שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נב
לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה משה מרדכי אייזען נ"י מו"ץ דק' רימונוב: ע"ד שאלתו באשה שחלשה על רגלה זה בערך שנה ועשו לה ניתוח בקראקא ותחבו לה רעריל ברגלה שדרך שם יזוב הליחה והרופאים ציוי לה שתלך בזה זמן רב ולבל תסירו עד שתהי' אצלם והם ידעו אז מה לעשות והאשה עד כה לא היתה בקראקא ועדיין הולכת בזה אם רשאה לטבול מטעם חציצה. והנה בש"ע ס' קצ"ח סעי' ו' איתא במארלאקקען דאינו חוצץ ומקורו במרדכי וכתב שם טעם א' משום דסכנה להסירם שנעשו ע"י שד הרי דכל מידי דסכנה אינו חוצץ אמנם בנ"ד מאן אמר דהיא סכנה כמ"ש כעין זה הס"ט ס"ק י"ט:
וגם בסכנה ממש צ"ע דהא בתוספתא דמקואות פליגי ר"י ורבנן בחץ של מתכת דלר"י אינו חוצץ ולרבנן חוצץ וכתב ר"ש שם בטעמא דר"י משום דאיכא סכנה להסירו ואנן הא קיי"ל כרבנן כמבואר בש"ע סעי' י"א חץ חוצץ בכל ענין וכ"כ באו"ז הגדול ס' שס"ג אות י' שטעמא דר"י כנ"ל מטעם סכנה ועכ"ז כתב שם דהלכה כרבנן הרי דגם מידי דסכנה חוצץ ודוחק גדול לומר דחכמים מודו דמידי דסכנה אינו חוצץ רק דפלוגי בזה גופא אם הוי סכנה ושו"ר מובא מתשו' רעק"א ס' ס' שהרגיש בזה וכתב לחלק דבחץ שאני דהסכנה לפי שעה ובמשך הממון הוא עומד להתרפות מעט ולהוציאו יעו"ש וא"כ גם בסכנה כל שהוא רק לפי שעה חוצץ והני מארלאקקען סכנ' לעול' שהם ע"י שד. אך מדברי הס"ט ס"ק י"ט נראה דכל דבר סכנה אף לפי שעה אינו חוצץ דהא הקשה מהא דאגד שע"ג קשקשים דחוצץ ותירץ דשם עכ"פ באפשרי להסירם לפי שעה אף שמצטערת בנטולתם במידי דאתי מעלמא חוצץ משא"כ בדבר סכנה דאי אפשר להסירו לפי שעה יעו"ש ובס"ק כ"ו נראה דבדבר סכנה גם לשעה אינו חוצץ דאל"כ בפשיטות הי' יכול לחלק דבאגד שע"ג קשקשים הוא עומד להסירו בעוד ימים מועטים אך בגוף הדבר דאי אפשר להסירו עתה אם מיקרי דבר המקפיד הנה בספרי לי"ד ס' קצ"ח הבאתי ראי' מפסחים מ"ה בבצק שבעריבה דבשאר ימות השנה אינו חוצץ אף דבפסח מקפיד עליו ומוכח דבתר השתא אזלינן אבל יש לומר דזה דוקא בדבר שבאמת אינו מקפיד עליו רק מטעם איסור אבל בדבר שהיא קפידה ולא ניחא לה כמו באגד שע"ג מכה אף שלפי שעה מחמת שהיא לרפאותה אינה מקפדת עליו מכ"מ הוי דבר המקפיד כיון דעומדת ומצפה בכל יום שלא תצטרך לזה וכ"כ בנח"א ה' מקואות ס' סיד אות ה' וזה כדעת הגרע"א ז"ל דגם בדבר סכנה כיון דהיא רק לשעה דעומדת ומצפה להוציא החץ חוצץ אבל יש לחלק קצת דשם בחץ אינו ניחה לה כלל בחץ דהא כואב לה אבל ברעהריל שעשוי לרפואה יש לומר דהוי דבר שאינו מקפיד כלל כיון דהיא לרפואה אבל זה נסתר מהא דאגד שע"ג המכה דחוצץ אף דהוא לרפואתה מיהו להס"ט יש לומר דשם משום דמצפת להסירו לפי שעה משא"כ במידי דסכנה אף שאינו ברור שהיא סכנה אם יש חשש שתחזור לחליה מצדד הס"ט להקל וצ"ל דבאגד בע"ג המכה אין שום חשש חולי רק צער בנטילתו אך הס"ט לא החליט הדבר וגם בנ"ד גרע טפי כיון דזה זמן רב מאת היותה אצל הרופאים ומסתמא עיניה נשואות להיות שמה בקראקא ולשמוע מה בפיהם ואולי באמת יסכימו להוציאו לכן לענ"ד יש להחמיר שבל תטבול עד שתהיו מקודם שמה ואם יאמרו שתלך גם הלאה זמן רב בזה כבל תוציאו יש להקל לה לטבול דיש לומר דדוקא בחץ חוצץ דדעתה להסירו במשך זמן מועט שיתרפא מעט וכן באגד שע"ג המכה וגם יש לומר דבאגד שע"ג המכה שאני דגם עתה יכולה להסירו משא"כ הכא דיש חשש סכנה ועכ"פ חזרה לחוליה ויש להקל טפי וע' בס' לחו"ש ס' קצ"ח שהביא מתשו' מאהבה להחמיר ברטיות שמניחין הרופאים שא"א להסירן רק בעבור ג' ירחים נופלין מאליהן ובתוך זמן אי אפשר להסירן כי אם בקריעת העור יעו"ש דשם אין חשש חזרה לחליה רק צער אבל הכא דיש חשש חזרה לחליה יש להקל: