אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן פ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן פ

סימן עט

לכבוד הרב וכו' מו"ה גרשון שטעטנר נ"י מו"ץ דק"ק דאווידעני יצ"ו: מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בד"ת שבא לפניו בנדונית חתנים שהניחו אבי החתן ואבי הכלה הנדן שנתחייבו להם בהאפוטעקן באנק וניתן לשניהם שטרי שלישית ואח"כ היו הנשואין ואכלו מזונות אצל אבי הכלה קרוב לג' שנים ומתה הבת ובאו לדון מכח הירושה ודעת כת"ר נוטה שהאב יטול בנדוניא שלו ג' חלקים והבעל רביע כדעת הח"ס באה"ע סי' נ"ג ואף שהב"מ חולק עליו בס' פ"ת הביא בשם הבגדי ישע שדברי הב"מ תמוהים. הנה ס' בגדי ישע אינו ת"י. ונחזי אנן הנה הח"מ כתב דלשי' המרדכי גם לר"ת יחלוקו כי לא ברירא לי' אי חשוב גבה הבעל במה דאפיק האב מידו ליד שליש ולשי' הר"י הכל לאב וע"כ ראוי שיטול האב ג' חלקים והבעל חלק א'. והב"מ תמה עליו דכיון דס"ל יחלוקו ע"כ דסובר דהשליש תופס מכח שניהם ומבטל חזקת מ"ק וא"כ אדרבה יטול הבעל הכל דהא איכא ספק בחצי הא' דילמא כרש"י ודילמא כר"ת ויכול הבעל המוחזק בחצי לומר קי"ל כרש"י ובחצי שני' איכא ס"ס דילמא אף לר"ת מטעם ספיקא הנ"ל דסבר אסח דעתי' ותליא אי מוציאין ממון בס"ס וכוונתו דאי מוציאין ממון בס"ס אף מהמוחזק א"כ אף שהשליש תופס מכח שניהם והאב מוחזק בחצי כיון דאיכא ס"ס דלמא כרש"י ודלמא אף לר"ת כיון דנתנו ביד שליש אסח האב דעתי' לגמרי וליכא אומדנא והכל לבעל. מיהו לפי האמת דקיי"ל אין מוציאין ממון בס"ס הדין הוא שיחלוקו ולא כהח"מ דיטול האב ג' חלקים: והנה בגוף דברי הב"מ שכתב בדעת הח"מ דהשליש תופס מכח שניהם אני תמה דהא מדהוצרך בתה"ד לומר דטעם דיחלוקו משום דהוי ספק גם לר"ת דלמא כיון שמסרו ליד שליש כבר אסח לדעתי' ולכך יחלוקו וא"כ מוכח דאין השליש כתופס בחזקת שניהם דאל"כ הרי הטעם פשוט דיחלוקו דהא המחצה הוי כאילו כבר נתן לו האב דבזה מודה ר"ת וע"כ לטעם התה"ד מוכרח דהמעות שביד השליש אינו כגבוי אף מחצה ביד הבעל רק דהא עכ"פ כאילו שניהם אינם מוחזקין וכיון דיש ספק אם איכא אומדנא בכה"ג יחלוקו אבל גם בהיות כן קושי' הח"מ תמוה דהא טעמא דחולקין היא כי שהדבר ספק אם אסח האב דעתי' וליכא אומדנא והכל לבעל או לא אסח האב דעתי' והכל לאב וביד שליש דשניהם אינם מוחזקין יחלוקו א"כ מה בכך דלר"י לכ"ת הכל לאב כיון דעכ"פ ספק הוי גם לר"ת למרדכי ועוד דעכ"פ לדידן הוי ספק דלמא כרש"י וכיון דשניהם אונם מוחזקים יחלוקו ונראה שהב"מ נדחק לומר הטעם דשליש תופס בחזקת שניהם דלא ניחא לי' לומר דהוי כאינם מוחזקין כלל דא"כ בספק הי' לן למיזל בתר חזקת מ"ק וליהוו הכל של אב וע"כ מפרש דשליש תופס בחזקת שניהם והוי כאילו שניהם מוחזקין עכשיו דלא אזלינן בתר חזקת מ"ק נגד מוחזק עתה אבל מדברי התה"ד מוכרח שאינו כן. ועכ"פ דברי הב"מ שיחלוקו שוה בשוה נכונים וכה ראיתי בתשו' בי"ש חחו"מ סי' ע"ג שמיישב קושית הב"מ על הח"מ דסובר כהמש"ל פט"ו מטוען דשליש התופס בחזקת שניהם אינו מבטל חזקת מ"ק וסובר דס"ס נגד חזקת מ"ק חולקין. וע"כ בחצי א' שיש רק ספק א' דלמא כרש"י ודלמא כר"ת אזלינן בתר חזקת מ"ק שהוא האב משא"כ בחצי השני דיש ספק דלמא כרש"י ואף לר"ת דילמא כמרדכי דאסח דעתי' לכך חולקין בזה המחצה דהוי ס"ס נגד חזקת מ"ק יעו"ש. ולענ"ד זה אינו דהא גם בחצי הא' איכא ס"ס דלמא כרש"י ואף את"ל כר"ת דלמא כיון דכבר הוציא ליד שליש אסח דעתי' ואף לר"ת הכל לבעל וכמ"ש לעיל דמרדכי דפסק יחלוקו הוא מספק אם בהא מודה ר"ת אמנם כל השקלא וטריא הנ"ל היא לפי שיטת הח"מ דמרדכי ור"י פליגי בד"ז אבל לפי מה שהעלה בב"ש שם דאין מחלוקת בזה ודלא כתה"ד רק ג' דינים מחולקים היכא שהאב נתן לנאמן שיתן לבעל לאחר שנה הכל לאב והיכא שהשלישו סתמא יחלוקו וזה דינא דמרדכי והיכא דהושלש לטובת הזוג הכל לבעל כתשו' מהרי"ל יעו"ש:

ובנ"ד יש לדון רק בזה לאיזה מהג' חילוקים הנ"ל הדבר דומה והנה לדמות ד"ז להושלש לטובת הזוג שבב"ש ודאי ל"ד דשם מיירי שבפירוש הושלש לטובת הזוג כמ"ש בתשו' מהרי"ל וז"ל אבל האי שליש הוברר לטובת הזוג ולהרויח בהם כדמוכח בהתנאים וכ"כ לי הגאון עצמו וז"ל להרויח ולהשביח לטובת הזוג כו' וכ"מ מלשון התנאים ובידי מי שיהי' נדונית הזוג יחזיק בחזקת שניהם כו' וכתב בחזקת הזוג שיהי' כגבוי יעו"ש. הרי דבעינן שיהי' בפירוש לחזקת הזוג ולטובתם ולדונו לאופן הראשון של הב"ש שנתן לשליש שיתן לבעל לאחר שנה ג"כ ל"ד כי שם לא הי' לבעל שום זכות עד לאחר שנה וכמ"ש מהרי"ל להדיא והכא לא הי' כן ע"כ נראה יותר לדמותו שהושלש סתם דיחלוקו שניהם. אך בגוף הדין של השלשה דיחלוקו הן לטעם הב"מ הנ"ל דתופס השליש בחזקת שניהם והן לטעמא שכתבתי לעיל דשניה' אינם מוחזקים צל"ע דהתינח היכא שאמר לשליש תן להבעל או זכה אבל בהושלש סתמא הרי אין שום זכי' לבעל במעות א"כ נהי דאיכא סברת מרדכי דבעל זכה דאב אסח דעתי' כיון דנתנו ליד שליש מכ"מ אכתי הא ספיקא הוא והמעות עודנו בחזקת אביו כי גם אם נימא דליכא אומדנא דר"ת הא לא זכה הבעל במעות עדיין כיון דלא אמר לשליש תן או זכה ונהי דאם ליכא אומדנא ממילא האב חייב ליתן לן מכח חוב נדוניא שקיבל עליו בהתנאים והבעל יורש זה דלא מיקרי ראוי כמ"ש בתה"ד ומקנה וב"מ סימן נ"ג אבל בספק האיך יזכה הבעל הא עכ"פ גוף המעות שהושלש עדיין של האב ויש ספק אם חייב האב ליתן לו המעות או לא ומספק אין מוציאין ודוחק לומר דתה"ד מיירי באמר לו זכה או תן וגם לשון הב"ש בהשלישו סתמא לא משמע כן. ואולי ס"ל דגם בהשלישו סתמא הוי כאומר תן דהא בתשו' רשב"א בת"א סימן צ"ט דעת השואל שם כן ובשבי"י חולק עליו דסתמא לא הוי כזכה והוי כהולך או פחות מיני' יעו"ש ואם הוי כהולך ג"כ עכ"פ בחוב מועיל השלישו סתמא כמבואר בחו"מ סי' קכ"ה ונדוניא הוי חוב דהרי כבר נתחייב לו בעת התנאים ושפיר זכה השליש וא"כ בנ"ד שהמעות ניתן להאפטעקין באנק מבלי הזכיר כלל שם הבעל רק המחו' השלישו אין כאן שום ענין זכי' לבעל במעות דהא מקבלי המעות לא ידעו כלל מהבעל לזכות לו ועוד דהם גוים ואף אם רצו לזכות לו אין זכי' לגוי ע"כ נראה בנ"ד דהכל לאב: וראיתי בתשו' בית יצחק חאה"ע סי' קמ"ב בנדן שהשלישו לחתן שכ' שלא זכה החתן עדיין אף שנכתבו שהושלש לטובת הזוג יען לא אמר לשליש זכה ותן והא דמשמע בתה"ד שהובא ברמ"א סי' נ"ג דשליש זכה מכח שניהם שם הטעם דכיון דבא ליד השליש אסחי' לדעתי' ולכך זכה לבעל וזה רק לאחר הנשואין וכ"כ בתשובה זכרון יוסף. ואני תמה דמה יועיל הא דאסחא לדעתי' שעי"ז יזכה השליש לבעל בלא אמר לו זכה. ועכ"פ בנ"ד דאין זכי' לגוי ודאי לא זכה הבעל כלל והכל בחזקת האב. ובפרט בנתנו המעות להאפטעקין באנק זמן רב קודם החתונה שאז בוודאי לא הי' כוונתו לזכות לבעל כמ"ש בתשו' ב"י הנ"ל ממילא גם לאחר נשואין לא זכה הבעל דהא לא הי' אז שום ענין השלשה אחרת ואף אם יאמר לו אז זכה לא יועיל כיון דהי' מקודם בהלואה אצלם שוב אין זכה מועיל דכבר הוא ברשותם כמ"ש בחו"מ סי' קכ"ה וכ"ז כשהיו הלוים ישראלים ובפרט שמקבלי המעות בהבאנק ערלים ואין זכי' להם. וגם בנ"ד כיון שאכלו מזונות אצל אבי האשה ולא נהנית משל בעלה כלום משמע קצת בתשו' מהרי"ל דבזה אפילו הושלש לטובת הזוג הכל לאב וכמ"ש בתשו' רח"כ חאה"ע בתשו' נכדו יעו"ש ע"כ מכל הני טעמים נלע"ד שאין להבעל שום זכות בנדונית אשתו. ומכ"מ טוב לבצע ביניהם כי הוא מאוד מהלכות עמומות:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה