אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן עז

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן עז

סימן עו

לכבוד יד"נ הרה"ג החריף ובקי גבור במלחמה של תורה ליש ולביא מו"ה ארי' ליב בערינפעלד נ"י אבד"ק זאלישטשיק יצ"ו:

לנכון הגיעני קונטרסו בדבר המקוה אשר חפצים לעשות בעירו ע"י המשכת מים מן הוואסר ליוטונג אשר נעשה שמה ע"ד השאלה המובאה בתשובה בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ל' אמנם בעירו אין הכלי (שלוסבהעלטיר) שמזככין בו המים ממתכת רק בנין מאבנים וצימענט וכפי אשר חקר ודרש אין בהסילונות שום קיבול רק בהברזות שבסוף הסילונות יש כעין גומא קטנה בשולי הברזא והאומנים אומרים שנעשה במכוון כדי שלא ילכו המים בחוזק וכת"ה האריך בפלפול עצום בעומק הלכה ודרש חוו"ד בזה:

והנה בדבר הסילונות בעצמם אם לא הי' בהו שום קיבול אין חשש מטעם שמקבלין טומאה כמבואר בתשו' הרא"ש כלל ל"א וביו"ד דנעשו לשמש עם הקרקע ומחוברין וטמונים בארץ. וכת"ה בקונטרסו הבין מדברי הנוב"י שא"צ שיסייעו הקרקע לתשמישו רק כל שכלי זה יש לו צורך לחברו בקרקע ונעשה ע"ד זה אינו מקב"ט ודף של נחתומין אף שנעשה ע"ד זה אפ"ה מק"ט דא"צ לתשמישו דהיינו אפיית הלחם שיהי' מחובר לארץ ולענ"ד מלשון תשו' הרא"ש שם שכ' אהנהו דפי"א דכלים שלא נעשו אנא לשמש הקרקע מוכח להדיא דבעינן שהקרקע יסייע בתשמישן וכ"מ מלשון הנוב"י שם במה"ת יו"ד סי' ק"ט שהכפיל כמ"פ הקרקע מסייע בתשמישן וגם כתב הטעם דדף של נחתומין מטמא משום דלמלאכה זו אין הקרקע מסייע כלל, וכן מוכח במשנה פ"ח דכלים פורנה אם יש לה לזביז טמאה ומבואר בתוספתא דאם אין לה לזביז טהורה משום שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ובתויו"ט שם ביאר דכיון דפתחו בצדו הרי מעמידין הקדירה על הרצפה משא"כ תנור וכיריים שמעמידין קדירה ג"כ על גבו ולא טימאה התורה מחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע יעו"ש הרי דלשון משמש עם הקרקע היינו שעיקר תשמישו היא עם הקרקע וכיון דהרא"ש ז"ל כתב נמי אהנהו דפי"א דמס' כלים שנעשו לשמש עם הקרקע כוונתו כנ"ל ואף דבמשנה פי"א דכלים איתא רק שנעשו לקרקע הכוונה לשמש עם הקרקע וכן הבין בתשובה בי"ש יו"ד ח"ב סי' פ"ד: וממשנה הנ"ל דמוכח דתנורים שלהם שהי' פתחם למעלה אין תשמישו עם הקרקע יש להעיר על נוב"י הנ"ל באות ג' שחידש שם דדבר שנעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע אבל לא להתחבר בקרקע כגון תנור של מתכות שנעשה מתחלתו להעמידו על הארץ ומסיק על הארץ בתוכו והוא ניסוק וכמעשה התנורים של חרס בזה קודם שחיברו לקרקע מק"ט וכשחברו לקרקע אינו מק"ט והנו"ב הוכרח לזה מדברי הרמב"ם פט"ו דכלים שכ' דתנורים של מתכת שחיברו בארץ אינו מק"ט וע"כ הטעם משום דתשמישו עם הקרקע וא"כ גם קודם שחיברו לא מטמא ע"כ מחלק הנוב"י בחילוקו הנ"ל. וצ"ע דממשנה פ"ח דכלים הנ"ל מוכח דתנור פתוח מלמעלה כסתם תנור שלהם לא מיקרי תשמישו עם הקרקע כלל ולשיטת הרמב"ם הנ"ל דתנור של מתכת שמחובר לארץ אינו מק"ט מוכרח כהנוב"י דג"ז מיקרי תשמישו עם הקרקע ומוכח לפי"ז דהא דתנור של חרס טמא הוא גזיה"כ דמן הדין הי' לו להיות טהור כיון דנעשה לשמש עם הקרקע עכ"פ בנחבר לארץ ותנור של מתכת טהור בכה"ג ותנור של חרס אף בכה"ג טמא מקרא דיותץ דמיירי במחובר ועי' שבת קכ"ה וצ"ע דלא אשכחן כלל ד"ז דחידוש הוא שחידשה תורה בתנור וכיריים דאף במחוברין טמא ועי' תוס' ב"ב ס"ה ד"ה לא מכר שכ' לר"א דתנור דמקבל טומאה אף דמחובר דאין חיבורו חשוב חיבור יעו"ש מיהו זה כתבו לר"א דכל מחובר לקרקע טהור א"כ ע"כ בתנור דמטמא אף במחובר משום דאין חיבורו לארץ חיבור גמור אבל לרבנן דפליגי על ר"א וסברי דמחובר מטמא רק דבנעשה לשמש עם הקרקע טהור לדידהו אף אם התנור הוי מחובר גמור מטמא כיון דלא נעשה לשמש עם הקרקע. ולפי סברת תוס' הנ"ל דלא הוי חיבור גמור נראה דגם תנור של מתכת מחובר מטמא כיון דאינו חיבור גמור וזה דלא כשי' הרמב"ם וצע"ג בזה עכ"פ לענין סילונות שהדבר מפורש בתשו' הרא"ש דתשמישן עם הקרקע מיקרי ואינם מק"ט ובפרט הסילונות שבנ"ד שנעשו לוואסר לייטונג שידוע בבירור שנעשו לשם כך והם טמונים ערך אמה וחצי בקרקע ודאי דאין לחוש עליהם כלל. ועי' בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' פ"ד ופ"ה שפקפק קצת בסילונות דידן אם מיקרי תשמישן עם הקרקע יעיין שם מיהו הסילונות שנעשו לוואסר לייטונג יודה הב"ש:

אמנם מצד הגומא שבשולי הברזא שדרך שם יוצאים המים שיש לחוש שעי"ז נעשו שאובים וכת"ה הביא דברי נוב"י סי' ק"ט שמתרץ קושית השואל בהא דמחלק הברייתא בין קבעו ולבסוף חקקו לחקקו ולבסוף קבעו ליפליג וליתני בדידי' דהיינו בקבעו לאחר החקיקה דפוסל המקוה אבל אם בתחלת החקיקה הי' דעתי לקבוע אינו פוסל דהא נעשה ע"ד לשמש עם הקרקע ותירץ דדוקא לענין קבלת טומאה מועיל זה אבל לענין שאובין אף שנעשה להשתמש עם הקרקע הוי מיהו ככלי גללים ואבנים דפוסלין משום שאובין וכ"כ בתו"ח פ"ו דמקואות. ולענ"ד גדולה מזו יש להקשות בהא דקתני בברייתא שם דקולבס"ח אינו פוסל ובגמ' אמרו עלה הטעם דשאני שאובה מדרבנן ומוכח דאם הי' שאיבה מדאורייתא הי' פוסל והא כיון דקבעו ואח"כ חקקו הרי חקקו ע"ד כן להשתמש עם הקרקע ואינו מק"ט כלל אפילו לרבנן ולמה יפסול ומוכרח כסברא הנ"ל דלענין שאובין אין זה מועיל. א"כ גם בנ"ד הוי שאובין וכת"ה כ' דע"כ לא הוצרך הנוב"י לחדש דבר זה רק מכח קושית השואל הנ"ל דליפלוג וליתני בחקקו ולבסוף קבעו אבל לפי מה דמסיק בנוב"י שם בסוף התשובה דצינור כיון דיש לו ד' לבזבזין ועיקרו עשוי לקבל מים שא"צ לקרקע מק"ט אף שנקבע ונחקק ע"ד כן א"כ שוב א"צ לחדש מסברא דלענין שאובין פוסל אף שנעשה ע"מ להשתמש בקרקע וא"כ בנ"ד אף שיש גומא קטנה הא כל עיקר הסילון נעשה ע"מ להתשמש בקרקע אינו פוסל משום שאובין והוא הערה גדולה:

אמנם לענ"ד סברת הנוב"י ז"ל במסקנתו לתרץ קו' הנ"ל דצנור כיון דיש לה ד' לבזבזין הרי עיקרו עשוי לקבל בו מים אינו משמש עם הקרקע כלל צל"ע דיסודו בנוי על תוס' ב"ק ס"ז דהאי צינור מיירי ביש לו ד' לבזבזין וגם הר"י מסופינט. לא חלק ע"ז דגם בצנור כזה מיירי רק דמיירי נמי בצנור פתוח וכגון שחמט בו וא"כ לא יוכל לפלוג וליתני בדידי' גופא כיון דמיירי נמי בצנור סתום שאינו משמש עם הקרקע דאכתי לא מספיק תירוץ זה לכי שיטת תוס' ב"ב ס"ו ד"ה צנור דאף שבריש דבריהם כתבו איכא לאוקמא אפילו בפרוץ מב' רוחות כו' והוא כשי' הר"י מסופינט אבל בסוף דבריהם כתבו ואין נראה לאוקמי שסתום מכל צד נראה להדיא דדחיקא להו לפרש דמיירי בצנור סתום מכל צד דא"כ האיך יבואו המים ע"י למקוה וגם הרא"ש ז"ל אזיל בשיטה זו שבפ"ד דמקואות מ"ג כתב וז"ל דרך הצנור להיות פתוח משני הצדדים ואינו פוסל המקוה אא"כ חקק מעט כדמפרשינן כאן כדי לקבל צרורות ובכי האי צנור דהכא מיירי בפ' המוכר את הבית דחקקו ולבסוף קבעו דהתם היינו שחטט לקבל צרורות עכ"ל הרי להדיא דמוקי להא דצנור שחקקו דוקא בכה"ג שפתוח משני צדדים רק שחקקו לקבל צרורות וא"כ הק"ל לדידהו מדוע לא מחלק בקבעו אחר החקיקה אם בתחלה חקק ע"מ כן אינו פוסל את המקוה וביותר דלמ"ל הא דשאיבה דרבנן הא אפילו אי מדאו' כיון דחקקו אחר כן הרי חקקו ע"מ להשתמש בקרקע ונקבע בקרקע ובטל תורת כלי מינה לענין טומאה לכ"ע דאף שחטטו לקבל צרורות אכתי עיקר תשמישו עם הקרקע כמבואר מדברי הנוב"י ז"ל דדוקא בצנור שיש לו לבזבזין מד' רוחות דעיקרו נעשה להחזיק בו מים לא מיקרי תשמישו עם הקרקע משא"כ בחטט בו לקבל צרורות והצנור פתוח. וע"כ מוכרח כסברת הנוב"י ז"ל בתחילת התשו' שם דלענין שאובין אינו מועיל מה שנעשה להשתמש עם הקרקע:

וראיתי בתשו' בית יצחק סי' ל' שהקשה על נוב"י הנ"ל דצנור לא מיקרי תשמישו עם הקרקע מפי"א דכלים דקחשיב שם צנור בהדי הנהו שנעשו לקרקע וכ' וכפי הנראה הנוב"י מחלק בין צנור שיש לו ד' לבזבזין דאז אין קרקע מסייע לתשמישו והמשנה מיירי באין לו לבזבזין רק יש לו חטטין דמיקרי בית קיבול דאל"כ בלא"ה אינו טמא עכ"ד והנה מ"ש דכפי הנרא' הנוב"י מחלק בין צנור שיש לו ד' לבזבזין לצנור שיש בו רק חטטין היא מבואר להדיא בנוב"י דכשיש לו חטטין עדיין מיקרי משמש עם הקרקע אבל מ"ש דהאי משנה דכלים מיירי ביש לו חטטין דאל"כ בלא"ה אינו מק"ט הוא תמוה דדוקא בצנור של עץ אם אינו מקבל כלום הוי פשוטי כ"ע וטהור אבל בפי"א דכלים מיירי להדיא בצנור של מתכת והא גם פשוטי כ"מ טמא א"כ מיירי אף בלא חטט כלום והוא צנור פתוח מב' צדדים דלולא הא דנעשה לקרקע הי' טמא. וכסברא הנ"ל דלענין שאובים אינו מועיל הא דנעשה עם הקרקע מוכרח נמי משי' מהרי"ק והגהמ"ר אליבא דמחמירין שאסרו למשוך מים למקוה ממרזובות שעל הגגין מחשש חטטין ובמהרי"ק ביאר דעיקר החשש באותן המונחים בקרקע דלא שליט אוירא ומירקבי ותמה בנוב"י סי' קמ"ב הא הו"ל קולב"ח דאינו פוסל ותירץ דסובר כולו שרוב דאורייתא יעו"ש ואכתי נהי דע"י החטט נעשה כלי דניחא לי' הא נעשה ע"מ לשמש עם הקרקע דהא אין לו לבזבזין וע"כ דלענין שאובין אינו מועיל:

ולכאורה הי' נראה קצת ראי' להיפך מהא דאיתא בתוספתא הובא בר"ש פ"ו דמקואות מ"ח דבמשנה שם איתא מטהרין את המקואות וכו' מביא סילון של חרס או של אבר ובתוספתא שם איתא מביא סילון של עץ או עצם וזכוכית ויפלא שהשמיטה התוספתא סילון של אבר שבמשנה ונראה דהנה בתוספתא שם איתא ואם נכפף הסילון כ"ש פסול והיינו שנעשה קיבול ופסלי המים משום שאובין והנה בהא דסילון של אבר שמק"ט אף בפשוטים הקשה רשב"א הא אין הויתו ע"י טהרה ותירץ דמיירי במחובר לקרקע והובא בתויו"ט שם והיינו ע"כ בנעשו מתחלה לחברו בקרקע כמ"ש הנוב"י הנ"ל. וע"כ לא קתני בתוספתא סילון של אבר דהא סילון של אבר אף בלא נכפף ע"כ בנעשה להשתמש עם הקרקע ומחובר וא"כ גם בנכפף אינו פוסל כיון דאכתי עיקרו נעשה להשתמש עם הקרקע דהא אין לו ד' לבזבזין אבל בסילון של עץ ועצם וזכוכית דכל הנהו פשוטיהן טהורין מיירי בלא נעשו להתחבר בקרקע וממילא דבנכפף דנעשה קיבול פסול ומוכרח דגם לענין שאובין אינו פוסל בנעשה להתחבר בקרקע:

מיהו אין זה מוכרע כלל דאכתי קשה מדוע השמיט בתוספתא סילון של חרס דהא זה הוא כעץ דפשוטיהן טהורין וע"כ דתוספתא נקטה מה דשיירא מתני' וא"כ אין ראי' נמי מהא דהשמיטה סילון של אבר ואולי יש לומר דמש"ה השמיטה סילון של חרס משום דקבעי למיתני ואם נכפף כ"ש פסול ובחרס אף שנכפף כ"ש כשר דהא החוטט בחרס כדי לקבל צרורות בעינן רביעית כדאי' במשנה וביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ו ועכ"פ אין ראי' זו מכרעת כלל וראיתי בפירוש רגמ"ה ב"ב שם שכ' אהא דצינור שחקקו וז"ל כדי לקבעו מן המעיין ועד המקוה שילכו המים למקוה, דרך הצינור יעו"ש הרי דמפרש להדיא הא דחקקו ע"מ לקבעו בארץ ותקשי לדידי' אמאי פוסל הא נעשה להשתמש עם הקרקע ואין לומר דמיירי בעשה לו ד' לבזבזין דאין תשמישו עם הקרקע כיון דכתב דחקקו ע"מ לקבעו שילכו המים למקוה הא ודאי אינו עושה לו ד' לבזבזין דהא עיקר כוונתו שילכו המים וע"כ כוונתו שחמטו לקבל צרורות והצנור פתוח וא"כ מוכרח דלענין שאובין אינו מועיל מה שנעשה להשתמש עם הקרקע ע"כ לדינא יש לחוש לדברי הנוב"י הנ"ל וכ"כ בתשו' ב"י הנ"ל:

אך בנ"ד כפי דברי האומנים לא נעשה הגומא שבברזא לקבל כלל רק כדי שלא ילכו המים בחוזק כל כך ולכאורה הוי כסילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע דאינו פוסל את המקוה כיון דלא נעשה לקבלה. אבל קשה בעיני להאמין לאומנים בזה דאולי באמת נעשה לכוונת קיבול וגם אם האמת כדברי האומנים הא הראב"ד בהשגת פ"ח דמקואות הביא תוספתא דסילון כפוף כ"ש פסול והקשה מהא דסילונות כפופים אעפ"י שמקבלים טהורים ותירץ דלענין שאיבה שאני דאכתי הוי כמו גללים יעו"ש ובב"י הקשה עליו מהא דסילון שצר מכאן ומכאן דאינו פוסל המקוה ותירץ דתוספתא מיירי בנעשה לשם קיבול ובס' נחל אשכול ה' מקואות סי' נ"ו הביא דברי הגר"א ז"ל מקואות פ"ד דכ' אהא דסילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע דמיירי דוקא שהמקום רחב הוא בצדדי הסילון אבל אם יש גומא בשוליו כיון שנעשה בידי אדם פסול והא דפ"ב דכלים סילון טהור אעפ"י שמקבל בקרקעותו התם מיירי שב"ק שלו בשוליים נעשה מאליו ע"י שנרקב שם מחמת המים אבל עושה ב"ק בידים מן הצד הוא דל"ח קיבול אבל בשוליים חשוב קיבול ופוסל יעו"ש. נמצא דהראב"ד והגר"א בחדא שיטה אזלו דסילון שיש לו גומא בתחתיתו הנעשה בידי אדם אף שאינו לכוונת קיבול פוסל את המקוה אלא דפליג לענין טומאה דלראב"ד עכ"פ אינו מקבל טומאה ולהגר"א ז"ל מקבל טומאה ג"כ וסילונות כפופים אע"פ שמקבלין היינו שנעשו מאליו וא"כ יש להחמיר לדינא כוותייהו:

ובתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' פ"ד הבין שהראב"ד והגר"א ז"ל סברי כהגהמ"ר שמחמיר בסילון שנעשו בו חטטין מאליו וכן כתב בס' לחם ושמלה סי' ר"א ס"ק כ"ז וליתא דהגר"א ז"ל הרי כתב להדיא דדוקא בנעשה בידי אדם אבל נעשה מאליו אף בשוליו טהור וה"ה דאינו פוסל משום טומאה דהא לדידי' אין חילוק בין שאובים לטומאה לענין זה והראב"ד ז"ל דמחמיר בסילון כפוף לענין שאובין היינו נמי בכפוף בידי אדם שנעשה כן ולא בנכפף מאליו ואף שבתוספתא שהובאה בר"ש פ"ו דמקואות מ"ח איתא נכפף הסילון כ"ש פסול דמשמע אפילו מאליו מכ"מ הראב"ד גורס כפוף והיינו שהוא כן מתחלה בידי אדם וכן הבין הב"י כונת הראב"ד מדהקשה עליו מסילון שהוא צר מכאן ומכאן ולא הקשה עליו ממשנה דחוטט בצינורות דמשמע דוקא בכוונה כמו שהקשה על הגהמ"ר ממשנה זו. ולכאורה אפשר לומר דבעושה גומא מלמטה עכ"פ בעינן שיעור רביעית כמו בחוטט בשל חרס כדי לקבל רביעית ואף דבשל עץ כ"ש הא כ' ט"ז סי' ר"א ס"ק מ"ה הטעם דראוי לחקוק יותר וזה ל"ש בסילון של מתכת שדק וגם קשה לחטוט בו. ואף דדוקא לחטוט צרורות אבל שאר קיבול ל"ב רביעית כמ"ש תוס' חולין נ"ד ועמ"ש בזה בספרי שי"ט פ"ד דמקואות מ"א ובקו"א שם מכ"מ הכא דלא נעשה לכוונת קיבול לא גרע מלקבל צרורות אבל הרי בתוספתא הנ"ל איתא להדיא בסילון של עצם וזכוכית דכפוף כ"ש פסול הרי מבואר דבזכוכית גם בכ"ש פסול ומתכת לא גרע מזכוכית וע"כ דדוקא בשל חרס בעינן רביעית ולא בשאר כלי או דבית קיבול סתמא ולא לשם צרורות אף בחרס סגי בכ"ש:

ומ"ש כ"ת עפי"ד ש"ך דלא נעשה כלי קיבול רק הגומא א"כ הו"ל רבי' והמשכה הרי חזר בו הש"ך וגם מדברי הגהמ"ר ומהרי"ק שמחמירין במרזבות מטעם חטטין מוכח דהכל נעשה שאוב. ומ"ש כ"ת דלא גרע משפת הכלי דלא נעשה שאובין דהא העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לו בס' שירי טהרה פ"ד דמקואות מ"ג כתבתי דזה גרע דשפת הכלי אין לו תוך אבל הכא הצנור יש לו תוך רק שאין לו כלי קיבול וע"י הגומא נעשה כל התוך קיבול וכ"מ אח"כ בס' מי השילוח. וגם מצד הברזות שסותמים הסילונות שלא יבואו המים דפשיטא לי' לכ"ת דלא נעשה קיבול עי"ז כיון דאין הכונה לקבל רק שלא יבואו המים בחוזק לא ברירא לי דאולי כוונתו שהמים שישנם שם לא יצאו ע"כ לדינא אין לסמוך בהכשר על מי הסילונות הנ"ל. אך כפי שכ' כתה"ר שרצונו לעשות בעומק הארץ חפירה ויבואו שם מי גשמים ע"י טסי ברזל יוכסו בנסרים, אח"כ השיעור מקוה ויניחו נקב כשפ"ה ולמעלה הי' המקוה שיטבלו בה ממי הוואסר לויטונג ויהי' בין המים שלמעלה למים שלמטה נקב בנסרים כשפ"ה ודאי דמקוה כשירה היא ול"ש בזה ענין נצוק וקטפרס כמ"ש כת"ה כיון דהמים מונח אף שהוא מלמעלה למטה וכמ"ש בתשו' שו"מ מה"ת ח"ג סי' כ"ז ובתשו' אחרת הארכתי לברר דבר זה שאין מזה שום חשש ומטעם נתן סאה ונטל סאה ג"כ אין לחוש וגם הא יש כמה צדדים שגם המים מהסילונות כשר ולא נעשו שאובין. ואין להאריך יותר בזה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה