אור ברסלב

שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט

סימן מו

סימן מה

על דבר הענין הידוע בעו"ה שנתהווה ויחדו לאיש א' מבני בריתינו אם מותר לפייס אותו כדי למסור אותו לידם ומאחר שלא נודע אם דעתם להרגו או אפילו ליסרו אם יתחייב בדינם:

מקור דין זה מתניתן דתרומות פ"ד נשים שאמרו להן תנו לנו א' מכם כו' וז"ל התוספתא סיעה של בני אדם שאמרו להם הגוים תנו לנו א' מכם ונהרגנו ואם לאו הרי אנו הורגים כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו נפש א' מישראל אבל אם יחדוהו להם כגון שיחדו לשבע בן בכרי יתנוהו להם ואל יהרגו כולם:

אמר ר' יהודא בד"א בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל בזמן שהוא והם מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין יתנוהו להם ואל יהרגו כולם וכן הוא אומר ותבא האשה אל כל העם בחכמתה ואמרה להם הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כולכם ר' שמעון אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה עכ"ל התוספתא וז"ל הירושלמי סיעה של בני אדם כו' כדלעיל יחדוהו להם א' כשבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרוגו אר"ש בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ור"י אומר אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי עולה בר קשב תבעתי' מלכות' ערק ואזל לי' ללוד לגבי ריב"ל אתון ואקפון מדינת' אמרי להן אין לית אתון יהבין לי' אנן מחרבין מדינתא סליק גבי' ריב"ל פייסי' ויהבי' לון והוי אליהו ז"ל יליף מתגלי עליו ולא אתגלי צם כמה צומין ואתגל' לי' א"ל למסורו' אני נגלה א"ל ולא משנה אני עשיתי א"ל וזו משנת חסידים היא ע"כ:

והנה מעשה זה הביא ברבה פ' ויגש ואיתא שם איטפל לי' ריב"ל ופייסי' וא"ל מוטב דליקטול להאי גברא ולא לענשו ציבור על ידי' איפייס לי' ויהבי' עון כו'. ויש לדקדק בתוספתא ה"ל במאי קמפלגי וכי ס"ד דר"ש ס"ל דאפילו הוא והם מבחוץ ימסרו לו האיש שיחדוהו אלא ע"כ גם ר"ש מודה בזה דאם הם מבחוץ לא ימסרו אותו וכ"ש אם האיש שיחדוהו מבחוץ אפי' הם מבפנים לא ימסרו אותו ודוקא התם גבי שבע בן בכרי שכולם הוא והם מבפנים היו ולר"ש צריך ממש כשבע בן בכרי בכל דבר ופליגי בפלוגתא דר"י ור"ל דאיתא בירושלמי ר' יהודא כר' יוחנן מאחר שהוא והן מבפנים ואם לא ימסרו אותו הוא והן יהרגו ימסרו אותו אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי מאחר דעכ"פ נהרג הוא. ור"ש ס"ל כר"ל דדווקא אם הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי וזהו שאמר כך אמרו כל המורד במלכות ב"ד חייב מיתה ר"ל סיעה זו אמרה שימסרו אותו מאחר שחייב מיתה אבל אם לא היה חייב מיתה אפי' הוא והן נהרגין לא ימסרו אותו:

והנה הרמב"ם פוסק כריש לקיש ור"ש לחומרא דאפילו הוא והן נהרגין לא ימסרו אותו. אא"כ חייב מיתה נשבע ב"ב ואפי' חייב מית' כשב"ב אין מורין כן לפי משנ' חסידי'

וכתב הכסף משנה להרמב"ם דפוסק כר"ל האי מעשה דעולא בר קשיב ס"ל להרמב"ם דחייב מיתה היה כשבע ב"ב ואפ"ה לא אתגלי' לי' אליהו ז"ל דלא הוה ליה למסרו לו לפי משנת חסידים וא"כ מוכח מזה לדעת המחמירים שהוא הרמב"ם וסייעתו אין למסור כלל אא"כ הוא חייב מיתה כשבע ב"ב והוא והם מבפנים דאם לא היו מוסרין אותו היו הוא והם נהרגין אז ימסרו אותו ואפילו בזה אין מורין כן לפי משנת חסידים:

אבל אם אותו שיחדוהו אינו חייב מיתה כשבע ב"ב או אפי' חייב מיתה והוא והן מבחוץ אין רשאין למוסרו ואין לחלק ולומר דהתם מסרו לשבע ב"ב בע"כ אבל אם מפייסין ליה מותר למוסרו אף אם אינו חייב מיתה זה אינו דהא בכסף משנה מתרץ להרמב"ם ההיא מעשה דעול' בר קישב ודחק עצמו ליישב ואמר דהאי מעשה חייב מיתה היה נשבע ב"ב ולמה לו לדחוק וליישב בדבר זה שאינו מפורש. ואדרבא לישנא דהאי מעשה משמע להיפך שלא היה חייב מיתה דתבעתי' מלכות' משמע דלא היה חייב מיתה הוי ליה לשנויא שאני התם דמפורש בהדיא שריב"ל פייסי' ובמדרש רבה מפור' האיך פייסי' וכל כך פייסי' עד דאתפייס שכן איתא התם ואפיי' ור"ל שהתפייס ולכך מסרו אפי' לא היה חייב מיתה מאחר דאתפייס אלא ע"כ אי לא היה חייב מיתה אפי' ע"י פיוס לא ה"ל למסרו ואין להקשות האיך מסרו בהאי מעשה הא. לא היה שם הוא והן מבפנים איברא דלשון הירושלמי משמע שהוא והן מבפנים היו דאיתא שם אקפי מדינתא ואמרו אי לית אתון יהבין ליה לו נחריב מדינתא לכן כתב הסמ"ק בהדיא בסימן ע"ה דאם הוא חוץ לסכנה אין מוסרין אותו ואע"ג דר' יהודא לא אמר אלא אם הם מבחוץ אין מוסרין אותו נלמד מק"ו אם הוא מבחוץ שאין מוסרין אותו והא דלא כתב הסמ"ק זה דאם הם מבחוץ שלא ימסרו אותו דמהיכי תיתי ימסרו אותו אם הם מבחוץ וכי במוסרי' עסקינן. אבל זה הוצרך לאשמיענן דאפי' הם מבפני' אם הוא מבחוץ לא ימסרו אותו. והסמ"ק הביא וכתב זה אפלוגתא דר"י ור"ל משמע דאפילו הוא חייב מיתה כשבע ב"ב אם הוא מבחוץ אין רשאין למסרו א"כ זכינו לדין בנ"ד שהאיש שיחדוהו אינו חייב מיתה וא"כ לר"ל ור"ש אין רשאין למסרו אפי' הוא והן מבפנים היו חלילה ואפי' ע"י פיוס כמו שהוכחתי לעיל ומכ"ש בנ"ד שאפשר להאי' ההוא לברוח ולהמלט על נפשו לכ"ע אפי' לר"י אסור למוסרו ודווקא בהאי מעשה דשבע ב"ב שהוא והן היו מבפנים והיו נהרגין אם לא היו מוסרין אותו. והגאון מוהר"י מקראקא כתב דאם לא נודע אם דעתם להרגו ושאלוהו בסתם יכולין למוסרו ומורין כן לכתחלה ומלבד זה שאין אנו מחוייבים לשמוע לו ולפסוק כמותו להלכה ולמעשה מאחר שלא ביאר בהדיא מאין יצא לו פסק זה אף כי י"ל דשבע ב"ב והאי מעשה תבעוהו בפירוש להריגה מ"מ לא נשמע מזה אלא אם הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי או אפילו תבעוהו בפי' להריגה יכולין למסרו אבל מאן יימר דאם אינם תובעים בפי' להריגה יכולין למסרו אפי' אינו חייב מיתה אלא אדרבא נשמע מזה להפך אם אינו חייב מיתה אפילו לא תבעו בפי' להריגה אין יכולין למוסרו והנה נהי דבזה נלך אחריו לפסוק כמותו מאח' דבלא"ה פלוגתא דר"י ור"ל הוי ופלוגתא דר"י ור"ש וכמה גדולי המורים פסקו כר"י דא"צ שיהא חייב מיתה כלל א"כ נלך בזה אחריו לכל הפחות דאם לא תבעוהו בפירוש א"צ שיהא חייב מיתה אבל בזה דאם הוא מבחוץ דלכ"ע אין רשאין למוסרו ואפי' ר' יוחנן ור"י מודים בזה פשיטא דבזה אין חילוק בין תבעוהו בפירוש או לא ואפי' לא תבעוהו בפי' למיתה אין רשאין למוסרו דספק נפשות לחומרא אזלינן דמטעם זה פוסק הרמב"ם כר"ל ע"כ בהא נחתינין ובהא סלקינן דבנ"ד דאפש' לזה האיש שיחדוהו להמלט על נפשו ולברוח ואין חייב מיתה לכ"ע ואפי' ע"י פיוס אינן רשאין למוסרו הנלע"ד כתבתי הקטון יוסף:

תוכן העניינים

שות איתן האזרחי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה