שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ע
לכבוד ידידי הה"ג וכו' מוה' דוב בעריש איידינפעלד נ"י בטשעבינא בן מורי גאון עולם אבד"ק הרימאלוב:
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בכפרי אחד שמכר חמצו לנכרי בע"פ בקנין כסף לבד בלי שטר אם החמץ מותר לאה"פ וכ"ת הביא דברי המג"א ס' תמ"ח דיש לסמוך בדיעבד על קנין כסף ונסתפק דאפשר הכא גרע כיון דנודע לו בתוך הפסח ואז הי' הספק בדאו' הנה בש"ע הר"ב ז"ל ס' תמ"ח מבואר דגם בנודע לו בחוהמ"פ א"צ לבאר ואף שטעמו צ"ע אבל לדינא פוסק כן גם במקו"ח שם מטעם אחר. ואמנם כ"ת חושש בזה מחמת שלא השכיר ביתו ואף אם השכרו הרי לדעת הרבה פוסקים בעינן שטר בשכירות לגוי וא"כ כיון דהי' בביתו ועל אחריות של ישראל אסור הנה מ"ש דשכירות לגוי בעי שטר לא ידענא הני פוסקים מאן נינהו דפלוגתת רמ"א וש"ך וט"ז חו"מ ס' קצ"ד סעי' א' בהגה היא דוקא בשוכר מן הגוי דישראל מגוי לא לקנות בלי שטרא אבל בשוכר לגוי דל"ש האי טעמא לכ"ע מהני שכירות בכסף לחוד וראי' לזה דהא הב"ח בחו"מ ס' קצ"ד היא החולק על רמ"א וסובר דשכירות מגוי בעי שטר ובאו"ח ס' תמ"ח כ' להדיא דיכולין להשכיר הבית לגוי בלי שום שטר יעו"ש והביאו במחה"ש ס' תמ"ח הרי מבואר כמ"ש. והן אמת שראיתי בש"ע הרב זצ"ל בקו"א לסי' ת"מ בס"ק ה' בסופו שכ' וז"ל א"כ לא משכ"ל קנין לגוי בשכירות ושאלת קרקע להב"ח וטו"ז וש"ך החולקים עמ"ש רמ"א שם ס' קצ"ד סעי' א' בהגה יעו"ש ומוכח דסובר דגם שכירות לגוי בעי שטר וכמ"ש כ"ת אבל בעניותי הדברים תמוהים ומדברי הב"ח נוכח איפכא. אמנם באם לא השכיר לעכו"ם הרשות שהחמץ בתוכו הנה במקו"ח ס' ת"מ וסי' תמ"ח דק בזה דמסתמא הוי באחריותו של ישראל כמו משכון דתפיס כפי' אזוזי ואף אם התנה שאינו חייב באחריותו לא גרע מאחריות אלם כיון דהגוי לא ישלם יעו"ש:
והנה מ"ש דסתמא הוי כמשכון כבר השיג עלי' בתשו' בית שלמה או"ח ס' ס"ב בדברים נכונים יעו"ש אמנם מ"ש מצד אחריות אלם הנה במגן האלף ס' ת"מ כתב דל"ד לאחריות אלם דשם היא מצד ענין שמירה אבל הכא אף לא הי' החמץ לא הי' הגוי משלם ואין זה מדין אחריות שמירה והביא ראי' לדברי' מהא דישראל שהלוה לגוי על חמצו דלאחה"פ שרי והא מסתמא כשקיבל משכון הגוי עני ולא ישלם לו ואפ"ה כשאינו באחריותו ל"ע על ב"י ומותר יעו"ש והרינו מוסיף להביא ראי' לדברי' דגם אם הגוי בטוח הוי סתם מלוה ע"פ אצל גוי אובדת היא דמה"ט נפרעין מהן מלוה ע"פ כדאי' בפ"ק דע"ז וע' בתוס' שם דף ב' בשם הירושלמי סתם מלוה אובדת אם לא במשכון, ועכ"פ כשקיבל משכון וודאי דאין לו שטר א"כ אם יאבד המשכון לא ישלם הגוי דסתם מלוה ע"פ אובדת היא ואפ"ה החמץ שרי ומוכח כנ"ל דאין זה סוג אחריות. ומ"ש כ"ת לדון בזה להתיר עפי"ד הח"י שמתיר גם בחמץ שקיבל עליו אחריות אף דעבר בב"י לאחה"פ שרי והביא מירושלמי דפליגי בזה אם קנסו בזה שהחמץ שאינו שלו וא"כ גם בנ"ד שרי ושוב הביא מתוס' שבועות נ"ד ד"ה ש"ש שכתבו להדיא דישראל שהלוה לגוי על חמצו באם היא באחריות ישראל אסור בהנאה לאחה"פ ודלא כח"י:
והנה במשכון מבואר נמי מתוס' פסחים ל"א ורא"ש שם דע"י האחריות אסור לאה"פ ובאמת שהר"ב ז"ל בש"ע או"ח ס' ת"מ סתם לדינא דלא כתוס' ובקו"א הביא מתוס' ורא"ש הנ"ל אבל בפנ"י בפסחים שם דף ל"א כתב דמשכון שאני כיון דע"ז לוה והיא שיעובודו ואפותיקי שלו שייך למקנסי' משא"כ בפקדון של גוי אף שהוא באחריות של ישראל הא אין הקנס לישראל כלל יעו"ש וכ"כ מקו"ח ס' תמ"א וא"כ בנ"ד אם באנו לחוש למקו"ח הנ"ל דזה הוי אחריות לא מועיל היתר הח"י הנ"ל כיון דהוי משכון וכ"כ במקו"ח גופא ס' תמ"ח ואף שבתשו' בי"ש ס' ס"ב השיג עליו דדוקא שם דלקחו למשכון שייך למקנסי' כיון דלקחו לשיעבודו משא"כ במכירת חמץ אף שהגוי כ"ח לו מכ"מ לא לקחו למשכון יעו"ש אין דברי' מוכרחים בזה דעיקר סברת הפנ"י משום דהקנס יהי' לישראל וה"נ הרי אם יאסר החמץ יהי' הקנס לו אכן נראה דכל עיקר היסוד לאסור במשכון מצד אחריות היא מתוס' ורא"ש הנ"ל וכסברת הפנ"י הנ"ל משום דהקנס יהי' לו ולכאורה יקשה דהא גם אם יאסר החמץ עתה שעבר עלי' הפסח הרי יוכל להחזירו לגוי דאף דאסור בהנאה הרי א"ל הש"ל ובפרט דלעכום לא נאסר ויהי' הגוי מחיוב להשיב לו מעותיו כמג"א סי' תמ"ג ומ"ש במקו"ח ס"י תמ"א דהגוי אינו חייב לשלם לו כיון דנאסר מחמתו היא תמוה דהא לגוי לא נאסר וגם היא נגד מג"א בסי' תמ"ג וע' בש"ע הרב שם וע"כ לומר דמסתמא הגוי אינו בטוח רק סמיכת ישראל המלוה על המשכון וגם אם ירצה להחזיר המשכון לגוי לא ישלם לו א"כ שפיר נוגע הקנס לישראל דהא אם יאסר החמץ יפסיד מעותיו והשתא שוב נתחזק ראית המגא"ל הנ"ל דבכה"ג לא הוי אחריות כלל כיון דבע"כ מיירי שאינו בטוח וא"כ מדוע החמץ מותר לאחה"פ וע"כ כנ"ל דאין זה בסוג אחריות ע"כ לדינא לפע"ד בנ"ד שאלתו הנה כפי שאלתו ו"ל קמחי' וגראפליך הנה הקמחים של הקונסטמיהלען אינו חמץ כיון דאין שותתין שם החיטין כנודע והגראפליך ע' בח"א כלל קכ"ו דגרויפען של שבולת שועל הוי חמץ גמור ופעריל גרויפען כתב שם דאינו חמץ יעו"ש אך בתשו' בי"ש או"ח סי' ע"ט כתב דבכמה מקומות שורין אותם במים יום או יומים והוי חמץ גמור יעו"ש וא"כ במינים הנ"ל דהוי חמץ גמור ולהמקו"ח אסור גם בהנאה ומגא"ל מתיר עכ"פ יש להתירם בהנאה ובפרט דדעת הרמב"ן הובא בא"ר ס' ת"מ דחמץ שקיבל עליו אחריות מותר לאה"פ בהנאה יעו"ש וכ"ה דהיא אינו מחלק כלל בין משכון ושאר פקדון דהרי הרב ז"ל נמי אינו מחלק כלל ואיסור כל חמץ שקיבל עלי' אחריות כמו במשכון וכיון דהראב"ן מתיר ה"ה במשכון ובפרט בנ"ד די"ל דאין זה בכלל קע"א כלל כמגא"ל ונשמת אדם ה' מכירת חמץ ע"כ יש להתירו בהנאה כנלע"ד. ובמקום הפסד יש לצדד להתיר אף באכילה דכל חשש מקו"ח דהוי אחריות אלם והרי בש"ע הרב ז"ל ס' ת"מ סעי' ט"ז מתיר בדיעבד גם באכילה חמץ שהי' עלי' אחריות מחמת אלמות יעו"ש: