שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן מג
יושבי על מדין הולכי על דרך סלולה דרך הקודש יקראו לה להעמיד ארץ במשפט ונבנתה העיר על תילה. לייסר בשוטים המשיבים על הקלקלה יצא אש קנאה ומצאה קוצים כסוחים נתנה לאכלה שלא ישובו עוד לכסלה:
לגדור פרצת הדור המה יעלו בתחלה. אל דבר ה' חרידים המה השרידים אשר ה' קורא המה האלופים מנופים ויפים מנהיגי ארץ ומוקדמי הקהלה קדישא דק"ק לבוב יהיה אלהים עמם ויענה את שלומם ולמלכם בראשם המאיר לארץ ולדרים מכבד אלהים ואדם באורים ראש המדברים:
ה"ה הגאון הגדול נר ישראל. דגל אוריאל כבוד מוהר"ר מאיר יצ' ה' אתו את הברכה:
הנה לשלום מר לי מר לבי יתמרמר וריחי נמר:
חטא ישראל לרע הומר בנים אינם מהוגנים עלפו בראש חוצות כתוא מכמר אשר קם איש על רעהו והרגו במזיד מה אדבר ואומר על המעשה מכוער וזר אשר הלך העורב אל הזרזר ואימא לפני מעכ"ת גופא דעובדא היכי הוה אחד מבני ברית קהלתינו הקדים לפתח חבירו באישון לילה באיזה קטט והנה גם האחר קם כנגדו בחרב שלופה בתחלה והכה אותו פצעים ואח"כ קם עליו בעץ הראוי להרוג בו והרגו רחמנא ליצלן על אתר. ולא היה מתערב שום זר בתוכם רק בן ובת של הנהרג והיו רוצים להציל את אביה' והנה הרוצח הכה גם את הבן שעדיין לא הלך יפה על משענתו מכח מכה. וגם הבת ברחה לפניו כי ראתה כי אזלת ידם. ומחמת החשיכה לא נתערב שום זר בתוכם להבדיל ולהציל את הנרדף ומפני קול ענות גבורה שיצא' מפי בן ובת והבת צעקה בעיר:
ובאו ערלים לקול השמועה עם רב והאלקים אנה לידם שיבוקש את הרודף ע"י הערלים והגואלי הדם להבדיל כי מצאו אותו הרוג לפניו ויכהו על השל ועדיין עמד עליו להכותו מכות אכזריות אשר לא עשה כזה שום גזלן עתיקא בעולם:
אוי לעינים שכך רואות ולאזנים שכך שומעות:
והנה הרוצח ברזל באה נפשו וישימו אותו במשמר הערלים להבדיל והגואל הדם בשמירה מעולה באופן שלא ניתן לו מקום כלל לפליטה. ויתר הדברים על שרשן יגיד למעלתכם מוביל כתב זה לשכנו תדרשו:
והנה עתה באתי בשאלות מה יהיה משפט האיש ומעשהו כי באמת האיש הרוצח מוחזק ומפורסם לנו לאיש רע ובליעל ורוע מעללים וקצת ממעשיו אגיד לכם רשום בכתב אמת כי זה שנה שעבר עשה כמעט מעשה כזה אשר הכה אשתו פצעים ומכות רבות המספר אשר נפלה למשכב זמן ארוך וכל העולם כמעט אמדוה למיתה ממש:
וכאשר שלחנו אחריו השלוחא דבי דינא השמש שלנו לבא אל המשפט על המעשה ההוא והנה הוא הלך לסטרא אחרא ממה שהיה לו לילך למערב והוא הלך למזרח לרחוב אחר לצד הטומאה בית ע"ז ממש ואמר לו השמש אנה אתה הולך והשיב לו וכי סבור אתה שאלך להאב"ד הנה אגיד לך הרשום וחתום על לבי מה שהיה בדעתי ובמחשבתי מזמן ארוך עתה בא העת להוציא את מחשבתי לפועל כי אלך אל הגלח וזה לשונו בלשון אשכנז איך האב לאנג אין זין גיהאט וויל איך איצונד טון איך וויל גיין צום גלח עכ"ל וכראות השמש כזאת רץ מפניו והגיד לנו התשובה הצריכה תשובה וכפרה ובכן בעת ההוא משכנו את ידינו מלעשות עמו דבר כי יראנו מפניו אך בסוד אמרנו להשמש להבדילו מבהכ"נ מכל דבר שבקדושה.:
וכן היה בעינינו לפוסלו מעדות ולכל דבר כזה והנה גם עתה יצא העגל הזה מן הפושע הזה ר"ל:
ועוד אגיד לכם ליום המחרת לאחר הרציחה אמר בפני רבים הנכנסי' והיוצאי' בפה מלא בל"א וז"ל וואש דא איז דעם נהרג גשעהין דאש האט גזאלט גשעהן דעם שמש עכ"ל כי כן היה המעשה קודם שהרג לנהרג ה"ל כמעט שמה קודם זה הקדים עצמו לפתח בית השמש באישון לילה ודפק על החלונות של בית השמש בעץ ארוך וגדול ואמר להשמש למה הכנסת לביתי הקבצן המשוגע. אך השמש שמר פתחו והחלונות ולא השיב לו דבר רק כמתנצל לפניו ובכן הלך לדרכו דרך רעה חפר גומץ בו יפול הנה מזה נראה שחישב דוקא לעשות רציחה מן הבא לידו בר מינן. והנה כבוד מעכ"ת דרשו מעל סיפר דברים של הנוכחי מוכ"ז משפט האיש ומעשהו:
והנה לדעתינו לפי ראות עינינו אין מקווה מן האיש הזה שום תשובה ראויה כלל כי כל אמריו ודבריו היוצאים מפיו כדרך הגוים באמרו הנני נתון לפניכם שלחו אחר התליין ויתיז את ראשי בסייף כי המשא ומתן של האיש כל ימיו תוך וואלח"ייע. ואף אם אולי יאמר אעשה תשובה לדעתינו הוא רשע ערום וד"ל:
והנה אדון לפני אדוני מאור עינינו בקרקע בדין זה:
אחר שידענו ודרשנו מעל ספר שמעשה כזה נעשה בימי הגאון מהר"מ מלובלין:
כאשר מבואר היטב בתשובותיו בסי' קל"ח והנה תוך הויכוח בתשובותיו ההיא מצאתי ראיתי שתלה זיינו בקצת ענינים:
לכן הוכרחתי לסדר לפני מעלתו מעשה האיש לברר מזה גם נדון דידן:
כי הרב הגדול ה"ל כתב שם דף ק"ו ע"ב אחר שהביא דברי ר' נטרנאי גאון שבטח"מ סי' תכ"ה וז"ל א"ל דר"ל דכשיחיד לבד פרוץ כו' אלא ה"פ היכא שלא יגיע מזה פירצה לרבים כי אם ליחיד לבדו כו' אבל היכא שמגיע מזה פירצה לרבים אפילו היכא שלא היה פרוץ בה כבר. אלא אותו יחיד לבדו כו' ע"כ לשונו.
הנה משמע מדבריו אפילו היכא שמגיע מזה פירצה לרבים. עכ"פ צריך שיהיה אותו היחיד פרוץ בה כבר מדכתב שלא היה פרוץ אלא אותו יחיד לבדו משמע באותו עבירה דווקא צ"ל היחיד ההוא פרוץ והנה בנ"ד כבר כתבתי לעיל שהכה את אשתו מכות מות ממש וא"ל דבשביל זה לא מקרי פושע להאי עבירה דמכות אשתו קיל לי' ז"א שהרי כתב הר"מ הובא במרדכי וכ"כ רש"ל ביש"ש בפ' המניח בבית ך"א וז"ל שם ואם היה בא לפנינו מעשה כזה שהאשה קובלת על אישה שמכה אותה היינו מחמירין מאילו היה מכה איש אחר מטעמים דפרישנא עכ"ל והוסיף רש"ל שם וכתב ועוד שחמור הכאתה שהרי חמור דינה לענין תשלומין יותר מאשר חבלו בה אחרים ע"ש א"כ אם בחמור עשה כך למה לא נדון אותו לפושע ולרשע בדבר הקל מזה וכן יש לדייק מן תשובת הרמב"ן בסי' ק"כ בההוא המכה את אשתו עיי"ש אך יש לקצר מרוב טרדות ובהלה רחמנא ליצלן גם א"ל אע"פ שבאמת דין הכאתה חמור אעפ"כ לאינשי לא משמע להו הכי כדאמרינן במס' ב"מ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וכ"כ התוס' פ' המניח ד"ה וחכמים וכ"כ הרא"ש על הא דשטר מוקדם כו' וחכמים אומרים גובה את הקרן דלאינשי משמע להו דלא תשימון עליו נשך במלוה ולוה וערב ע"ש ע"כ כאן א"א לומר כן שהרי הר"מ שאסר הכאות אשתו מביא ראיה דמספר כתובה נלמד שקיבל עליו לכבדה ואנא אפלח ואוקיר וכו' לכבוד ניתנה ולא לבזיון עכ"ל הר"מ שם. וא"כ כיון דאנן קיי"ל שהבעל לא יוכל לומר עם הארץ הייתי ולא הבנתי מה שנכתב בכתובה כדאיתא בש"ע ח"מ א"כ ידע שפיר שמחויב לכבדה וק"ו שלא להכותה א"כ מקרי פושע יותר ממה שמכה איש אחר דיכול לומר לא ידעתי שאסור להכותו בשעת הריב וע"ה הייתי ולא ידעתי. מקרא מפורש רשע למה תכה רעך משא"כ באשתו דמספר כתובתה נלמד ולא יכול לומר ע"ה הייתי ועוד נלע"ד בנדון דידן שהלך מבית לבית בכח העץ שבידו להכות רעהו בסתר. וביום המחרת הודה ברבים אשר זמם לעשות כן להשמש ואומר שלחו אחר התליין ויתיז את ראשי א"כ סופו מוכיח על תחלתו שהתיר עצמו למיתה וכדאי' בפ' היו בודקין יומת עד שיתיר עצמו למיתה. וזה שעשה בפירסום התיר עצמו למיתה והגם שאם היינו דנין מיתה לא היו דנין על פי זה אם לא בעדות ברורה שאמר לפניהן על מנת כן אני עושה שאהרג כדאיתא התם בפ' היו בודקין. אבל לפי מה שדנין עכשיו למגדר מלתא ולצורך שעה לא דין מיתת ב"ד ממש:
יש לצרף את זה. הנה עד כה דברנו לפי דברי הרב בתשובותיו הנ"ל יש לדון שההוא פושע יש לו דמיון גמור לההוא דהתם
אכן עתה באתי לעורר על דברי הרב גופא כי לענ"ד יש לגמגם קצת על הראיה שהביא בתשובות הנ"ל כי הביא ראיה מתשובות הרא"ש מההוא עובדא דברכות כו' והוא בכלל י"ז סי' ח' ע"ש.. וכתב הרב הגדול מהר"מ בריש דף ק"ו ע"ב וזה לשונו ולא התיר זה רק כדי שיתקדש השם בין העכו"ם שישמעו מזה וגם למגדר מלתא כו' ע"ש. וקשה לע"ד על ראיה זה מי הגיד להרב הגדול הנ"ל שמפני זה לחודא התיר. הא איתא בריש דבריו שהשיב הרא"ש וז"ל תמהתי מאוד בבואי הלום איך היו דנין דיני נפשות בלא סנהדרין ואמרו לי כי הוא הורמנא דמלכא וגם העדה שופטים להציל כי כמה דמים היו נשפכים יותר אלו היו דנין על ידי גוים ע"כ לשון הרא"ש שם. א"כ י"ל דוקא מהני תרי טעמי יחדיו התיר הרא"ש מפני קידוש השם וכדי להציל משפיכות דמים יותר התיר אבל במקום שאפשר להציל ע"י ממון כמו בנדון דידן שהיה הרב דן עליו וכמו נ"ד שאפשר להציל בריצוי כסף הרבה מנ"ל להתיר מפני קידוש השם לחודא והיה נ"ל ליישב את זאת משני טעמים חדא מדהביא הרא"ש ראיה שמפני קדוש השם מותר שהרי מצינו מפני קידוש השם שלחו יד בבני מלכים בשביל גרים גרורים כו' דהיינו בני שאול בשביל גבעונים. והרי שם לא היה טעם אחר רק מפני קדוש השם שמע מינ' דמפני קדוש השם לחוד הלינו נבלתם על העץ:
א"כ ה"ה בנ"ד מפני קד"ה לחוד שרינן להתיר להעבירו מן העולם
עי"ל דשאני התם דאיירי שהם בעצמם דנו דיני נפשות בלא סנהדרין כמבואר שם בתשוב' בהדיא לכן לא התיר אלא מפני שני טעמים הנ"ל אבל בנדון דידן שהרב דן עליו וכן בנ"ד די בהיתר זה בלבד מפני קידוש השם להניחו בידם ולא להצילו בממון מפני מגדר מלתא ואם כן דברי הרב הנ"ל קיימים ועולי' כהוגן. ובתירוץ זה האחרון נתיישב לי קושיא וספק אחר שיש לי בנ"ד ובנדון של הרב הנ"ל כי לענ"ד מכל הפוסקים ובפרט מדברי הריב"ש סי' רנ"א וכך כתב עוד כדומה לזה בתשובת סי' שנ"א ע"ש דמה שאנחנו דנין משום מגדר מלתא לצורך שעה להעביר הפושעים מן העולם דווקא באופן זה שאלו היינו דנין דיני נפשות היה חייב באמת מיתה מן הדין כגון בעדים והתראה כההוא דקטיל גברא בפרק זה בורר דקאמר אי בודאי קטיל גברא. דמשמע על ידי בירור גמור וסימא עיניו שראה דלפי צורך שעה די בהכי וכמו שכתב הריב"ש שם אם כן משמע דלא דנין דין מיתה אף על גב דקטיל גברא כיון דסגי בלאו הכי לצורך שעה וכן משמע בהדיא בתשובת הריב"ש שאין דנין יותר ממה שהוא ראוי לצורך שעה דהרי כתב שם וזה לשונו. וכן ראוי לעשות לנו לעשות קרוב לזה במה שדנין ובנדון דידן ראוי לנו לעיין אם היו פטורים הרוצחים מיתה מן הדין מפני עדות המעידין וכולי עד כאן לשונו. אם כן בנדון ההוא של הרב הגדול מהר"מ וגם בנדון דידן שאין כאן עדות והתראה רק הדבר מפורסם בלי ספק מאן מפיס דלא די בעונש אחר שלא להעבירם מן העולם משום מגדר מלתא וכגון הא שדן הריב"ש בסוף סימן שנ"א בההוא דהיה חשוד לנואף באשת איש דאף על גב דהיה חייב מיתה אם היו עדים ברורים אף על פי כן לא דן אותו לסבב לו מיתה גמורה אף על פי שגם שם הודה הנואף כדאיתא התם בהדיא אלא היה דן אותו שיסבבוהו בכל רחובות היהודים הלוך והכות אותו על בשרו בלי חוצץ ברצועה מטעם כי היה נראה לו שדי בעונש כזה למגדר מלתא ואף שיש לחלק בין ההיא דהתם בסימן שנ"א דאיירי בשאר חייבי מיתות לכן לא רצה לדונו מיתה. מה שאין כן בשפיכות דמים שחמור יותר כמו שכתב הריב"ש גופא לעיל מניה סימן רנ"א שיש לחלק וכך כתב הרב הנ"ל בשם הרמב"ם מפני שיש בשפיכות דמים השחתת ישובו של עולם אפילו הכי כיון שהריב"ש גילה דעתו בתשובת סימן רנ"א דאיירי התם בשפיכות דמים שלדעתו לא היה עושה לו אלא קציצות היד ולא מיתה ממש [אך דהתם משמע דווקא על ידי רצון קרובי המת מה שאין כן בלא רצון קרובי המת דהיינו הגואלי הדם לא רצה להקל] אם כן מנא לי' להרב מהר"מ הנ"ל להקל ולהעבירו מן העולם אלא על כרחך דהרב הנ"ל שפסק להעבירו מן העולם הוא מטעם כיון שכבר נפל ביד האומות הניחוהו וידונו אולי יחיה בו ומותר לסבב לו המיתה כההוא דחשיב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות רוצח א בטור חושן משפט סימן תכ"ה ובשולחן ערוך שם ובינייהו קא חשיב אפיקורס מישראל ועובד אלילים ועושי עבירה להכעיס וכו' ובנדון דידן כמעט דכוותי' שעובר עבירה להכעיס זולת מה שעשה ההריגה וגם יש בו סרך ע"א כאשר בא בכתבים ה"ל שאמר אלך להגלח וכתבתי זאת לפני מורי ורבותי אם מותר לסבב לו מיתה כי נדון דידן הוא בקצת אין דומה למה שנדון בו הרב הגדול ה"ל כי באותו תשובה אין שם שום גילוי שהיה אפשר להצילו בממון.:
אבל בנדון דידן חלוק הדין כי לדעתינו הדבר מסור בידי ישראל להציל אותו בממון כי יד האומות המה פה נוטים אחריו שלא להמיתו להרוצח אך אם ידברו יהודים על לב השררה לדעתי יתרצה ברצי כסף להעבירו מן העולם או בהיפך על ידי ממון היותר משויו יתן לו מקום לפליטה:
לכן על הספק ההוא אם יסבבו לו מיתה כיון שכבר נפל בידם או להצילו בא' מאבריו לבערו מן המקום הזה או כדומה לו גם אחר שכתבתי זאת שמעתי אומרים שמאוד מבקש לעשות תשובה יותר מן הראוי כן הוציא מן השפה ולחוץ והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות:
ולכן אתם חכמים ונבונים תדעו להדריכני בנתיב האמת והיושר וגם חס ושלום שלא יהיה חס ושלום לרצועה מרדות לישראל אם יצא נקי כי יש כאן הרבה חקקי לב ולא נביאים אנחנו לדעת מה יהא בסופו:
לכן הודיענו כדת מה לעשו' שלא יהי' ח"ו דמם של ישראל הפקר לעיני העמי' כמים. ואתם חכמים כמלאכי אלהים להודיעני כל דבר על השורש גם לאיש הלזה הרוצח יש לו שלשה בנים אם יש לומר עליו אל יהי חונן ליתומיו והנה קלני מראשי ומזרועי ב"מ ורתתי ידי וארכובתי דא לדא נקשן מרוב החרדה גדולה אשר נפלה עלי אשר לא נהג בדמו לא כדם צבי וכו' ואין דעתי צלולה לכן אם שגיתי אתי תלין רק דנתי דרך משא ומתן לפני רבותי בקרקע ולתשובתם הרמתה אנחנו מצפים שיהיה לנו לחוק עולם ולא יעבור כ"ד הטרוד בצערא דרבים לפי מורי ורבותי הנאהבים. ה' ימיכם לשנים טובים דברי הצעיר והזעי' דוד בלא"א מ"ו מוהרר"י סג"ל זצ"ל אשכנזי חותם בק"ק מנסטריזץ יום ג' לסדר ויד אל תשלחו בו להציל אותו מידם לפ"ק.