אור ברסלב

שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט

סימן יב

סימן יב

המאיר לארץ גודר גדר ועומד בפרץ:

מופת הדור יחיה לדור דורים הגאון המרומם ר"מ ואב"ד יצ"ו:

הנה הכתב אשר העלה ואשר הביא דרך תשובה ראיתי והנה ברוך לקחתי וברוך לו אשיבנו בשובה ונחת וזה החלי. במה שיצא בראשונה בדבר הגט הנשלח מק"ק טרניפאל ממסדר א' אשר אנכי הרואה כי הוא למוד בכך כי גם בימים ושנים שעברו בהיות עודנו חי הגאון כמהור"ר אברהם אשכנזי ז"ל שלח אלינו ג"כ גט אחד ממשומד ע"י שליח והנה גם המסדר שגה ברואה כמה פעמי' בעת ההוא בהגט עצמו וכל שכן בההרשאה כאשר נרשם הכל בסדר גיטין שלי אשר כתבתי אף שהכשרנו אותו הגט מצד הדח' ואונס גדול שכמעט שלא היה באפשרי לפתות את המשומד ההוא אף בממון רב לתת גט אחר והרב הגאון ז"ל ביקש ממני להודיע לו את כל טעותיו ולהוכיח אותו בהיות שהוא מחו' אך את חטאי אני מזכיר כי לא רציתי להלבין פניו והייתי בשב ואל תעשה אמרתי אולי משגה הוא ובחפזון יצא במהרה ירוץ דברו בהיות שהמגרש היה משומד:

והנה אחרי רואי שנית כי בדרכיו הלך כיון דעל על אמרתי להודיע לו את כל דברי באגרת שלומים אי"ה והנה מנ"ד אשיב מילין דרך קצרה על ראשון ראשון כו'. וזהו הא' מה שחסר בהגט היו"ד א' מתיבת דיתיצבייין שראוי להיות מתחלה בה' יודין כמ"ש הטור בסי' קנ"ג בשם ר"י טב עלם אין לפוסלו בכך כיון שאין זה אלא מנהג כמ"ש הראש בפסקיו ובתשו' כלל מ"ו והמרדכי בשם רצב"א וכ"פ הרב ב"י בש"ע שלו בסי' זה סכ"ב וכאשר פתר גם מכ"ת להכשירו בזה גם מה שנכתב בהרשאה כמה טשטושים וכמה אותיות שאינם נכרים לתינוק דלא חכים ולא טפש שאינם יכולים לקרות אי משום הא פשיטא דאין לפסלו דלא מצינו שיפסול בכך כי לא נכתב בסדר גיטין שלנו מה שהביא בשמו הרמ"א בד"מ ובש"ע סי' קמ' סכ"ד דלכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק וכו' שר"ל בדקדוק הלשון כנ"ל לבסוף ונזהרים שלא לכתוב בו ראשי תיבות וכו' אך אין ר"ל שיוכתב כמו בהגט ממש בכתבו ובתיקוניו שבוודאי אם הב"ד יכול לקרותו מאי איכפת לן שתינוק דלא חכים כו' אינו יכול לקרותו כי אין זה דין ס"ת שיהא שייך בו פסול בתיבה ועוד בה שלישי' מ"ש המסדר בהרשאה בכל מקום אשר תמצאנו דמשמע דקאי אהבעל ויש לחוש דחייש לתנאי אף שמוכח מתוכו שהוא טעות וקאי על האשה הן אמת אמרתי אף שבוודאי שאותו חכם לא דקדק כלל ולא הראה הגט וההרשאה לשאר חכמי העיר כאשר יאות כי היכי דלמטיי' שיבא מכשורי מ"מ גם בעבור זה אין לפוסלו שהרי כתב הטור בסי' קכ"ו בשם אביו הרא"ש בתשו' ז"ל על גט שכ' ברביעי כ' ימים לירח שבט ויום הרביעי היה כ"א יום לשבט כו' דאין לפסלו במ"ש כ' לחודש שבט והוא כ"א ונמצא שהקדים זמן הגט יום א' והאי גט מוקדם הוא דכיון שידוע שר"ח שבט היה ביום חמישי ורביעי בשבת א"א להיות כ' בחודש אלא כ"א תלינן בטעות סופר שלא היה זכור קביעות החודש וכו' עד ובימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי:

הלכך הטעות תלינן בקביעת החודש ואין כאן הקדמה והגט כשר עכ"ל ובס"ס קכ"ז הביא הב"י את דברי מהרא"י בפסקיו סי' י"א אם כתב הכלל הגדול והפרט הקטן ודילג הפרט האמצעי כגון שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג ומאתיים דפסול וכתב דאי' לדמותו לתשו' הרא"ש הנ"ל דש"ה שדברי הגט סותרים אלו את אלו וכדסיים שם להדיא בתשו' ולכך הואיל ומוכח ט"ס מני' ובי' מוקמינן הטעות שטועה בעיבור החודש אבל כל היכא שאין שום הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בט"ס הואיל ומה שכתוב לפנינו אין בו טעות וכו'. והאריך בזה א"כ ה"ה ה"נ כיון דמוכח מני' ובי' שהוא ט"ס שהרי כתוב באותו שטר הרשאה בתחלת דבריו שמסר הבעל כו' ליתן אותו בידה בסתם בלי תנאי וגם לבסוף כ' וז"ל ותיכף שיגיע גט זה ביד אשתי כו' תהא מגורשת ממני וכו' וא"כ א"א לומר שהיה תנאי בדבר דוקא בכל מקום שהשליח ימצאנו להבעל דא"כ סותרים דברי הבעל אהדדי לכן ע"כ מוכרח לומר מניה וביה שהוא ט"ס ושצ"ל שתמצאנה שקאי אאשה ואף שיש דעת החולקים ופסלו בכה"ג והוא דעת הריב"ש סי' קי"ז ומהר"י בשם ר"ח והביאו רמ"א בהג"ה הלא כתב מו' מהרי"ף בדרישה שלו ונ"ל דלא פליגי ומ"ש מכ"ת בשם תשו' מהר"מ מטארני שהמליץ בעד ר' יעקב שפסל הגט שהיה כתוב יתי כי שתי תיבות והר"ל בן חביב פליג עליו וכו' את זה לא מצאתי כי לא ידעתי מקומו באיזה סימן וחפשתי ולא מצאתיו) זאת ועוד אחרת שכל פלוגתייהו הוא דווקא בעיקר הגט אבל בהרשאה יש להקל שהרי כבר כתב מהרי"ק שורש כ' והביאו הרמ"א בסי' קמ"א סכ"ד דאם נאבד שטר ההרשאה או נפסל כמ"ש בתשו' מהר"מ]. והוא שעת הדחק דנותן הגט בלא ההרשאה והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאוהו שליח בעדים כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולפ"ד מכ"ת הוא נ"ד ג"כ שעת הדחק ביותר וכמעט שא"א להשתדל מן המגרש גט אחר וכו' וע"ד אשר מכ"ת כתב איך ששמע על השליח שנחשד בגנב ואף עתה הגיענו שנגנב בק' סטאנב ראוהו בידו כלי כסף וזהב מהגניבה וניתן חרם ע"ז והעלי' וכו':

ומכ"ת כתב וז"ל דלדעת הרמב"ם אם השליח פסול מדאורייתא נפסל הגט אך הרא"ש ורבי' חולקים כמ"ש הטור בסי' קמ"א כו'. הן אמת נפלאתי מ"ש מכ"ת שהרא"ש ורבי' חולקים כו' דהרי בפסול דאורייתא כגון שגנב שהוא מפסולי דאורייתא בזה כ"ע מודים דפסול הגט אך מה שהרא"ש וסייעתו חולקים עליו היינו דווקא במה שהוא פסול מד"ס. לאפוקי אם הוא פסול מד"ת פסולים להביא הגט לכ"ע וכן מבואר בטור בהדיא וגם מכ"ת מסיק בסוף דבריו ז"ל שלא נתברר שהשליח פסול מדאורייתא כו' דנשמע מדבריו דאם מבורר שהשליח פסול מדאוריית' דהגט הוא פסול אף בשעת הדחק ועוד כרגע נ"ל בדבריו שמסיק וכתב שלא נתברר שהשליח הוא פסול מדאורית' ובריש דבריו כתב בהיפך וז"ל וגם מאחר שנמצא הגניבה בידו אפשר שפסול מדאורייתא והנה כבר נמצא הגנבה בידו אך הלא טוב אמנה והאמת יעשה דרכו שמצאתי בתשו' מ' מאיר סי' כ"ה שהשיב על כעין נדון דידן שהשליח היה מוחזק כגנב שכ' להתיר הגט מדברי הרא"ש שהביאו הטור דהיכא שהגט מקוים [דהיינו ע"י הרשאה] הגט כשר וא"צ לשליח וכדעת המרדכי והרשב"א אלא שאנו נוהגין להחמיר ולומר בפני נכתב כו' כמו שאנו נוהגין בכמה חומרות אבל לענין פסול השליח דבר פשוט הוא דסומכין על המרדכי והרשב"א ומי לנו המחמיר יותר מסדר גיטין שלנו שנתפשטו בארצות אלו ולא נמצא בהם בשום מקום שצריכין לדקדק אחר השליח שלא יהא פסול בעבירה כי אם גבי עדים והאריך בזה עיי"ש:

ואע"ג דיש לחלק דש"ה דלא היה שום חשש בוודאי כי אם קול המון או חשדא ולא העידו עליו עדים שהוא גנב כמבואר לשם באריכות ושלכן הקיל הגאון מהר"מ משא"כ הכא שראו הגניבה בידו ממש כיון שגם בנ"ד א"ל שקנה הגניבה ואף שהעלים החרם מ"מ אין בזה כ"א פסול מד"ס ובפרט שהוא בשעת הדח' ויש לחוש לעיגון ויש להתיר וא"ל לאידך גיסא בהיות שמטע' הנ"ל אפשר לפסול ההרשאה מדלא נכתב כהוגן וא"כ הרשאה אין כאן וא"כ גם לא נתקיים הגט שהקיום הוא מעדי ההרשא' וא"כ אם השליח נחשד וגם ההרשאה הוא כאילו אינו בהיותו שלא כהוגן א"כ הדרא לדוכתי' לפסול הגט כיון שאינו נאמן לומר בפני נכתב וגם הגט לא נתקיים בחותמיו כיון דלא נכתב ההרשאה כהוגן מ"מ א"ל דבמקום הדחק כזה אזלינן אחר תרי קולות דחיישינן לעיגונא וסמכינן לקולא לכל דעות המתירין בכל צדדים.

הנה מכל הני הטעמים היה נ"ל להתיר הגט וההרשאה אך מ"ש מכ"ת שהגאון ז"ל שדא ביה נרגא ואמ' בגט שערורית כי כל שם שכנא נקרא לס"ת בשם שלום ואמר שפסול לגמרי וכו'. הנני גם אנכי כוונתי לדעתו הרחבה מיד אחרי רואי את הגט כי הדין אמת לאמיתו וכדמוכח שהשם של שכנא שאנו קורין בו הוא שם חול ולא שם קודש דאלו היה השם קודש היו קורין אותו ג"כ לס"ת ואת זה לא שמענו ולא קרינו בשום אלפא ביתא ולא שערום אבותינו לקרות לס"ת בשם שכנא כי אם בשם שלום ושם שכנא הוא שם כינוי לשם שלום שהוא לה"ק ובו קורין לס"ת.

ומ"ש מכ"ת כי אחזוקי ריעותא לא מחזקינן מאחר שמצינו שם שכנא בגמ' דסוטה שכנא אחי הלל וכ"כ התוס' פ"ק דשבת ובריש שני דייני גזרות וגם זה כבר כתוב בסדר גיטין שלי. עכ"ז גם זה אינו מטעם דא"א לומר דשם זה הוא מהמוזכר שם בגמ' כי אילו היה כן היו קורין אותו לס"ת בשם זה וכ"כ זה שנים רבות בס"ג שלי שמצאתי בדברי הגאון מו' משה חריף ז"ל שכתב סידור גט לאשה מלכה בת שלום הכהן המכונה שכנא ולא כאשר היה עולה בדעת קצת לומדים לכתוב דמתקרי שכנא כי אמרו שזה שם קודש כי ז"א מטעם ה"ל וכן הודו לו שם כל הרבנים דק"ק קרעמיניץ לכן נ"ל ג"כ שזה הגט פסול לכ"ע מטעם שלא נכתב שם העיקר שהוא שם שלום דה"ל למכתב שלום המכונה שכנא דאיך אפשר שיוכשר הגט על שם כינו. ולא יכתב בספר שם העיקר שהוא שלום שקורין לס"ת ובזה אין לפקפק נ"ל [הג"ה ובעיני הוא הפלא ופליאה מה שאמרינן בגמרא שצריך לכתוב העיקר גם בשמות וזה קאי באם רובן קורין בשם א' והמיעוט בשם השני לאפוקי אם כולן כא' קורין בשם א' אפילו חניכא לבד הוא כשר אפילו לכתחלה כ' מהרו"ך לכתוב כן ועיין בס"ג דף ך"ג וך"ד מ"ש שם וגם א"ע מסכים לזה ש"ך ע"כ הג"ה] עכ"ז הנני אומר כי הם לא ידעו את זה ולא ראיתי אינו ראיה כי הם ידעו את שמו העצם הניתן בשעת מילתו ומה שלא נקרא ע"ש זה בס"ת אולי משגה הוא כי לא שמענו מעולם לקרותו בשם שכנא ולא בשם שלום כי וודאי שם העצם הוא שם שלום ומה שהביא ראי' מרשב"ם הלא כתבו התוס' כדעת ר"י בשם ר"ח והמרדכי והרש"בא דאין לשנות ואפילו נכתב הגט אין לגרש וכו' ואולי אינו כ"כ שעת הדחק לכן שב ואל תעשה עדיף אולי יכול להוציא ממנו גט אחר והוי כלכתחלה נ"ל:

וע"ד הגט השני שנכתב בחד דמתקרי שפסלת שמצאת כתוב כן בס"ג שלנו סי' ל"ב שהביא הרמ"א בתשובתו מהדורא בתרא על הגליון וכ"כ בס"ג מהר"ם חריף וכן נהגנו תמיד לכתוב שני פעמים דמתקריא ומכ"ת כתב שיש בידו חמשה ס"ג ולא ראי זה כראי זה ומוחלף תמיד ונמצא כתוב פעם שני פעמים דמתקריא ופעם בחד דמתקריא הנה מה שלא ראיתי אינו ראיה ובאם שנשתנו סדרי מעשה בראשית נפלאתי:

שהגאון מוהרמ"א לא הביא שום דעת אחרת דא"צ לכתוב רק מתקרי' א'. ומ"ש מכ"ת מאחר שהרמ"א ומהר"מאי לא פירשו דבריהם אין ראוי לפוסלו מאחר שמהרר"י הן בתשובותיו הן בפסקיו מסיק אף אם לא נכתב דמתקרי כשר ואין לחוש כלל וכלל כו'.

הנה אשוב לומר הא' דהרי כבר כתב הב"י בספרו בשם תשו' אשכנזים דיש כותבין דאם לא כתב דמתקרי דפסלינן וא"כ כאשר שאנן ס"ל דכותבין בחד שם ה"ה דכותבין גם בשני שמות שני פעמים דמתקרי ואם לא נכתב פסול) הב' שנ"ל שאף מהרא"י מסכים לזה שאם עדיין לא ניתן הגט אף שנכתב שצריך לכתוב לכתחלה דמתקרי דלא קמיירי כי אם בשכבר ניתן הגט דאז אין לפוסלו משא"כ לכתחלה יש לכתוב כיון שעדיין לא ניתן הגט לידה הג' שאף מה שמכשיר מהרא"י אם לא נכתב דמתקרי היינו שר"ל אם לא נכתב דמתקרי כלל דאז לא פסלינן הגט משום די"ל שאותו המוסר הגט ס"ל כדעת היש מי שאומר שא"צ לכתוב דמתקרי מטעם שכתב בתשו' מהר"מ פאדווה סי' ר"ג בשם הר"ר דוד דאמר דא"צ דמתקרי מטעם ששני השמות הם עיקרים כשנשתנו מחמת החולי עכ"ל וזה שדקדק מהרא"י בפסקיו סי' רס"ו ז"ל ומ"מ הכותב ראובן ושמעון לא פסלינן לי' וכמ"ש בת"ה בשם מנהג אוסטרייך משא"כ כשנכתב על שם השני דמתקרי ולא על שם הראשון בזה נ"ל שפשוט שהוא ) הג"ה וגם כ' לדברי הכל ולכתחלה וגם בש"ע כתב בדעבד כשר לכן הלא סיים כאן בנ"ד שהיה שעת הדחק ונקרא דעבד גם משמעות לשון תשובה מכותלי כתבו נשמע וניכר דסובר אפי' לגמרי נ"ל ש"ך עיין בס"ג של רש"י ע"כ הג"ה] גרע טפי ושבזה הוא מודה דפסול דזיל בתר טעמא דכיון דכתב פעם א' דמתקרי הרי נשמע מהדא דס"ל ששני שמות אינם שוויים לטובה ואין שניהם הם עקרים רק דווקא שם הג' א"כ מכ"ש שיש לכתוב ג"כ שם הראשון דמתקרי שלא יהא נראה ששם הראשון נשתייר לשם העיקר. והחיך יטעם האוכל. ומדברי הר"מ והרמא"י אין להוכיח שום דבר מדסתמו דבריהם דאין ספק דסמכו על המבין ואם כותבין על שם השני דמתקרי דמכ"ש דצריך לכתוב גם שם הראשון ג"כ דמ"ש וכ"ש הוא דכבר נעקר שם הראשון מתחלה ונעשה טפל ודו"ק:

גם בעיני יפלא שמכ"ת כתב וז"ל כי לא נזכר פסול בזה והב"י הביא בהדיא דעת תשו' אשכנזית הנ"ל שפוסל כנ"ל גם מ"ש מכ"ת קצת ראי' מהגמ' כמ"ש התוס' והרא"ש והמרדכי פ' השולח על הגמ' דף ל"ה ע"א ז"ל והא שלחו מתם איך פב"פ קבילת גיטא מן ידא דאחי בר הדיא דמתקרי אהו מרי:

והנה עולה בדעת מכ"ת שהם שני תיבות אה"ו ומר"י. הנה אומר אני בגלגול מחילות דז"א וכן מוכח מפי' רש"י שכ' אהא דמתקרי אהו מרי כך היה חניכתו עכ"ל משמע מדנקט לשון יחיד משמע שאינו אלא כינוי אחד ולא שנים ועוד מדהביאו התוספת ז"ל. כדאמרינן בגמר' שרה דמתקרי' מרים אחי בר הדיא דמתקרי אהיי מרי עכ"ל משמע דהוא דומיא דשרה דמתקרי מרים שהוא שם חד ועוד מוכח מדברי המרדכי שכתב ז"ל פרק השולח כתוב בו אני פלוני שם הנתינה דמתקרי פלוני והיינו שם מקום הכתיבה כדאמר בגמר' אחי בר הדי' דמתקרי אהי מרי אבל לא אתחזק בתרי שמות המשוני' הרי משמע גם כן שהוא רק שם אחד ומ"ש מכ"ת שבפ' כל כתבי איתא איהי שהוא שם אמורא הנה אנכי לא מצאתי כי אם אי"ו שהוא שם חכם בפרק בכל מערבין דף ל"ו ואף שמכ"ת מצא שם אייא הנה אף שבאמת בתוס' ובמרדכי כתב אייא מכל מקום בגמ' שלנו פרק השולח כתוב איה בי"ה וכן מצאתי בספר ראבי"ה שגרס גם כן איה מרי ביו"ד וה"א ולכן נראה לי פשוט שהוא שם חד ולכן נראה לי דלדידן אם כתוב בשם הא' דמתקרי ושם השני לא כ' דמתקרי' דפסול לכ"ע אף בדיעבד ובאם דלא כתב כלל הוא תליא בפלוגתא דמהרי"א ודתשו' אשכנזית הנ"ל ומ"ש לחלק בשם המגרש לאבי המגרש איננו שווה לי. דהרי גם אנחנו נוהגים לכתחלה לכתוב אפילו כינוי שם אביו כמ"ש מהרי"ו בסי' כ"ג. והביאו הרמ"א בסי' קכ"ו ס"ט:

שוב מ"ש מכ"ת שיש מקום עיון בזה לדידן שאבי המגרש מת מיד לאחר שנשתנה שמו פעם שני' ולא עלה לס"ת ולא חתם עצמו באלו השמות רק בניו קורין לס"ת בשם אהרן אברהם וחותמין בה' אהרן משה אברהם בטעמים לשבח שעשו בזה כי הש"ץ יכשל תמיד בשמותם הנה גם אני מסכים אתו דהחתימה והקריאה לס"ת הם שוים ובהיות שחותמין כך בשם שמותם של אביהם בג' שמות. ה"ה דצריך לכתוב גם כן בהגט שמות כולם והיינו אהרן דמתקרי משה דמתקרי אברהם וכבר נשאתי ונתתי עם הגאון חוץ לחומה איזה עדיף אם הקריאה לס"ת או החתימה והיינו כשהם סותרים אהדדי מה שאין כן בנדון דידן דיש לתרץ מה שלא עולה לספר תורה בשם שלשתן כאשר הם אמרו והם אמרו. לכן יש לכתוב בגט כל שמות השלשה כנלע"ד בלי פקפוק.

וע"ד השאלה ותשובה אשר נשלח מק"ק לאדמיר מהגאון מחות' מופת הדור כמוהר"ר ליב סג"ל יצ"ו. הנה אשמרה לפי מחסום עד שאראה התשובה. מארי' דבי עילאה גאון ישראלי כמו' ליב כי רחוק הוא בעיני להתירה אחרי רואי בתשובת אחרונים וגם הראשונים שכתבו רובם ככולם בהיפך ובזה אפסיק בשים שלום כי אדבר אוהבו נאמן בברית אברהם הכהן:

תוכן העניינים

שות איתן האזרחי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה