אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן פב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן פב

סימן פא

לכבוד ידידי הרב הה"ג מו"ה שמשון טענין נ"י אבד"ק בערלאד:

ע"ד שאלתו במקום שיש תקנה ששני שוחטים יבדקו הסכין לשחיטה וכן בדיקת הריאה יהי' על ידי שנים אם סגי באב ובנו או ה' אחים וכ"ת דן בזה דבודאי לא קבלו עליהם שלא יהי' ע"א נאמן באיסורין שהוא דבר מוסכם רק קבלו עליהם כן בכדי לזרז א' את חבירו לבל יזדמן איזה שגיאה וטובים השנים מן הא' א"כ גם אב ובנו ושני אחין מצטרפין דרחוק לומר שקיבלו עליהם חומרא שאין ע"א נאמן באיסורין שהוא דבר מפורש בתורה להתיר. ואי משום הא לא אריא דיש לומר דחששו לדעת הרא"ם שהובא במרדכי ריש חולין שכ' בשם הרא"ם דהא דע"א נאמן על השחיטה אף דאיתחזק איסורא משום דלא אמרו אין ע"א נאמן כ"א בסתם עד אבל בנאמן ומוחזק לכשר שפיר ע"א נאמן ואפילו אשה יעו"ש. וא"כ עכ"פ בסתם עד לשיטתי' אינו נאמן על השחיטה ולכך קבלו ע"ע דבעינן שנים כי מי יודע מי מיקרי כשר ועי' בקדושין פ"א דאמר רב שם מי אמר דבכשרים כגון אנא דילמא כגון ר"א בר פפא וחביריו וא"כ בדאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן ובעינן שנים וכיון שכן בעינן ב' עדים כמו בממון ואין אב ובנו כשרים לזה ואע"ג דהתקנה לא היתה שיעמדו שני שובי"ם בשעת השחיטה רק בדיקת הסכין יהי' עפ"י שנים א"כ ע"כ דלא חששו לחומרת הרא"ם מכ"מ ע"כ גם הרא"ם מודה דאם הסכין בדוק גם מי שאינו כשר נאמן דהא אפילו מומר לתיאבון בודק סכין ונותן לו וע"כ דלהרא"ם לא מיקרי איתחזק איסורא דליבעי שנים רק כשאין אנו אנו יודעין שהסכין בדוק ולכך עשו התקנה שיהי' הסכין בדוק עפ"י שנים ושוב גם א' רשאי לשחוט ועי' במ"ג יו"ד סי' ב' שתמה על הרא"ם מהא דמומר. ולענ"ד ע"כ לחלק כנ"ל:

אמנם כן נראה דע"כ לאו מטעם חומרת הרא"ם היא דהא גם לענין בדיקת הריאה עשו תקנה זו והא בהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת ואף להרא"ם כשר ע"א פשוט ומוכח דעשו זה רק כדי לזרז א' את חבירו וגם בשני אחים סגי וכיון דחדא תקנה היא ילפינן חדא מחברתה ועי' ב"ב קל"א דמה דאיתקון בחד ב"ד ילפינן תקנה מתקנה ומכ"ש כאן דתקנה א' היא וגם אם הי' התקנה לחוש לדעת הרא"ם גם סתם קרובים כגון שני בשני וכדומה לא יוכשרו לבדיקת הסכין וזה כא שמענו מעולם וע"כ דלא החמירו רק כדי שיזרז א' את חבירו וא"כ אף בשני אחים כן או שיהי' כ"א מירתת מחבירו וגם בשני אחים ודאי מירתת חד מחבירו ועי' יומא ו"ו דמשו"ה מוקמינן ומתקנינן כהן אחר תחתיו בכדי שיהי' לו צרה ויהי' זריז טפי והרי גם לאחיו של כה"ג מתקנין לו כדאי' ביומא מ"ז בר"י בן קמחית שנתזה צינורא מפיו ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו יעו"ש וע"כ שהי' מתקנין אותו מתחלה. ועי' בחו"מ סי' ס"ח סעיף ב' דשואלין לשני עכו"ם במסל"ת זה שלא בפני זה הרי אף דמסל"ת אינן בתורת עדות מכ"מ טובים השנים מן הא' וכ"ז לענין שני אחים אבל לענין אב ובנו יש לעיין דהא לפי המבואר בסנהדרין ל"ו דאב ובנו בטומאת וטהרות מונין להם שנים ובעיבור השנה וחודש אין מונים להם אלא אחד וברש"י שם הטעם משום דמעיקרא א"צ לשנים כלל וסגי בחד וא"כ הכא שקבלו עליהם שנים לבדיקה נהי דשני אחים כשר מכ"מ אב ובנו לא דכחד חשיבי ועי' תשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' ח' האריך להוכיח כן דאב ובנו גריעי מב' אחים מתוס' שם שכתבו דבעיבור החודש קרובים כשר והיינו אפילו בשני אחים כדאי' בר"פ ראוהו ב"ד דחודש הזה לכם באהרן ומשה יעו"ש ואפ"ה אב ובנו כחד חשיבי יעוש"ה וא"כ גם בנ"ד לענין התקנה יש לומר כן ואף שבתשו' בית יצחק שם צידד לומר דזה לא הוי רק בדאו' ולא במידי דרבנן וא"כ יש לומר דתקנה זו לא עדיפי ממידי דרבנן מכ"מ אינו מוכרח וגם הוא לא החליט הדבר ובשגם דגם מסברא יש לומר דעשו כן כדי שיהי' מירתת א' מחבירו ובאב עם בנו לא מירתתי אהדדי לכן לענ"ד באב ובנו אינו נכון כלל שיהיו הם הבודקים את הסכין במקום שיש תקנה דבעינן שנים. וכה ראיתי בתשו' בית יצחק שם שהעיר בדבר חדש שם עפ"י נ"ל דלענין התרת נדרים דבקרובים כשר מכ"מ אב ובני כחדא חשיבי כיון דלהתרת נדרים בעינן ג':

ולענ"ד יש לומר דלענין התרת נדרים שפיר מצטרפין אב ובנו לשנים וטעם הדבר דהא ב"ב קכ"ג אמרו דמה"ט התרת נדרים בג' הדיוטות דכתיב אהרן ובניו וכל ישראל בשחוטי חוץ וילפינן משם בג"ש להתרת נדרים וביאר בש"מ שם דהלימוד הוא דאהרן ובניו היינו תלתא אהרן וב' בניו וא"כ מוכח דגם אב ובנו מצטרפין להתרת נדרים ואף דאהרן מומחה הוי וסגי בחד מכ"מ הא ילפינן משם דגם בהדיוטות סגי בתלתא דומיא דאהרן ובניו והיינו אף באב ובנו. ומכ"מ אינו מוכרח דהרשב"ם שם כתב דלאו מאהרן ובניו ילפינן רק מקרא דכל ישראל ומסתמא אין ב"ד פחותין מג' וא"כ לשיטתו אין הכרח דאב ובנו מצטרפין להתרת נדרים:

ובסברא הנ"ל שכתבתי לעיל דאב ובנו לא מירתת יש לחזק הדבר עפי"ד השעה"מ בה' עיוה"כ בשם זרע אברהם שנסתפק בהא דאמרו יומא י"ג דשני חוזר לעבודתו אם הראשון הניח בן ממלא מקומו אם בנו של ראשון קודם יעו"ש למה לא העמידו הבן לשמש תחתיו ביוה"כ הרי גם לענין זה יש לבן חזקה ועיין תשו' רשב"א שהובא באו"ח סי' נ"ג לענין ש"ץ שצריך מסייע שמעמידין בנו ולהנ"ל ניחא דכל עיקר שמתקינין כהן אחר תחתיו בכדי שעי"ז שיהי' לו צרה יהי' זריז טפי כדאי' ביומא י"ג וע"כ אין מתקינין בנו תחתיו דלא יחיש כלל לזה שבנו ישמש ולא יהי' לו הדבר לצרה ולא יהי' זריז אבל בשני אחים שפיר הו"ל צרה כדמוכח ביומא מ"ז בר"י בן קמחת שנתזה צינורא מפיו ושימש ישבב אחיו תחתיו וע"כ שהיו מתקינין לישבב מקודם להיות לו לצרה שעי"כ יהי' זריז טפי אף שהוא אחיו וא"כ גם לענין התקנה הנ"ל יש לחלק בין אב ובנו לשני אחים שובי"ם וגם ראיתי בתשו' טוטו"ד שהחמיר שלא למנות אב ובנו כא' לשמש בשו"ב. ויש מקום עיון בזה לענין גט להמצריכים שלשה וכן לחליצה אם רב ותלמידו מצטרפין דלכאורה הדבר מוכרח מהא דסנהדרין דדבר שצריך מנין בתחלה אין אב ובנו ורב ותלמידו מצטרפין והנה באב ובנו ודאי נזהרין בגט וחליצה אבל ברב ותלמידו חידוש שלא ראיתי כלל נזהרים בזה וצריך לדעת הגבול עד מתי קרוי תלמידו וגם בעינן רוב תורתו ממנו וצ"ע בכ"ז. ושוב נזכרתי שבש"ע חו"מ סי' י"ח מבואר דרב ותלמידו היינו שמלמדו בשעת מעשה ואף בזה דוקא אם צריך לסברא דידי' יעו"ש:

ובגוף דברי הבית יצחק הנ"ל דבכל מקום שצריך מנין אף שקרובים כשרים אין אב ובנו מצטרפין מדברי תוס' סנהדרין ל"ו שם הנה המרדכי סנהדרין סו"פ אד"מ כתב אהא דאב ובנו ורב ותלמידו אין מונין להם אלא א' וז"ל נראה דאב ובנו בכדי נקט דתיפוק ליה שהם קרובים ופסולים יחד מה"ת כמו לעדות יעו"ש נראה דאינו סובר כסברת תוס' הנ"ל דגם בעיבור חודש דקרובים כשרים אין אב ובנו מצטרפין וגם פרש"י שם לא משמע כשי' תוספות ובבית יצחק נדחק שם שגם דעת רש"י כתוס' רק לא רצה לאוקמי ברייתא דלא כהלכתא דקידוש החודש בעי ג' שאינם קרובים וה"ה עיבור החודש יעו"ש ול"מ כן ברש"י ובפרט במרדכי הנ"ל וגם מה שהביא שם מתשו' גור ארי' יהודא שמדייק מלשון רש"י סנהדרין שם ד"ה הטומאות שכ' הוראתן ביחיד ואין בהם מנין אא"כ חולקין וצריך לעמוד למנין כו' יעו"ש דמשמע דבדבר שצריך לכתחלה מנין אף שכשר בקרובים מכ"מ אב ובנו אין נימנים אלא לא' אינו מוכרח כלל ומר"ן סנהדרין שם איכא לדייק איפכא שז"ל שם בד"ה הטהרות וטעמא דמלתא שבהוראה א"צ מנין שאפי' א' מומחה הוא כשר לה וא"צ המנין אלא במקום המחלוקת כו' ואב ובנו מונין אותם בשנים שההוראה כשירה בקרובים כמו ברחוקים וכו' יעו"ש הרי אף שגם הוא כתב מתחלה כדברי רש"י ז"ל אפ"ה כתב בסוף הטעם משום דהוראה כשירה בקרובים ומשמע דבכל דבר שקרובים כשרים אב ובנו נימנין בשנים אף שצריך מנין ואף לשיטת התוס' דגם בעיבור החודש אין אב ובנו נימנין אלא כא' אף שקרובים כשר יש לומר דה"ד כגון ששנים אומרים שצריך לעבר החודש וא' אומר א"צ בזה אב ובנו נמנין כא' ואין רוב להכריע אבל כשכל השלשה אומרים בשוה אב ובנו מצטרפים למנין השלשה וא"כ פשוט בהתרת נדרים וכן בחדרגמ"ה וכן בנ"ד בתקנה שעשו שיהי' שניהם בודקין הסכין דגם אב ובנו הם שנים כיון דאומרים שניהם כן ע"כ נראה דמעיקר הדין אין להחמיר גם באב ובנו כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה