אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קצ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קצ

סימן קפט

לכבוד הרב הגדול מו"ה פנחס שיפערשטיין נ"י אבד"ק אהרינין:

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שבעלה הראשון מת במגפה חולי רע ר"ל ששלטה אז ואח"כ ניסת ונתגרשה ושוב ניסת לשלישי ידוע חולי ומכאובים ושהתה עמו ח"י שנים ומת מאותו חולי שחלה לפני נישואיה ובן ששים וששה הי' במותו ושוב ניסת לרביעי שהי' איש חולה במחלת הריאה ולא רצתה להנשא לו רק ע"י הפצרת קרוביה ושהתה עמו ג' שנים ומת במחלת הריאה אם יש איזה היתר להנשא עוד. והנה כ"ת כ' שהראשון אינו מן המנין מחמת שמת בדבר שמקיל רמ"א ז"ל והשני הי' בן ס"ו ויש לומר דזה הוי זקן וגם שהי' חולה ומת מחליו הקדומה והשלישי מת מחולי הריאה שהי' לו לפני נישואין והאריך בטוב טעם:

והנה אם לא הי' כאן חשש מחמת הראשון דהוי חזקה בתלתא רק מחמת השלישי והרביעי ודאי דהי' מקום להקל בזה שכבר הקילו כמה מחברים ובתשו' בי"ש אה"ע סי' י"ח מקיל במתו לה שנים וא' הי' חולה ברזון הריאה ואף שהתשו' מהרי"א ז"ל ח"א סי' קנ"ג החמיר בזה עפ"י דברי השט"מ ב"ק ל"ז דעת שתי קטנים וגדול נעשה מועד אף לגדולים ע"ש ובספרי מ"פ אה"ע שם הארכתי בזה דיש מקום לדבריו בחולי בעלמא אבל במחלה מסוכן כמו מחלת הריאה הוי ממש כמו א' מהם זקן דלא הוי חזקה ובנ"ד הרי הרביעי הי' מקודם חולה במחלת הריאה וגם בתשו' חסל"א מהד"ת אה"ע נוטה להקל באם א' מהשנים הי' חולה ברזון הריאה ע"ש בסי' ז' ובפרט בנ"ד דגם השלישי הי' איש חולה דבכה"ג גם למהרי"א יש להקל ובפרט שכבר הי' בן ס"ו שנים דאפשר דמיקרי זקן ובספרי מ"פ הארכתי ע"ד החת"ס ז"ל בזה שראייתו מאביי שהי' בן ס' אינה מכרעת דלא הוי זקן רק מבן ס' ומעלה כמו בעירוכין ויתכן שאביי לא נמלאו לו ס' והי' ביומא דמישלם ס' עיי"ש: אמנם בנ"ד שנתחזקה ע"י תלתא אף שהראשון מת בדבר מכ"מ כל דאיתחזקא בתלתא קשה להקל וע' תשו' חת"ס אה"ע סי' כ"ד ששאלתו שם בניסת לא' ומת זקן ושבע ימים והשני הי' איש ידוע חולי ומכאובים והשלישי הי' מופלג בזקנה יעו"ש שעכ"פ ב' היו זקנים וא' הי' חולה מאז ועכ"ז לא מלאו לבו להקל רק ע"י כמה צירופים שהיתה ילדה וחשש למכשול ועכ"ז לא הורה היתר רק שהרוצה לישא אותה אין מוחין בידו עיי"ש והרי הוא גופי' בסי' כ"ג סמך על היתר דזקנה עכ"פ בבן שבעים וע"כ דהכא חמיר לי' טפי כיון שנתחזקה בתלתא ואולי הראשון שהי' זקן ושבע עדיין לא הגיע לשבעים וגם מה שהי' ידוע חולי מכ"מ יתכן שלא מת מאותה חולי כי אינו מבואר שמת מחולי הנ"ל ולזאת החמיר החת"ס משא"כ בנ"ד שהיתר מחמת מגפה הוא ברור וגם זה שחלה במחלת הריאה ומת מזה החולי הוא כהיתר ברור להשען עליו וצ"ע כי לשון זקן ושבע ימים שבח"ס משמע שהי' בן שבעים:

ומסתבר יותר כמ"ש לעיל דע"י חזקה דתלתא לא רצה לסמוך בשום קולא וכ"ה דעת הקהלת יעקב שהובא בפ"ת לאה"ע סי' ט' ס"ק ב' ולכאורה נראה שגם דעת רדב"ז ז"ל בתשובה סי' תרפ"ב שכ' שאם שלשה מתו במגפה אין להקל והביאו בפ"ת שם ס"ק ה' ונראה שזה ג"כ מטעם הנ"ל ושו"ר בתשו' בי"צ אה"ע ח"א סי' מ"ו שכ' דמדברי רדב"ז הנ"ל נראה דגם לענין זקן אין היתר באתחזקא בתלתא אמנם מלישנא דמהרי"ו שהובא בד"מ שכ' להקל בשם י"א מת בדבר או זקן אינו מן המנוין אמנם אם כולם מתו בחולי א' יש לחוש וכו' ע"ש והובא בב"ש ולישנא דכולם משמע ודאי תלתא כמ"ש המחברים האחרונים דעל פחות משלשה ל"ש לישנא דכולם ומוכח דגם בתלתא מקיל ושוב עיינתי ברדב"ז הנ"ל ונ"ל דמ"ש אם שלשתן מתו במגפה דחזקה גדולה היא לא תנשא לרביעי דיש לומר דאין כוונתו משום דאיתחזקא בתלתא דאפשר דגם אם אתחזקא בתלתא ושנים מתו במגפה וא' בחולי דעלמא או שהשלישי הי' זקן וכן בכולם זקנים שרי רק במתו כולם במגפה חמיר לרדב"ז טפי כיון דכולם מתו במגפה אחת וכעין שכ' מהרי"ו לענין זקן אף דדבר קשה לומר דזה יהי' חומרא מה שמתו כולם במגפה דהא אדרבא זה הוא ההיתר דמגפה הוי מכת מדינה כמ"ש תה"ד או מטעם רדב"ז שם שפשע בנפשו שעמד במקום המגפה ולא ברח ע"ש מכ"מ נראה מוכרח דכוונת רדב"ז כן שכ' שם לעיל מהנ"ל הלכך רואה אני שאם מתו שנים בדבר ומכ"ש א' מהם שאינה קטלנית ומותרת לינשא לשלישי ומכ"מ מודה אני שאם מתו שלשתן במגפה דחזקה גדולה היא וכו' עיי"ש והנה מה דכ' ומכ"ש א' מהם ע"כ אין הכוונה שלא מת לה רק בעל א' בדבר דבזה אין שום שאלה כלל וע"כ הכוונה שמת א' בדבר והשני בחולי דעלמא וכיון דעדיף לי' לרדב"ז מת א' בדבר והשני בחולי להקל יותר ממתו ב' בדבר א"כ הא דמחמיר רדב"ז במתו ג' בדבר היינו דוקא במתו כולם בדבר דהיינו חולי א' וא"כ בנ"ד דמת רק א' בדבר שפיר יש מקום להקל:

וכ"ת כתב עוד צד קולא משום שנתגרשה בין ראשון לשני והביא מבה"ט סי' ח' שמסופק בזה ורמז לד"מ ולא נמצא שם וגם בהפלאה כתובות מ"ג כ' דעת הפוסקים באה"ע סי' ט' דמפסיק ולא אדע על איזה פוסקים כיון ועכ"פ סברא היא לסמוך עלה דמפסיק הגירושין וכה ראיתי בתשו' בי"ש אה"ע סי' י"ח בהגה מבנו הרב נ"י שהביא ספיקו של בה"ט הנ"ל והביא ראי' דגירושין אינם מפסיקין משט"מ כתובות מ"ג ששם מבואר שיטת רמב"ן שבתוס' שם דבאשה א' מיירי והדיוק מדנקט ברישא ובסיפא מקודם גירושין והדר מיתה דאם הי' נקט להיפוך אירסה ונתארמלה אירסה ונתגרשה ניסת ונתארמלה ניסת ונתגרשה תו לא הי' אפשר לאינסובי לרביעי ע"ש והרי שם הי' גט באמצע ומוכח דגירושין אינו מפסיק וע' בהפלאה כתובות שם שגם הוא ז"ל בסברתו הזכה פירש כן דעת ריב"ן וגם הוא ז"ל הרגיש בזה דמוכח דאין גירושין מפסיק ובהג"ה הנ"ל אישתמיט לי' דברי ההפלאה אכן לענ"ד נראה דודאי נראה דהא דגירושין מפסיק היינו כשהמגרש חי אח"כ כמה שנים דאל"כ הרי יש לומר דגם הוא ניזוק מחמתה רק שקדם וגירשה ואח"כ מת וע"כ הא דגירושין מפסיק היינו כשהמגרש חי והשתא נראה דזה יתכן רק למ"ד מעיין גורם מעיינה גורם לו חולי א"כ כיון דהמגרש חי ע"כ שמעיינה אינה מזיק וגם הראשון שמת מקודם במקרה הי' ולא מסיבה זו אבל למ"ד מזל גורם כיון שפירש הרא"ש ז"ל בתשובה שמזלה גורם שתהי' גלמודה ובלא פרנסה ולכך מתו בעלי' וא"כ בגירשה י"ל דיתכן דהי' מת רק קידם וגירשה ומה שחי אח"כ לאחר הגירושין אין ראי' דכיון דכבר גירשה ואין פרנסתה תלוי' בו שוב אין מזלה גורם לו עוד שום דבר ודו"ק ועכ"ז צ"ע גבול הדבר מתי יהי' הגבול שחי המגרש ויפסיק דהא עדיין י"ל שמא ימות עוד ואולי גירושין דמפסיק היינו אף שמת אח"כ כל שגירשה ובאופן זה שוב מוכרח לכאורה מריב"ן דאין גירושין מפסיק וע' תשו' חסל"א מה"ת אה"ע סי' ו' דפשיטא לי' דקטלנית ל"ש רק כשהי' ביחד עמו דאל"כ אשה שנתגרשה משני בעלי' ושניהם מתו לאחר הגירושין נימא דהוי קטלנית דמחמתה מתו ע"ש ולפי דבריו נראה דאם נימא גירושין מפסיק אין נ"מ כלל אם חי אח"כ רק כל שנתגרשה והבעל הי' בריא אז נפסקה והוא סניף גדול בנ"ד ועכ"פ קיל יותר מנידון הח"ס ז"ל סי' כ"ד דשם איתחזקא בתלתא ולא הי' שום הפסק משא"כ הכא ואף למ"ש לעיל דלמ"ד מזל גורם לא הוי הפסק הרי כתב רמ"א שנהגו להקל כמ"ד מעיין גורם. לזאת בנ"ד המקיל ורוצה לישא אותה יש לו ע"מ לסמוך ועכ"ז מחמת חומר סכנתא ידרוש כ"ת עוד מרב מובהק אם יסכים לזה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה