שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן ל
הגאון מחות' כמו' יהושיע אני דורש שלום רב. הנה אמרתי להשיב בפני הכבוד כדי שלא אהיה נחשד בעיני מכ"ת כטועה בדבר פשוט כי מה שהנני פוסק צריך אני למודעא הוא שדברי בני האלוף הם סותרים אהדדי מתוך כתבו בעצמו שמתחלה כתב וז"ל והנה דע כי יש אנשים קורין אותה כך טשיז' בש' ויש קורין אותה רק בצ' א"כ נשמע מן הדא שהם שוים לקרותה בשמה כמחצה על מחצה ובסוף כתב ז"ל כי הרוב עולם קורין אותה ציזא רק המיעוט מן המיעוט קורין אותה טשיז' דא"כ משמע בהיפך זאת ועוד אחרת בכתב השני כתב ז"ל וכן אין ספק בידינו אך ורק באם לכתוב בצ' ציז' או טשיז' בש' עכ"ל אם כן נשמע, מחדש ששם הם מסופקים שנברר לשם שיש לספק באיזה שם נקראת בקריאתה בש' או בצ' ולא יש רובא ומיעוט' ולכן בודאי נראה לי גם כן פשוט אם היה רובא ומעוט'. בוודאי הולכין אחר הרוב וכותבין על שם השני דמתקרי אך כשלא ידעינן בבירור רק שיש קורין כך ויש קורין כך נראה לי ליתן ב' גיטין כאשר כתבתי וזכיתי לדין שגם מכ"ת הסכים עמדי שיש חילוק בענין זה במבטא ואלו היה כדברי מכ"ת כמו שהבין מתוך דברי בני בכתביו שרובם קראו ציזא ומיעוט טשיזא בוודאי לא יסופק לשם בעיר ואם בישראל וזהו דבר פשוט אך שיותר נראה לי כאשר דקדקתי מתוך כתבי בני שר"ל שהם מסופקים כל עיקר איך לכתוב מתחלה אם יש חילוק במבטא ולכן יש ליתן שני גיטין לענ"ד הקצרה הלא זה דברי אוהבי נאמן בברית אברהם כהן. וזה השיב לי הגאון כמוה"רר יושע מחו' יצ"ו.
אהובי האלוף החכם כו' הנה אהבה דוחקת. ולא אוכל להתאפק כי מה בכך שאין כאן מיעוט לא יהא אלא פלגא ופלגא הא מבואר בגמר' ופוסקים מי שיש לו שני שמות כותבין שניהם אפילו בשני מקומות ולא בעינן ב' גיטין ק"ו במקום א' דאיכא למ"ד דאין צריך כי אם שם אחד אם כן מכ"ש דלא בעינן ב' גיטין ולחכם כמכ"ת אפי' בראשי פרקים די ונראה בכל הפוסקים דמי שיש לו שני שמות כותבין שניהם א"כ אם אפילו מקצתן קורין בצ' ומקצתן בש' כותבין שניהם ובלתי ספק אם בזה נסתפקו חכמי בריסק ביישנו מדבריהם ואין חילוק בין רוב ומיעוט אלא שכותבין שם הרוב לעיקר והמיעוט לטפל אבל אם שניהם שוים כותבין שניהם איזה שירצה עיקר והשני טפל ואין זה צריך לפנים ובשלום כ"ד נאמן אהבתך יושע. וזה אשר השבתי לו להגאון הנ"ל.
צפרא דמרי טב הנה ביום אתמול כי יעבור לעת ערב כתבו בא אלי מה שמעכ"ת כתב ז"ל מה בכך שאין כאן מיעוט לא יהא אלא פלגא ופלגא הא מבואר בגמרא ופוסקים מי שיש לו שני שמות כותבין שניהם אפי' בשני מקומות ולא בעינן ב' גיטין כו' הנה אמת אשוב אתפלא מה מאוד להיות גדול גאון ישראל כמוהו יאמר הכי קדוש לדמות דין זה לדין המבואר שם בגמרא ובפוסקים כי לא ראי זה כראי זה כי שם בגמ' פ' השולח מיירי שיש לו באמת ב' שמות מיוחדים לכך כתבו הפוסקים הביאם הטור בר"ס קכ"ט דלדעת הרמב"ם כותבין שם שהם רגילין בו ויודעים בו ביותר ואומרים איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית כו' והתו' פרק השולח בשם ר"ת ושאר פוסקים כתבו דאין לכתוב כל שום שיש לו אלא יכתוב פלוני דמתקריא פלוני וכמ"ש הרמ"א שם בהג"ה ס"א והיינו שיכתוב שני שמות אשר בודאי יש לו אותן שני שמו' דברו' לכל שיש לו שני שמות אע"פ שלשם א' רגילין יותר ומכ"ש כשהם שוים בכל משא"כ בנ"ד די"ל דאין לה רק שם הא' אלא דאנו מסופקים בו איך לכתוב בהיות שקצתם קורין בצ' וקצתם בש' והיינו מי שקורא בצ' כוונתו דווקא בצ' ולא בש' וכן מי שקורא בש' כוונתו דווקא בש' ולא בצ' ואם כן כשיכתוב בספר הגט ציזא דמתקרי טשיזא א"כ נראה דהשם של ציזא הוא העיקר היינו דהוי רובא והשם של טשיזא אינו רק כשם כינוי שהוא טפל ואולי הוא בהיפך וא"כ אנו עושים לכתחלה הטפל לעיקר ועיקר לטפל ויש לטעות משא"כ למי שיש לו שני שמות דמי שקרא לשם זה אינו ר"ל לעקור שם האחר ולכן אין שייך בזה לומר כאשר כתב מכ"ת ז"ל אבל אם שניהם שוין כותבין שניהם איזה שירצה עיקר והשני טפל דאולי אינם שוים רק הם מחולקים באמת קצתם קורין בש' וקצתם בצ' והם מסופקים ולכן הנני גם כן מסופק כי יש ויש חילוק ביניהם לכן מכח הספק יש ליתן ב' גיטין כי אולי בוודאי אין לה רק שם א' והם מחולקים בשמה זה נ"ל פשוט שיש חילוק גדול לדין זה לדין מי שיש לו ב' שמות ואין הנדון דומה לראיה כלל וק"ל ושלום אוהבו נאמן בברית אברהם כהן:
חזר וכתב לי האלוף כמ' הגאון כו' מו' יהושיע הנ"ל נ"י:
שלום מעלתך יגדל לעד החכם השלם כו' נרו:
הנה עד עתה לא היה לי פנאי לעיין בכתבי דמכ"ת כי הייתי צריך לעסוק בהספידא של החכם ז' לאשר בלתי ספק גם מכ"ת טרוד כמוני ועתה בפתחי עמדתי מרעיד ועיינתי בכתבו דמעלתו כמה שעות ולא יכולתי לירד לסוף דעתו כיון דמוכח בכל הפוסקים ובתלמוד דמי שיש לו שני שמות ר"ל שקצתם קורין לו כך וקצתם קורין לו כך כותבין שניהם וע"כ כותבין מאיזה שירצה עיק' והשני טפל כיון דשקולי' הם ויבואו שניה' ושניה' עיקר וכמו שמשמע מדברי מכ"ת עצמו ואם כן בנ"ד דמספקינן דלמא ציזא וטשיזא ב' שמות הן. אם כן מי הוא הנביא לאמר שאלו עוקרין שם זה ואלו עוקרין שם זה דלמא הכי נמי נימא שקורין אות' שני שמות דמה לי רחל וחנה שמכ"ת אומר דהקורין רחל אינו עוקרין שם חנה ה"נ נימא דהא על כרחך ציזא וטשיזא שני שמות היינו מוכרחין לומר דציזא נקראת ע"ש ד"א הנקרא בל' רוסיא ציז' וטשיזא נקראת ע"ש מלה אחרת הנקרא בלשון רוסי' טשיזא א"כ שני תיבות של רוסיא הם לא ראי' זה כראי' זה אם כן נימא דנקראת ע"ש שני הדברים יחד אלו קורין אותה על שם דבר זה ואלו ע"ש דבר אחר הגע עצמך מי שיש לו שני שמות ליב וואלף קצתם קורין אותו ליב ע"ש ארי' וקצתם וואלף על שם זאב. ה"נ לדברי מעלתך יצטרך שני גיטין שהם מחולקים ומסופקים שזה אומר שנקרא ע"ש ארי' וזה אומר על שם זאב וכיוצא בדמיונות אלו לאלפים ולא עוד אלא שיש קצת שמות שסותרים זה את זה. ולדברי מכ"ת פשיטא שהיו צריכין שני גיטין וזה לא מצינו בשום מקום ה"נ אי הן שני שמות ע"כ שני דברים ושני תיבות של רוסי' הם והוה ממש כמו אריה וזאב אם לא שיאמר מכ"ת ששניהם תיבה אח' וענין אח' הן אלא שהם מחולקי' בל' רוסי' עצמו אם התיבה נקראת כך או כך ואין בקיאין בלשון רוסי' וזה דחוק ורחוק והנה ראיתי כי מכ"ת הרכיב חלוקי על תלתא רכשי שכתב שהם מחולקים ודעתם לעקור כל אחד שמו של חבירו ואחר כך כתב שהם מסופקים ואחר כך כתב כי אולי נעשה העיקר טפל ולא הבנתי דברי מכ"ת כלל כי אם יהיו אפילו מחולק מ"מ נקרא שני שמות שאלו נותנין לו שם זה ואלו נותנין לו שם זה כמו שני שמות דגמ' דיש לו שם ביהודא ושם בגליל ואלו שביהודא יודעי' שיש לו שם אחר בגליל. אלא שאין מכירין אותו אם כן הם מחולקים עם בני גליל וקורין לו שם אחר ואין חפצים לעקור שם אחר כלל וגליל אמרו איפכא ואפילו הכי מקרי שני שמות שאלו נותנין לו שם זה ואלו שם זה וכן איך סלקא דעתך שהם מסופקים והלא כל אחד קורא אותו בשמו שנותן לו ואומר כי זה שמו כללא דמלתא לא הבנתי החילוק כלל הן אמת כי אלו היה בנדון דידן כמו מיכל דמספקא לן אם לכתוב כ' או ח' דשניהם תיבה אחת הם אלא דמספקא לן איך כותבין התיבה אבל בין ימין לשמאל א"א להיות תיבה אח'. לא ראיתי ולא שמעתי תיבה אחת שקורין אותה בימין ובשמאל ולא עוד אי תיבת אח' היא פשיטא דכשר. ולא שייך עיקר וטפל כיון דשניהם לדבר אחד נתכוונו ואין כאן שינוי השם דהא גבי מיכל לא אמר בעל תה"ד לכתוב כך אלא כדי שיהא ניכר לכל העול' כגון בני ריינוס שקורין ח' כמו ה' הא לאו הכי הייתי כותב כמו שירצה ואפילו את"ל דהיינו כותבין בח' היינו משום דכ' אפשר לקראה דגושה וה"ט נמי בט' ות' כמ"ש בהדיא הא לא"ה כותבין כמו שירצה אם כן בצ' הענין אח' הוא הייתי כותב כמו שארצה כיון שאין חילוק והטעם דהתם לא שייך הכא דהכא אפשר לקרותו בענין אחר אלא ע"כ אי שני שמות ע"כ שני ענינים הם וודאי ששניהם אמת ובאמת יראתי לנפשי שלא יוחלק מכ"ת עלי דשני שמות דפוסקי' דס"ל דר"ל דכ"ע קורין אותו כך וכך דהיינו לפעמים בשם זה ולפעמים בשם זה אבל אי קצתם קורין כך וקצתם כך אימא הא' עיקר והב' טפל ואף ע"פ דלא הוי רובא ומיעוט אבל זה אינו דהא ב' שמות בשני מקומות פירושו דאלו קורין כך ואלו כך וא"כ שני שמות במקום א' הוה נמי דומי' דהכ' דלא באו הפוסקי' לסתום אלא לפרש אס"ד דכה"ג בעי ב' גיטין דבעובד' דרוב' מרים ופורת' שרה משמע משום שפורת' שרה הוה טפל הא שוה בשוה הוי שניהם שוים ופשוט הוא וכן נראה מדברי מכ"ת ואין ספק בעיני כי בחנם טרחו חכמי בריסק. ומכ"ת בנפה ברורה שלו יבור אוכל נאמן אהבתך יושע
וזה אשר השבתי לו באחרונה שלום וישע רב להגאון מו"צ ויושב תהלות מעלות מושכלות גולות עליות לתלפיות ר"מ ואב"ד מו' יושע יצ"ו.