שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קנט
שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי מו"ה משה שפיצער נ"י דומ"ץ ד"ק מונקאטש:
מכתבו הגיעני, וע"ד שאלתו שרב א' שלח כרוז לטובת משפחה עניה בגליל שלו שצריכה אלף זהובים לתשלום חוב שעל ביתה כדי שלא ימכרו הבע"ח את ביתה ובכרוז לא נאמר שם המשפחה ומקומה ובאו נדבות רבות ונראה שיהיו יותר מאלף זהובים אם מותר לשנות המותר עבור עניים אחרים במדינתינו אשר צרכיהם מרובים:
והנה כ"ת הביא דברי הירושלמי המובא ביו"ד סי' רנ"ז סעי' ו' ואם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות הרשות בידם יעו"ש אבל נראה דזה דוקא בעניים סתם ולא בעני מיוחד כמו בנ"ד שזכה אותו עני וכ"כ בחכמת אדם בשער משפטי צדק באורך אמנם בנ"ד יש לדון אם זה הוי כעני סתם דאפשר עני זה היינו שאמרו בפירוש עני פלוני אבל סתם לצורך משפחה בגליל שלו אינו כעני ידוע והנה לשון הש"ע יו"ד סי' שנ"ו וטור שם מת שלא היו לו צרכי קבורה וגבו לצרכו מעות או שאר דברים אם כשגבו גבו סתם ולא יחדו לזה המת יעשו מהם צרכי מתים ואם יחדו לצרכי זה המת יתנו ליורשיו ומשמע אף שהפרנסים גבו לצורך זה המת שנצרך לו כיון שלא אמרו להנותנים בפירוש לשם מת פלוני יתנו לשאר מתים אף שאמרו בשביל מת וע' לשון רש"י סנהדרין מ"ח מותר המת לשם מת פלוני אבל אפשר דבנ"ד כיון שאמרו משפחה בגליל זה אשר נצרכה לבל ימכרו ביתה כו' הסימנים האלו הוי כיחדו עני ודו"ק:
והנה כ"ת הביא דברי הירושלמי פ"ב דשקלים גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו ר' ירמי' סבר מותר המת ליורשים א"ל ר' אידי הגע עצמך דלא כיוין אלא לי' אמר לי' אנא לא אמרית את מנא לך יעו"ש א"כ לרב אידי הוי גבי' בטעות הנדבות שיבומו אחר סכום האלף כגבו שאין לו ונמצא שיש לו דלרב אידי אינו שייך ליורשיו ואף דר"י פליג עליו הרי כתב בפ"מ שם בטעמו דמה לי אם ניתותרו המעות ומה לי אם הגביי' הי' בטעות הא מיהת זילותא הוא למת וליורשיו הוא דמחל לי' יעו"ש ובנד"ד שהנותנים אינם יודעים למי ל"ש זילותא ואפשר מודה ר"י לרב אידי. ועפ"י סברתו דמטעם זילותא גם זולת זאת שאין הנותנים יודעים הי' אפשר לומר דלא חשו לזילותא לומר שעי"ז קנה העני המעות רק זילותא דמת אבל בחי ל"ש זילותא כלל וכיון דהוי בטעות לא קנאו א"כ בנ"ד דלחי אם הוי בטעות לא קנאו. אבל לכאורה פלוגתת ר"י ורב אידי הוא רק בגבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו דהוי הכל טעות אבל במותר כיון דעכ"פ צריך כדי צרכו לא הוי בכל גבי' בטעות. אבל אפשר דשם כשגבו הפרנסים לא ידעו כמה יצטרכו ואח"כ ניתותר ל"ש כלל ענין גבי' בטעות כי עכ"פ הגבי' לא הי' בטעות רק אח"כ ראו שלא נצרכו כל כך אבל הכא הרי הסכום מסוים אלף כסף והנדבות שבאו אח"כ הוי בטעות ולא זכה המשפחה כלל לרב אידי ואפשר דגם ר' ירמי' מודה בזה דבגבו בחזקת שאין לו עכ"פ הגבאים דימו שאין לו והי' גבייתם כדין וזכו לו לעני אבל הכא הרי הגבאים יודעים שכבר נשלם האלף שורת הדין שלא יזכו כלל לאותה משפחה ואולי צריכין לשלוח המעות בחזרה למתנדבים האחרונים או עכ"פ לשאול מהם מה יעשו: והנה בגוף הדין דירושלמי אם הלכה כר"י או כרב אידי הנה ברע"ב פסק כרב אידי ובמראה"פ שם תמה עליו וכתב דסתימת רמב"ם וש"ע שאין חילוק ואף אם גבו בחזקת שאין לו שייך ליורשי', ובגליון הש"ס שם רמז לתשו' הרא"ש שהובא בב"י יו"ד סי' רנ"ג. והנה שם בתשו' הרא"ש כתב וז"ל על אודות השבוי' אשר כתבת שזכתה היא ובניה במעות שנגבו לצורך פדיונה ודמית אותו למותר בשבוי לשבוי אינה נראה בעיני דהא דדמי מותר שבוי לאותו שבוי היינו היכא שנעשית המצוה שגבו הממון בשבילה ומה שהותירו המתנדבים יותר מכדי פדיונה זכה בהם השבוי מאחר שהתנדבו לצרכו אבל בנ"ד שהמירה בון העכו"ם ודאי לא זכתה במעות שהתנדבו לפדיונה ולא זכו בניה אחריה דאדעתא דהכי לא התנדבו הגע עצמך הא דאמרינן מותר המת ליורשיו חולה שהי' גוסס ופסקו לו צדקה לצורך ארון ותכריכין ונתרפא וכי תעלה ע"ד שתנתן לו הצדקה כו' יעו"ש והנה מתשו' הרא"ש משמע דסובר כרב אידי דכל שהגבי' הי' בטעות חוזר לנותנים אבל בתשו' הרשב"א ח"א סי' שע"ה מבואר להדיא דאם נקבר המת ויש לו סיפוק ממק"א כל מה שגבו ליורשיו יעו"ש וזה כר"י וכהמראה"פ. ונראה לומר דלא פליגי רא"ש ורשב"א לפי טעם הפ"מ משום זילותא דמת קנאו וכבר כתבתי לעיל דלזילותא דחי נא חיישינן ע"כ הרא"ש שפיר כתב דאם הי' חולה וגבו לצרכי קבורה ונתרפא לא זכה דהא לא הוי זילותא דמת רק לחי אבל הרשב"א הא מיירי במת וזכה לו הזילותא אבל בנ"ד בחי יש לומר דהוי גבי' בטעות כל המותר כיון דכבר נשלם מקודם האלף כסף. ואף שבתשו' הרא"ש הנ"ל משמע הטעם דמותר שבוי לשבוי כיון שעכ"פ נעשה המצוה במעות א"כ לכאורה בנ"ד נמי עכ"פ נעשה המצוה בסך האלף כסף אבל יש לומר דשם מיירי שכל המעות הי' מעורב וקנו לצרכו תכריכין או פדאוהו א"כ כל המתנדבים עשו מצוה והמותר זכה אבל הכא כיון שנשלם האלף כסף ומה שבא אח"כ מונח בפ"ע ואין רשות כלל לגבאים לערבם יחד א"כ ממילא הו"ל זכי' בטעות לגמרי: ומצאתי באור זרוע ה' צדקה סי' ז' נראה בעיני אני המחבר וכו' דאין ליורשים כלום דאומרן גדול הוא שלא הפריש מעותיו אלא לצורך מצוה אבל לא לצורך הרשות שיאכלו היורשים וכו' וההיא דנגמר הדין לאו ראי' הוא דלעשות מצוה במעותיהם שכשגובין לצורך מת זה נותן כ"א כנדבתו ונעשו שותפין וכשיקבר במעותיהם נעשו בהם מצוה וגמרו ומקנו לי' לגמרי הכל וזכה בכולם וזכה נמי יורשים אבל הכא שהקנה לצורך היתומה להשיאה בהם ומתה היתומה ולא נעשית בהם מצוה כלל ודאי לא נדר ע"ד שיאכלום יורשים ואין להם כלום עיי"ש ומדברי ר"ח מוכח בפשיטות דסובר כר"א בירושלמי אף במת אם גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו לא נעשה כלל מצוה במעותיהם לא זכה המת והרי ביתומה שמתה לא הי' טעות כלל בשעת הנדר לא זכתה ומכ"ש כשהי' בטעות. ועכ"פ בנ"ד כפי מה שכ' כת"ר שאין בדעתו כלל לזכות המותר לאותה המשפחה רק לשאול לנותנים ודאי נראה שכמו שיאמרו הנותנים רשאי לעשות כיון דלא זכה עדיין ובנ"ד ל"ש זילותא דנראה דלא חשו כלל לזילותא רק במת. ומתשו' רשב"א סי' שע"ה נראה דהא דזכה המת לאו מדין זילותא היא וע' במח"א ה' זכי' סי' ל"א שהקשה עליו דילמא מטעם זילותא ובאמת בגמרא לא נזכר האי טעמא דזילותא רק משו"ה מחול ליורשיו אבל לא דמשו"ה זכה המת ומזה מוכיח רשב"א דיש זכי' למת כיון דזכו עבורו ומכ"ש דבחי הוי רק מטעם זכיי' ובנ"ד הרי לא זכו בשביל אותה המשפחה וגם בלא"ה דעת הש"ך יו"ד סי' רנ"ו ס"ק ז' דגם בזכו לעניים מנותנים מותרין הפרנסים לשנות ובתשובה אחת הארכתי והבאתי דברי שט"מ ב"ב ח' בשם מהר"י הלוי דמבואר דסובר כש"ך ועכ"פ בצירוף כל הני טעמים נראה דבהסכמת הנותנים רשאי הרב ליתן לעניי אחרים ממדינה: ושו"ר בתשו' חת"ס ז"ל חלק ששי סי' מ"ו הביא דברי הירושלמי בפ"ג דשקלים שאם גבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו ומסיק לא כיוונו אלא לי' יעו"ש אלא חוזרים לבעלים ראשונים. ולפלא שלא העיר כלל בהא דר' ירמי' נראה שחולק ע"ז ושוב הביא דברי הרשב"א שהובא בב"י סי' רנ"ג בשבוי שגבו לצרכו ומת שזכו היורשים וחילק בין האי לירושלמי דשם בשבוי שנגבה לצרכו היא משום זילותא קנאו אבל בנמצא שיש לו לאו זילותא היא דאדרבא נתגלה שא"צ לאחרים. ותמהני שלא זכר שר מדברי תשו' הרשב"א סי' שע"ה שמבואר דאף אם יש סיפוק ממקום אחר הכל ליורשים ומוכח דפוסק כר' ירמי'. ושוב הביא שם דברי הרא"ש בתשובה דפשיטא לי' דאם מת קודם שנפדה לא זכו היורשים וכוונתו לחלק בין מותר המת שנעשה רצון המתנדבים ועשו צרכי השבוי או המת אע"פ שהותירו המעות מכ"מ כבר נעשה רצון המתנדבים וגם מעיקרא ידעו שאי אפשר לצמצם נמצא כבר יצאו מרשות המתנדבים יעו"ש ומדבריו סיוע רבה למ"ש לעיל דבנ"ד הוי גבי' בטעות דהא ל"ש לומר הטעם דאי אפשר לצמצם דהא ידעו בבירור שצריכין לזה אלף כסף א"כ הנדבות שבאים באחרונה הי' בטעות ושפיר יש לומר דמוקמינן להו בחזקת בעלים הראשונים. וגם נראה מתשו' ח"ס שם בסופו דחבר העיר שעל דעתו התנדבו רשות בידו לשנותם יעו"ש אף שהי' לעניים מיוחדים וזה כש"ך הנ"ל ועכ"פ חזי לאצטרופי לכל הני טעמים בנ"ד שרשאין הב"ד ופרנסים לשנות בהסכמת המתנדבים והמתנדבים בוודאי יתנו המעות לדבר מצוה וע' תשו' חת"ס יו"ד סי' רל"ח שכתב כן וכן מבואר באור זרוע ה' צדקה סי' ז' והבאתיו בספרי מ"פ לחו"מ סי' רנ"ג סעי' ט"ז:
ובדבר השאלה באשה אחת מהאמבורג ששל"ח ולכ"י זה ח' חדשים ובאה לקבורה במדינת צרפת ואח"כ נפתחה צוואה שלה ששם צוותה שתבוא לקבור
במונקאטש כי שם מקום קברת בתה הקטנה. הדבר פשוט שמותר לפנותה כיון שצוותה כך כמ"ש חת"ס ח"ו סי' ל"ז שהביא כת"ר ואף אם לא קברוהו ע"מ לפנותו כיון דלא ידעו מהצוואה הוי בטעות וגם מצוה איכא להוליכה למקום קבר בתה ולקיים צוואתה. וכבר האריך כ"ת בזה והדין אמת: