שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן לט
חדשים מקרוב באו והתפשטו בארצינו לאסור האתרוגים. שקורין גא"רצי באמרם שהם מורכבין מלימון ולא חזינין רבנים קשישאי דעבדי הכי ושאלתי את פי חכמים שבדורינו מה ראו על ככה ומאין הגיעו להם לאסור ולא פירשו אחד מהם ואין מגיד לי ודבר זה אינו מפורש בתלמוד בבלי וירושלמי ולא משתמיט א' מן הפוסקים המורים המפורסמים הראשונים והאחרונים להזכירו אמרתי בלבי אם איתא שהיה צד פקפוק ונדנוד איסור איך לא שם אל לבו א' מן המורים לפרש האיסור כמו שפירשו והאריכו בערלה ובשביעית וכדומה להם אמרתי וודאי דכחא דהתירא עדיף ושמתי אל לבי לעיין בדברי חכמי התלמוד ומפרשים וראיתי לרש"י ז"ל שכתב בפר' משוח מלחמה מרכיב שנוקב באילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו האילן שניטל ממנו לפ"ז אתרוג המורכב בלימון נושא מין אתרוג ואין חשש איסור וצ"ע הא דאמרינן בירושלמי בפרק קמא דכלאים אין מרכיבים זתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן ר' יודין בעי ולית הדא פליג על ר' לוי אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשולחניך מה זתים אין בהן הרכבה אף בניך לא יהיה בהם פסולות הא מכלל שיש בהן פסולות שנייא היא הכא שהיא עתיד למתקה. ע"כ הירושלמי משמע שאר אילנות שהרכיבו משתנים פירותיהם ע"י ההרכבה ואפשר דשאני זתים שאמר שהוא עתיד למתקה ואינו משתנה כלום משא"כ בשאר אלנות שמקבלין מן המורכב וטעמו עומד בו ואם נוטל ממנו ייחור יוצא ממנו מין אחר והכי תני שם גוי שהרכיב אגוז על פרסוק אע"פי שישראל אין רשאי לעשות כן נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר. מה נפיק מנהון קדרים פרסקין דהוי כעין ממזר משא"כ בזיתים ומוכרח הוא לתרץ כן דאל"כ תקשי ירושלמי דידי' אדידי':
והנה אתרוג זה אע"פי שהוא מורכב בלימון ומקבל קצת טעם מלימון מכל מקום נושא אתרוג ויש לו צורת אתרוג ודר באילן משנה לשנה ואין מכחיש בזה:
והתורה אמרה פרי עץ הדר הדר באילן משנה לשנה ולא ידעינן שהוא אתרוג אלא ממה שהוא דר משנה לשנה באילן ואין שום פרי אחר עושה כן וכן פי' בפ' לולב הגזול אהא דקאמר הגמ' ואלא לר"י הא דכתב הדר ההיא שדר משנה לשנה באילן ופיר"שי מהכא שמעינן דאתרוג אמר קרא דאין פרי אחר עושה כן ע"כ פיר"שי ז"ל וכן פירש"י בחומש:
והנה אתרוג זה בטעמו ובריחו ודר משנה לשנה באילן ואין להסתפק באלו גארצי"ן המובאים לארצות אלו שיוצא בהן ומברכין עלייהו דאלו היו מין אחר לא היה דר משנה לשנה באילן דכלל גדול אמרו הדר באילן משנה לשנה אתרוג הוא ולא מין אחר ועוד יש לדקדק מגמרא להביא ראיה לדברי תניא לא מצא אתרוג לא יביא פריש ולא רימון ולא דבר אחר מדנקיט פריש ורימון ולא אמר ולא יביא אפי' מורכב ש"מ דיצא במורכב והכי דייקי תוספות מדנקיט פריש ורימון ולא נקיט פסול משמע אם לא מצא אתרוג כשר מברך בפסול אע"פי שכתבו התו' דיש לדחות ופי' הרא"ש דנקיט פריש ורמון לרבות' אעפ"י שהוא הדר ושלם להכי לא נקיט פסול עכ"ל א"כ כ"ש ה"ל למנקט מורכב שהוא הדר ושלם ודר באילן משנה לשנה והוי רבותא טפי מפריש ורמון אלא וודאי אי לא נמצא אתרוג כשר יוצא במורכב ומברך ועוד דפריך בגמרא לא יביא פריש ורימון פשיטא ואי מורכב בכלל דבר אחר מאי פריך פשיטא טובא אתא לאשמיענן דאפילו הוא הדר ושלם ודר באילן משנה לשנה אפ"ה לא יביא דעדיין לא מסיק המקשין דנפיק חורבא מניה. אבל אפריש ורמון פריך שפיר דאע"פי שהוא הדר ושלם מ"מ דבר אחר הוא ואינו אתרוג מכלל דמורכב כשר ומברך עליו:
אחר זה בא לידי תשובה מועתקת מתשו' החכם השלם הגאון מוהר"ר משה אלשיך והפריז מאוד באריכות דברים להפליג באיסור המורכב חבילות חבילות להחזיק בדבר והרחיב בדברים שאינם נוגעין אל הכוונה:
לכן אמרתי להשיב על דבריו הנראה בעיני:
תחלת דבריו וראשית מאמריו כתב ואם הרכיב יחור
של לימון באילן אתרוג לא קא מיבעי' דהא יחור ההוא אינו מוציא אלא לימון כדברי הגנני' וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה כי קא מבעי' הוא איפכא. שהרכיב יחור של אתרוג בלימון שמוציא היחור ההוא דוגמת אתרוג ואין הפרש אלא שהמיץ בתוכו מרובה משא"כ באתרוג והקליפה שעליו עבה מאוד וכו' ובסוף דבריו אתרוג בטילה, לגבי לימון והוה כולא לימון והביא ראיה לדבריו ומעתה הרואה דבריו יתמיהו אם צדקו יחדיו דברי רש"י ז"ל והגננים כדברי הראשונים באשר אתו האמת מכלל דליכא אחרונים ואם אמת דברי האחרונים שהאתרוג בטל בלימון והוי כולא לימון לא צדקו דברי הראשונים וסברתו סתרי אהדדי וא"צ ביאור לזה אם נאמר שלא נושא הענף רק מאותו מין של הענף לענין מה יהיה האתרוג בטלה לגבי לימון וא"ת הענף בטל לגבי העיקר. א"כ למה אמר לא קמבעי' יחור של לימן באתרוג שהוא פסול ואין יוצא בזה המין הא בטלה לגבי העיקר ולהרחיב עוד הדבור הביא דברי הר"ן במסכת ר"ה עלה ה' דתניא התם א' הנוטע וא' המרכיב וא' המבריך חייב בערלה ואלו בספרי תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב לא קשיא דהאי במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגי ערלה בהרכבה דקיי"ל ילדה שסבכה בזקנה בטל כדאי' בפ' משוח מלחמה אפי' ילדה בילדה נמי לכי מטי ג' לילדה ראשונה שני' נמי שרי וה"נ מוכח התם והא דהכא בשנטע הראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה ערלה כלל אין זו בטלה כלל לגבה וכן פירש"י ז"ל כדעת הר"ן הרי בפירוש שנתבטל היחור לגבי האילן והיא גמרא ערוכה וכן ר' שמשון בפי' המשנה כתב כן וא"כ ה"נ בטל הענף האתרוג לגבי לימון וכאלו כולו לימון והתור' אמר' אתרוג וליכא עכ"ל החכם ה"ל. ואתפלא בזה החכם מי לא ידע בכל אלה שילדה בטל לגבי זקנה מה שנא' בהדיא בתלמוד בפ' משוח מלחמה ומה לו לר"ן ולרש"י ולר"ש אם לא להרחיב הדיבור אבל לא כאשר עלה לפניו. כי לפ"ד בטל טעם של אתרוג בלימון ובטעם תליא מלתא ואין טעמו מוטעם:
והוא טעם לפגם כי מה שנאמר בגמרא בטלה היינו משום שהזקנה היא עיקר והילדה בטל' לגבה כהא דאמרינן בירושלמי פ' איזהו עריס מה בין אילן סרק מה בין אילן מאכל אדם מבטל אילן סרק על גפנו ואין אדם מבטל אילן מאכל על גפנו והכל במחשבה תליא מלתא וכן אם נטע קמייתא לסייג ולקורות אע"פי דילדה בזקנה בטלה כה"ג לא בטלה משום דאי ממליך עלה בת מיהדר היא וכן פירש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה אפילו ליחור של זקנה מכיון שנתלשו והרכיבו ילדה קרינן ובטלה לגבי זקנה ועוד דמקשין תוס' במנחות פרק ר' ישמעאל למה נקיט ילדה דכך שוים יחור. של זקנה שסבכה בזקנה פי' דה"ל למנקט סתם יחור שסבכה בזקנה בטל ותירצו דלא הוי ידעינן לענין מה בטל. אם לא היה מפרש בהדיא לענין ערלה אבל השתא דנקיט ילדה מוכח מלתא דלענין ערלה קאמר עכ"ל התוספות והשתא אי כדעת החכם שהטעם בטל למה לא הוי ידעינן לענין מה בטל שכתבו התו' לכל דבר הוא בטל שהרי הטעם בטל בזקנה ואף שלא הזכיר ילדה אלא ודאי בטלה שאמרו לא לענין טעם קאמרו. אלא אמרו הטפל בטל לגבי העיקר דבתר עיקר אזלינן. והשתא לא הוי ידעינן אי לענין ערלה בטל אי לא כ' בהדיא ילדה בזקנה ולא סתם יחור והכי מפורש בכמה דוכתא בפרק ר' ישמעאל גבי ששתלו בכר' ובנדרים פרק הנודר לגבי עיקר בטל ואין להאריך בדבר פשוט.
ומה שכתב והתורה אמרה אתרוג וליכא לא ידעינן היכן כתב בתורה אתרוג רק פרי עץ הדר ומין זה הדר הוא ודר משנה לשנה באילן וכמ"ש למעלה וכתב עוד זה החכם איברא דהרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה וז"ל והרכבה שזכר בספרי שאין חייבת בערלה היא אותה שהמשיל בה והוא שיבריך האילן ועיקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחרת ועיקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק הענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערלה וזהו הרכבה והברכה הם שרמז להם באומר א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ואתה שמור אלו העיקרים ולא תשבש בהם שהם זה הפך זה כשתראה לשם שנוטע ומבריך ומרכיב חייבים בערלה ובספרי ביאר כי המבריך והמרכיב אינם חייבי' בערלה והן שני מיני הרכבו' כמו שביארתי לך עכ"ל הרמב"ם
וכתב החכם דלי' לי' דמרכיב יחור שנפסק מאילן אחר שעבר עליו שני הערלה דבטל לגבי האילן דהיינו ילדה בזקנ' הלכך א"ל דבנדון דידן נמי לא אמרינן דבטל יחור האתרוג לגבי אילן הלימון ובמלתי' קאי והוי אתרוג א"נ אפשר דאע"ג דלא בטל מ"מ הא מיהא שני מעורבי' הם והתורה לא חייבה אלא במין אחד וכיון דאיכא למימר הכי וא"ל הכי ליכ' למילף מני' כלל אבל לא היא דא"כ תיקשי מני' להרמב"ם ז"ל האם נעלמה ממנו סוגיית פר' משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה דהיינו שהרכיבה בה כפי' רש"י ז"ל פטורה מן הערלה משום דבטלה לה לגבי זקנה. שעברו עלי' שני הערלה ומאי שמסיק בגמר' דהא והא בילדה שהרכיבה בילדה. והא באילן הנטוע לסייג ולקורות והא באילן הנטוע לפירות דהיינו בנטוע לפירות בטל היחור לגבי האילן לגמרי והיכא אפשר שיסבור הרמב"ם ז"ל היפך הגמר' ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל עצמו כתב וז"ל ילדה שסבכה בזקנה והיה פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתי' הרי אלו פירות של ילדה אסורים שאין גידול ההיתר מעלין את האיסור ע"כ. הרי בפי' שעל שהרכיבוהו בפירות שגדלו כבר באיסור אינן בטלין הא אם הרכיבו בלא פירות או שיצאו בו פירות מחדש אח"כ. שאותן הפירות החדשים אין בהם משום ערלה דבטלו בזקנה כמו שדייק בלשונו שאמר הרי אלו הפירות אסורים שממעט אחרים.
ועוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל כי הנה החילוק שבין המתניתן דמסכ' ערלה ומסכ' ר"ה דמשמע ערלה נוהגת בהרכבה ובין מתניתן דספרי. דתני' ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב דכתב הרמב"ם דמאי דתני' בספרי היינו כשלא חתך הענף מהאילן ומתניתן דערלה היינו כשחתך אותו והרכיבו באחר קשה וכי כעורה זו סוגיין דפרק משוח מלחמה דמחלק בין ענף שהרכיב בזקנה הנטוע למאכל לאילן שהרכיב בילדה או באילן הנטוע לסייג ולקורות שהוא החילוק עצמו שכ' הר"ן ז"ל משמ' דגמ' ואנה עזב חילוק הגמ' ותפס חילוק מראשו ואמר שאל ישתבש איש. לבלתי חלק בין שתי הבקיאות אלו כחילוק שחילק הוא דלמא אינו חילק דא"כ למה לא נאמר בגמ' עכ"ל החכם והאריך מאוד לפלפל מקצת להעמיד דבריו ומקצת יוצאים חוץ לכוונה שאנו צריכים למה שאנו עומדים בו ותמה אני מן החכם הזה אשר ידוע ומפורסם חכמתו איך אחזו בולמס התאוה למשוך דברי הרמב"ם על פי דרכו להשלים כוונתו ולא שלח ידו לטעום בקנה למטה ממנו בגמרא ויאירו עיניו במה שהקשה על התלמוד בפ' משוח מלחמה ולוקמ' בכרם של שני שותפי' דהאי הדר אדידיה והאי הדר אדידי' פי' רש"י ל"ל לאהדורי אשנויי דחיקא בנוטע לסייג ולקורות לוקמ' בנוטע לאכילה ע"כ הרי בהדי' דשנויי' דחיקא היא ומהדר התלמוד לשנות בדרך אחרת ולמה צעק זה החכם ועל מה צעק להרחיב הדבור על הרמב"ם ז"ל לומר וכי כעורה לפניו של משוח מלחמה או נעלמו' ממנו סוגיית התלמוד ודאי לא נעלמה ממנו הסוגיא אך כעורה לפניו שנוי' דחיקא לחלק בין אילן מאכל לאילן שאינו מאכל דניח' ליה אוקמ' כולה בנטוע למאכל כמו שהקשה התלמוד לכן משני הא בשנפסק הא בשלא נפסק וכן פירשו המפרשים ובכללם תוספ' פ"ק דר"ה כאשר נדבר עוד בזה.. אך אם עלה לפניו להקשות על הרמב"ם איפכא ה"ל להקשות למה לא חלקו במשוח מלחמה הא בשנפסק הא בשלא נפסק וכולה היתר כמו שחלקו המפרשים אך מה שנראה לי בזה דודאי אי אפשר בחוזרין מעורכי מלחמה לחלק הא בשנפסק הא בשלא נפסק דאל"כ צריך לאוקמי מתני' בשלא נפסק ובריית' בשהפסיק וזה א"א דאי ברייתא בשלא הפסיק מן הרוב לא הו' לי' למעוט מלא חללו אלא מנטע כדמעטינן גבי ערלה ונטעת' פרט למבריך ולמרכיב ועוד דלא נפסקה שאין בה משום ערלה מפשטי' דקרא מימעט אפילו לא כתב ולא חללו אלא ולא חלל הא ממועט מפשטי' דקרא דמשמע דבכרם דאית בי' משום ערלה משתעי קרא מש"ה מוקמינן לתרווייהו בין ברייתא ובין מתניתן בשנפסק'. ואית בהו משום ערלה והוי נמי בכלל נטע אלא ברייתא מיירי בהרכבת איסור וממעיט מולא חללו מדלא כתיב ולא חלל כדמעטינן גזלן גבי בית מדכתיב ולא חנכו ולא כתיב ולא חנך כפי' רש"י ז"ל וכן פי' הריב"ש בתשובה כמו שפירשתי והא דמוקי הר"ן בערלה הא דתניא אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב חייב בערלה ותניא בספרי ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ומוקי לה באילן הנטוע למאכל מש"ה פטור והא דתניא חייב כשנטעה ראשונה לסייג ולקורות אע"פ דשנוייא דחיקא היא לא ניחא לי' לאוקמי כולה במאכל הא בשנפסק הא בשלא נפסק משום דמוקי רב דימא ברייתא כר' אליעזר בן יעקב דסבר דבעי נטיעה ממש ולא הברכה והרכבה אפילו בשנפסקה וכן בערלה כיון דכתיב ונטעתם נטיעה ממש בעינן אפילו בנפסקה וכ"כ הרמ"בן ז"ל דלראב"י כל הברכה והרכבה אפילו בנפסקה לא נהגו ערלה ופסק הרמ"בן כמותו דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכן דעת הרא"ש והביאו הטור לכן חילק הר"ן אפילו בערלה בין עץ מאכל ובין לסייג ולקורות אע"פ דשנוייא דחיקא היא והרמב"ם סבר שנויא דחיקא לא משנינן ואין דעתו כדעת הרמ"בן דאל"כ לראב"י היכי ממעט מולא חללו הא מלישנא דנטע נפקי ועוד לראב"י לכתוב ולא חלל חללו למה לי והר"ן והרמ"בן סברי אע"ג דאית לר"א כרם כמשמעו לא הוי אמרינן נטע כמשמעו אי לאו דגלי לן מעוטא דחללו דנטע דוקא ה"ה מ"מ שעומד שם ל' נטיעו' ילפינן מהכא וזה נראה להרמב"ם דוחק והנמשכים אחריו וסברי דווקא לענין חזרה הוא דאית ליה משום דכתיב חללו אבל גבי ערלה דלא כתיב מיעוטא ונטעתם לאו דווקא זהו חילוק סברתם איש לפי סברתו דעתו ודבריהם עלו יפה איש לפי סברתו ונכון הוא לפע"ד:
ועתה יובן דעת התוספות פ"ק דר"ה אשר זה החכם דחק א"ע להבינם ועפ"י דרכינו הם מובנים ונגלים יפה וז"ל התוס' מרכיב הוא שמרכיב אילן בחבירו ומשמע דמבריך ומרכיב חייבים בערלה וקשיא דבפ"ק דערלה משמע דהרכבה פטור מערלה ותניא בת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכו' וי"ל דהתם כשנפסקה מאביה כדמוכח פ"ק דערלה וצריך לדקדק אי שייך לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה גבי חוזר מעורכי מלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור עכ"ל התוס' והאריך זה החכם למה הביאו התוס' מאי דמשני התם ושאר דקדוקים ועל פי דרכינו אשר כתבתי חילוקי סברות בין הר"ן והרמ"בן ובין הרמ"בם מובנים דברי התוס' בעצמם כי הם מסופקים בסברות אלו שבין הר"ן והרמב"ן ובין הרמב"ם. אי סברות הרמב"ם שייך לשנות הכי בפ' משוח מלחמה ואי סברת הר"ן אינו שייך לשנויא בפ' משוח מלחמה ואין להאריך בזה.
וכתב עוד החכם יש לדקדק מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים גבי חוזר מעורכי מלחמה וז"ל א' הנוטע ואחד המבריך וא' המרכיב זקנה בחברתה שהיא חייבת בערלה עד כאן וראוי לדקדק כי בגמרא לא אמרו אלא לעולם ילדה בזקנה וכגון דנוטע להך קמייתא לסייג ולקורות עכ"ל החכם הנ"ל.. ובאמת דקדוק יפה הוא וזה החכם דוחק את עצמו מאוד להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל ואינם עולים לפי סוגיית התלמוד גם הנוסח בספרי מיימוני שבידינו אינו כמו שכתב החכם ה"ל ולא כתוב לפנינו רק אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב הברכה והרכבה היא חייבת והנה הרב ב"י ז"ל בכסף משנה היה מחזיק לבקש צדדים להעמיד הרמב"ם על פי הגמרא ואמר דמתרץ בגמרא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר רצה בזה מתניתן דחוזר בהרכבת איסור וזה אי אפשר לפי שקלי וטריא שם למאי דמקשה הרכבת היתר היכי דמי כו' והמעיין יראה בעין שהוא היפך אבל לפי דברי אשר כתבתי למעלה.. הא דאוקמא כאן להך קמייתא בנוטע לסייג ולקורות להרמב"ם שנויא דחיקא היא תפס הרמב"ם תירוץ רב נחמן כאשר אמר שם במבריך אילן סרק כלו מתניתן דחוזר ודאי תנא היא דאמר מותר וברייתא בהרכבת איסור כמשמעות הגמ' וכמו שפי' רש"י ז"ל והשתא עלו דברי הרמב"ם יפה על פי הגמרא:
וכתב עוד זה החכם שאפי' לא היה היחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיו כב' מינים מעורבין בשוה אתרוג ולימון לא יצא הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין שתיקנו שאינו מוציא את בן חורין. דלא אתא צד עבדות שבו ומוציא בן חורין ה"נ דכל שכן הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתא צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג ואע"ג דקי"ל כו' עכ"ל החכם.
ואני אומר אף כי יהיב לזה החכם סברתו דל' בטלה בגמ' בטל בטעם הוא אין זה דומה אלא למאי דאמרינן בחולין בפר' אותו ואת בנו. דאמר ר' יהודא כל הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור וקאמר בגמ' היכי דמי אי לימא דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור צריכא למימר כו' מהו דתימא דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל ופי' רש"י ואין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעא ומינא באנפא נפשא הוא דמקרי. והוא מין בפ"ע מעין סוס ה"נ דזרעי' לימון ואתרוג מעורבים לפי סברתו והוא מין אתרוג דיש לו צורת אתרוג ואתרוג הוא ולא לימון וזהו לפי סברתו אבל מ"ש לשון בטלה בגמ' לא שהטעם בטל אלא בטלה לגבי עיקר לענין ערלה לא צריכין לכל. ועוד לפי סברתו מי הגיד לו להשוות המחלוקת ולומר הטעם אתרוג ולימון שוה בשוה חלק כחלק אדרבא נאמר מאחר שהיחור אתרוג ונושא מאותו מין והוי אתרוג איכא למימר הטעם של אתרוג עיקר וטעם של עיקר נתבטל.
וכתב עוד החכם ועוד דאם חסר כל שהוא קיי"ל דפסול ביום ראשון והאי מורכב חצי של לימון הרי הוא כחסר מן האתרוג עכ"ל. תמה מזה החכם הרי מדמין בגמ' אתרוג לטרפות ובטרפות חסר שאינו ניכר כשר כמ"ש תוספת וכ"כ הטור ובה"ג ובתשו' ת"ה ותמה עוד מזה החכם אשר בא להראות חכמתו ובקיאתו באריכת הפלפול ולא שת לבו למאי דאמרינן בכלאים וקדשים ושאר מקומות אי לא הוי כ' בו מעוט דשה אם מבנין אב או שה שה לגזירה שוה לא הוי ממעטינן כלאים וזה מפורש בכמה דוכתין בב"ק בפ' מרובה ובפ' אותו ואת בנו אע"פ ששני מינים מעורבין הם. ואיך באנו למעט כלאים באתרוג בלי שום מיעוט בתורה והבו דלא לוסיף אשר אינו מפורש בגמ' וכ"ש בתוך המשנה להביא בתוך שאר פסולי' בפ' לולב הגזול ולא שם על לבו א' מן התנאים או אמוראים להזכיר א' מהם והתלמוד מאריך בקדשים ובמעשר ובכור ואותו ואת בנו ולפטר חמור ולכולן צריכין בנין אב או גזירה שוה. מכל הלין נרא' דאתרוג שקורין גראצי"ן כשר ומברך אם לא נמצ' אתרוג נאה וכ"ש הגראצ"ין המובאין בארצות אלו. והמביאין אומרים שאינם מורכבים אך הם מן שהקדימו לבשל אף על פי שאינו ראוי להאמין לדבריהם ספקא הוא ויוצאין בו. כל הנ"ל כתבתי להלכה ולמעשה הנראה בעיני הלא כה דברי הצעיר אהרן אבא הלוי.