אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קסה

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קסה

סימן קסד

לכבוד הרב הגדול מו"ה אלימלך פריעדלענדער בבורגא פראנד (אונגארן): ע"ד אשר העיר ע"ד הדע"ק סי' ט"ו שמצדד להתיר ליתן לא' אפרוח מבושל שלא נתגדלו הנוצות כיון דאינו יודע מזה אינו מאוס לו ול"ש בל תשקצו מהא דשבת צ' דפריך א"ה טהור נמי משום בל תשקצו דטהור שפיר חזיא לקטן דלא מאיס בעיניו לק"מ דקטן מה שאינו מאוס בעיניו משום שאין לו דעת וכשיגדיל באמת יהי' מאוס בעיניו ע"כ אסור ליתן לו עתה דלמא יבא לאכול כשיגדיל אבל גדול שא"י כלל ולא מאוס בעיניו משום שאינו יודע דל"ש ה"ט דאתי למיסרך לאכול כשיודע שפיר י"ל דשרי וקצת יש ראי' להדע"ק מחולין ס"ז אבלע לו ואנא איכול ופירשו שם שיבלעו לו ולא יראה הרי דאף שאם הי' רואה הי' מאוס לו עתה שאינו רואה שרי ויש לחלק קצת דשם הוי ע"י תערובות משא"כ באפרוח בעיני' אבל יש לי להביא ראי' מהא דכתובת ל' בזר שאכל תרומה דפריך אי דמצי לאהדורי ניהדרי' ומשני דמצי לאהדורי ע"י הדחק ופרש"י דאם יהדרי' ג"כ לא יהי' חזי דיהי' מאוס ולא אפסדי' מידי והקשו תוס' דאכתי אפסדי' כדאמרי' בחולין ע"א לענין טומאה בלועה דנהי דבפניו לא חזיא שלא בפניו מיהא חזיא ע"ש והנה רש"י ז"ל בחולין ע"א פי' שלא בפניו שלא ידע מיהא חזיא וא"כ לכאורה אין מקום כלל לקו' תוס' דבשלמא שם לענין טומאה דאף דבר דחזי רק לגוי הוי אוכל ומקבל טומאה שפיר י"ל דמיקרי ראוי אבלי בזר שאכל תרומה דאנו דנין מטעם הוזק דאפסדי' לכהן ממון מה בכך דשלא בפניו חזיא הא כיון דאם הכהן יודע הוי מאוס לו ואסור לאוכלו משום בל תשקצו א"כ גם כשאינו יודע אסור להאכילו ולא אפסדי' מידי דאין לומר דראוי למוכרו לגוי דהא תרומה אסורה לגוי וע"כ דדעת התוס' כיון דאין הכהן יודע ואינו מאוס בעיניו שרי לאכלו ומותר להאכילו ושפיר אפסדי' דאם הי' מהדרו הי' הכהן אכלו כיון שלא ידע ומוכח כהדע"ק דבלא ידע ליכא בל תשקצו כלל ויש לדון קצת בין דבר המאוס מצד עצמו כמו באפרוח שלא נתגדלו נוצותיו ובין דבר המאוס רק מצד שהי' בפיו של חבירו ואין הדבר מאוס מצד עצמו:

ומה שחקר כת"ר בנשבע שלא יאכל דברים המאוסים אם השבועה חלה כיון דאיכ' לאו בל תשקצו להסוברים דבל תשקצו דאו' או כיון דאינו לוקה חל שבועה והביא מהתוס' שבועות כ"ג דאף על עשה אין שבועה חל מכ"ש בלאו שאין לוקין וח"ש קיל מעשה ע"ש והנה ד"ז יש ללמוד מדברי התב"ש ז"ל סי' י"ג ס"ק א' שכ' להוכיח דבאוכל עפר וכדומה דבר דאינו ראוי לאכילה ל"ש בל תשקצו דבל תשקצו הוא רק בדברים מאוסים מהא דשבועות כ"ג הנשבע שלא יאכל עפר חל שבועה והרי אין שבועה חלה על בל תשקצו וע"כ כנ"ל הרי דפשיטא לי' להתב"ש ז"ל דאין שבועה חלה על דברים המאוסים אבל אני תמה דהרי בשבועות כ"ד אמרו הן היכי משכ"ל אלא כדרבא ופירשו תוס' שם דמשכ"ל הן בנבילה מסרחת ע"ש וקשה נהי דאינה אסורה משום נבילה אכתי איכא לאו דבל תשקצו דהא בנבילה מסרחת ודאי איכא בל תשקצו דמאוס טובא ואולי י"נ בנבילה מסרחת שתיקנה והשביחה אח"כ בדבש ובשמים דבל תשקצו ליכא ואיסור נבילה כבר פקע בשעה שנסרחה ולא הדרא חיילא וכמ"ש חוו"ד יו"ד ר"ס ק"ג עיי"ש:

אמנם יש לתמוה על התב"ש שחתר להביא ראי' דעפר לית בי' משום בל תשקצו מהא דשבועות כ"ב מדוע לא הביא גמרא ערוכה שבת קי"ג מהו לאכול אדמה בשבת א"ל וכי בחול מי שרי שאני אומר אף בחול אסור מפני שמלקה ע"ש ברש"י שמביא לידי חולי ומדלא קאמר משום בל תשקצו מוכח דליכא בל תשקצו בהא כהתב"ש. אמנם צ"ע כיון דעכ"פ אסור משום שמביא לידי חולי יש לומר דאסור מה"ת מקרא דהשמרו לנפשותיכם והאיך חלה שבועה על עפר וי"ל כיון דאינו מפורש בקרא חל שבועה כמ"ש הר"ן ז"ל בפ' שבועות שתים בתרא לענין נשבע לחבול בעצמו כיון דפשטא דקרא מיירי בקטלא ולא בחבלה חל שבועה עליו ע"ש וכ"כ בר"ן נדרים ח' וע' לח"מ פ"ג מה' דיעות בזה ובהיות כן י"ל דגם על בל תשקצו חלה שבועה כיון דפשטא דקרא בשרצים מיירי דמה"ט אין לוקין באוכל דברים המאוסים כמ"ש בתב"ש ז"ל שם סי' י"ג ס"ק ב' וא"כ כל שיקוץ דברים המאוסים הוא רק מדרשא וחל שבועה עליו כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה