שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן יג
מלכי צדק שלום והוא כהן לאל עלוין רבא דעמי' מדברנא דאומתי' בוצינא קדישא בוצינא דנהורא מ"ו הגאון פאר עטרת תפארת ישראל נ"י ע"ה פ"ה כבוד מעלתו ותהלתו. שלום למר ולתורתו, ולכל אשר המה תכו לרגליך וישאו מדברותיך תורה יחיה דגן בתלמוד ויפרה ישע במשנה אף חיים וברכה לעולמי עולמים ככה טרם ניב שפתי אפתח גשתי בתוך כדי דבור והוא שאלת שלום עליך רבי ומורי ברוך אתה בבואך ברוך מתיך לשלם ובכן אהובי ידידי מורי והודי. נרי ומאורי:
מה אהבתי תורתך המגלת צפונות טמונות ונסתרות גם עתה יגיה חשכי ויוציא לי כשמש בצהרים. דברי ריש מתיבתא המובא בספר רב אלפס וזה לשונו. שאילי מקמי ריש מתיבתא המברך יום ראש השנה על תקיעת שופר בתר ס"ת והשיח צריך לברך על תקיעת של סדר הברכות או לא וכו' ותשובתו הרמה יעיין נא רום מכ"ת שתוכן התשובה כך שגוערין בזה ששח אבל אין צריך לחזור ולברך ולא דמי לתפילין שחוזר ומברך אם שח בין תפלה לתפלה שאני התם דהנך שתי מצות נינהו מה שאין כן התקיעות של ר"ה מצוה אחד הוא ועוד דגבי תפילין לאו משום דשח בנתים חוזר ומברך אלא משום שתי מצות דהלא אינו מברך אם שח בין תפלה לתפלה ברכה ראשונה אלא ברכה אחריתא ואי הוי טעמא דשיח' גורם לחזור ולברך היה לו לברך ברכה ראשונה אלא הטעם הוא משום דהוי ב' מצות חוזר ומברך כך משמע הדברים כפשוטן ומייתי גם ראיה מהלל שפוסק בין פרק לפרק ואינו חוזר ומברך ע"כ תמצית דברי ריש מתיבתא:
והנה עתה באתי אל צפנת פענח לגלות לו דברי חכמים וחידותם כי הסברא להיפך יורה הואיל שהתקיעות שתוקעין כשהן עומדין והתקיעות שתוקעין כשהן יושבין הן המה מצוה אחד ולכן הוי שיחה הפסק מה שאין כן אם היו שני מיני תקיעות הנ"ל שתי מצות לא שייך למימר דשיחה הוה הפסק בינתיים והוה כאלו סח בין שחיטה לכסוי ואפשר דמשום הא לא קשיא דהכי קאמר דהנך שתי מצות נינהו ומשום הכי חוזר ומברך כי כל מצוה ומצוה באנפי נפשי' טעון ברכה ולכך מברך פעם אחרת ולא משום דהוה שיחה הפסק מה שאין כן התקיעות כולן חדא מצוה היא ויוצאים בברכה אחת ר"ל אם בירך פעם א' על כולן וליכא לאקשויי אם כן אפילו גם אם אינו שח יברך שתים הואיל וכל חדא וחדא מצוה באפי נפשיה היא זה לא קשיא כי כמוהו מצינו גבי ציצית אם יש לו עשרה טלתים בת ד' כנפות שכולן חייבים לברך קודם עטיפתן ואפי' הכי אם עוטף כולם בבת אחת ברכה א' פוטרתו. ככה גבי תפילין, אף על פי שכל חדא וחדא זקוקה לברכה באפי נפשיה מ"מ ברכה אחת פוטרת שניהם.. מה שאין כן אם שח צריך לברך על כל חדא וחדא כמו גבי ציצית אם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל טלית וטלית אבל קשה מ"ש אם שח בין ברכת המוציא לאכילה ובין ברכה לכיסוי הדם דהוה הפסק ועוד קשה הלא ג"כ דמיא לתפילין בהא שהתקיעות אינן מעכבות זו את זו כמו שפסק רב אלפסי בהדיא וכן הרא"ש ובנו הטור וז"ל רב אלפס ובדין הוא שיהיו תוקעין על סדר הברכות כסדר שהם תוקעין כשהן יושבין וכו' הרי שיצאו חובתן באותן שתקעו כשהן יושבים עכ"ל הרי משמע בהדיא שהתקיעות אינן מעכבין זא"ז כמו התפילין שאינם מעכבים זא"ז וביותר תמוה על השאלה מהי תיתי לחזור ולברך אם שח הואיל ויוצאין בתקיעות שתקעו כשהן יושבין מהי תיתי לחזור ולברך דהרי ברכה לבטלה הוה אם כבר יצא וחוזר ומברך ועוד מה ראיה הביא מהלל הלל גופיה מנלן דלמא באמת חוזר ומברך אם היה שח בין פרק לפרק ובין הפרקים הללו אנכי שואל מפני הכבוד מ"ו דברי הצעיר תלמיד מתלמידי דמורי והורי היושב כפוף רגול ועקוד כעקידת יצחק תחת אברהם ועודי מהות לימודי בנייך עיקר תלמוד שלהם ספר רב אלפס כי אין לי דברי רב אשי ורבינא מאלו נערות ואילך ובכן אהו' ידיד מורי והורי אם לרצון לפני מ"ו ללמוד עמהם גפ"ת יודיעני לי מכ"ת וישלח לי מאיזה מסכת או מסכת ר"ה או יומא ובין הפרקים למדתי עמהם אלפסי מר"ה ואילך והנה אנכי עומד עמהם היום במס' סוכה והנה כהיום הזה טעם בנו דמר טעם חמש מסכתות בס' רב אלפס מראש הסדר היינו מסכת ברכות ומס' שבת ומסדר הימים הבאים לקראתינו מסכת ראש השנה ויומא וסוכה והוא חוזר חלילה עליהם מדי יום ביומו ואצא בכי טוב וד"ש:
תשובה ולי נראה דוודאי לא דמיא דהתם עדיין לא התחיל במצוה ולכן הוי הפסק משא"כ הכא וק"ל. ועיין ברא"ש שכתב כן באמת שמותר להסיח ביניהם שכבר יצאו ידי חובתן בתקיעות של ישיבה כו' וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה שהביא הב"י ז"ל ואם הפסיק ושהה כו' ואפילו שהה כדי לגמור את כולו אין צריך לחזור לראש וא"כ הראיה כפשוטו אברהם הכהן.