אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קמב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קמב

סימן קמא

להרב הה"ג וכו' מו"ה פנחס חאדאריווער נ"י אבד"ק מליסט יצ"ו: מכתבו הגיעני ע"ד ענין ביש שבן כפרי א' סמוך לעירו נשא מינקת חבירו גרושה שנתגרשה מבעלה בהיותה מעוברת ואח"כ הניקה הולד לערך שנה וניסת במזיד. ודעת כת"ר שאין שום הפרשה מועיל רק לגרש כדין נושא מינקת במזיד. ולדידי צריכא רבא. דהא דעת רשב"א בש"ע סי' י"ג סעי' י"ד דבגרושה דוקא בהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירתו אבל קודם הזמן הזה לא עיי"ש ובט"ז שם סמך ע"ז בדיעבד וגם הב"ש שם הביאו במוסכם. ובאמת שיש להסתפק בכוונתו אם מתיר בדיעבד בלי שום הפרשה או דוקא לענין זה מיקל שאף שהיו מזידים סגי בהפרשה וגם בשוגגים בעי הפרש' דלענין שלא לדור עמה הוי כלכתחיל' אבל עכ"פ לענין לגרשה הדבר מפורש בט"ז להקל ואין לומר דט"ז מיירי דוקא שניסת בטרם שהכירתו ובנ"ד הא הניקתו בערך שנה ובוודאי הכורתו וניסת אח"כ דז"א דהא שורש דברי הט"ז לסמוך על רשב"א ובאבני מלואים שם כתב דלרשב"ג אין שום נ"מ בהכרה שאחר הגירושין כיון שלא הכירתו בשעת הגירושין לא חל עליה איסור מניקת חבירו עיי"ש וכ"כ בתשו' בית שלמה חאה"ע סי' מ"ז וסי' כ"ה באריכות להוכיח מלשונות הפוסקים מביאי דעת רשב"א שכן הוא דעיקר תלוי בשעת גרושין. ואף שהגאון הנ"ל בסי' כ"ה שם לא סמך ע"ז להקל רק בצרוף עוד קולא חשש מופקרת עיי"ש היינו משום דהוא סמך על הט"ז גם לענין זה דא"צ להפרישה ובזה הוא דחפש עוד צדדים אבל לענין שלא לגרש יש לסמוך על ט"ז בלי שום צדדים אחרים. ואף גם זאת שבעיני הגאון הנ"ל היתה סברתו דלרשב"א גם בהכירתו אחר גרושין קודם נשואין שריא כחדשה ולא מצא לו סמך רק בנוב"י אבל ראיתי גם בתשו' עטר"ח להגאון רב"פ ז"ל אה"פ סי' ג' שהאריך בזה להכריח שדעת רשב"א גם בהכירתו אח"כ רשאה להנשא כיון דבשעת גרושין לא הכירתו וכן מצאתי בתשו' אדב"ע אה"ע סי' ג' שהאריך בזה כנ"ל וכולם מתנבאים בסגנון א' שדעת רשב"א להקל בזה. ואף שגם הג' רב"פ לא רצה לסמוך למעשה היינו משום שנשאל לענין לכתחילה. ואדב"ע דחוכך להחמיר אף שנשאל לענין דיעבד היינו שלא רצה לסמוך על מט"ז להקל אף בלי הפרשה אף שדעתו שכוונת מ"ז להקל גם בלי הפרשה לא רצה לסמוך ע"ז ולא אמר בה לא איסור ולא היתר אבל לענין שלא להצטרך גט גם הוא מקיל אף במזיד. ובפרט דיש לחוש לגט מעושה שלא כדין עי' פ"ת ס"ק כ"ו מ"ש מתשו' הגאון רש"ז זצ"ל. ואף גם זאת אף שמבואר במכתב כ"ת שהאשה היתה מזידה אבל הבעל אינו מבורר דאולי שוגג הוא ואולי הטעתו האשה ששאלה לחכם והתיר ואם הבעל היה שוגג אף שהוא הזידה יש לומר דגם במניקת גרושה שהכירתו סגי בהפרשה לדעת נוב"י דבגרושה אין האיסור עליה רק על הבעל וכיון דהוא שוגג לא גזרו כמ"ש בתשו' חסל"א מה"ת אה"ע סי' י"ב. ואף שבתשו' דברי חיים ח"א סי' כ"ב מחמיר בזה כיון שהיא מזידה היינו בעובדא דידי' שהיתה אלמנה שהאיסור גם עליה אבל בגרושה יש לומר דמודה להחסל"א הנ"ל. ובפרט בנ"ד דגם אם היו שניהם מזידין הרי הט"ז מקיל בדיעבד. וראיתי בפ"ת סי' י"ג ס"ק י"ז שהביא מתשו' גליא מסכתא סי' מ"ו שכ' דבזמנינו שמגרשין ברצון ועושין גמר על מי יהי' חל הטיפול אם נקבע החיוב על האשה אזדה לה כל התירים דגרושה והוי כאלמנה יעו"ש ולפי דבריו יש לחקור אם נקבע הטיפול עליה: אבל בתשו' אדב"ע אה"ע סי' ג' הנ"ל האריך להוכיח דאין שום חילוק בזה כיון דאנן סומכין על רשב"א לחלק בין הכירתו ללא הכירתו וע"כ אין הטעם משום שאם תעכר חלבה תתבע למגרש דא"כ גם בהכירתו שרי אלא דטעמו כיון דאינה משועבדת להניק אין עליה שם מינקת חבירו א"כ גם כשקיבלה עלי' חיוב הטיפול אין עליה שם מינקת חבירו כיון דאינה משועבדת מכח בעלה רק מחמת קבלתה עייש"ה. ובסי' ה' שם שהחמיר בכה"ג מכח שקיבלה עלי' הטיפול שם מיירי בגרושה שהכירתו ורצה לסמוך על ר"ש הזקן ובזה יש להחמיר מטעם שקיבלה עליה דעכ"פ אזדא לי' ההיתר של הר"ש שהביאו תוס' בשמו דתתבע למגרש אבל בלא הכירתו דההיתר עפ"י שי' רשב"א אין שום נ"מ במה שקיבלה עליה הטיפול כמ"ש בסי' ג' ואין סתירה מסי' ה' לסי' ג' להמעיין ואולי גם הג"מ מיירי בגרושה שהכירתו קודם הגירושין ובזה אם קיבלה עליה הטיפול ליתא להיתר ר"ש הזקן אבל בלא הכורתו אין זה מוסיף חומרא וכ"נ מסתימת המחברים בזה שלא חילקו בכך. ע"כ לענ"ד סגי בהפרשה ובפרט אם יעקור הבעל דירתו לעיר עד עבור כ"ד חודש שיש לסמוך עוד דזה הוי בריחה דגם במזיד סומכין ע"ז דאף שכ' הב"ש שם ובריחה זו עד שירחיק נדוד כבר העיר עליו בפ"ת שם דזה לדעת טור ורא"ש אבל רוב הפוסקים חולקין כדאי' בסעי' י' ועי' בכנה"ג שהאריך דבבריחה כ"ד מעיר לעיר סגי וקשים גירושין ע"כ לענ"ד יש לסמוך ע"ז באם יסכים כ"ת ועוד א' מהמפורסמים:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה