שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן ח
מעשה בא לידי באיש א' אשר ביקש ממני לסדר לו גט לאשתו והיתה נקראת בפי כל שרל ואביה הי' נקרא אברם והנה כפי הדין והדת הנכתב בסדר גיטן שלנו יש לכתוב שרה בת אברהם:
ויהי אחר החקירה והדרישה נמצא בעירנו עוד אשה אחרת נקראת ג"כ שרה ושם אביה ג"כ אברהם והנה בחפזי לענ"ד דלית דין צריך בשש וחשש שגם גבי נשים בשיש שמותיהן שוות דצריך לשלש ולכתוב גם שם אבי אביה כמו גבי אנשים דמה שאמרו בגמ' בפ' גט פשוט וליחוש לשני יוסף בן שמעון ולא הזכירו בשום שמות נשים היינו דלא דיברו אלא בלשון המורגל המוזכר בגמרא שני יוסף בן שמעון אך באמת ה"ה נמי גם גבי נשים היכא שיש שתי נשים ששמותיהן ושם אביהן שוות. והיה זה פשוט בעיני ומכ"ש אחר שמצאתי בסדר גיטין שכתב בשם מוהר"ר מנחם בכר"ך ע"ז תרי יוסף ב"ש אף שאין שמות נשותיהם שוות מ"מ צריך לשלש וא"כ היה נ"ל פשוט ג"כ דהכ' נמי דלכתחלה צריך לשלש בכ"מ שיש לחוש לתרי יב"ש וכעין זה מצאתי בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ז ז"ל המקדש או המגרש אשה טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש שני יב"ש בעיר ואם לא הזכיר רק שמה בקדושין או בגט מגורשת עכ"ל הרי שכתב בסתם דיש לחוש לכתחלה גם לאשה לתרי יב"ש א"כ משמע נמי דס"ל דאין חילוק בין שם האיש ובין שם האשה היכא דיש לחוש בכ"מ לתרי יוסף ב"ש חוששין זאת ועוד אחרת היא ראייה אחרונה ממ"ש מהר"מ פ"ח סי' ל"ה שכתב. על מאי שכתב הרא"ש בתשובה בכלל מ"ה והטור א"ע הביאו בסימן קכ"ט שאם לא הזכיר שם האשה אלא בכינוי או אביה לא הזכירו כלל דכשר כתב ז"ל ובלי ספק אין הפרש בין אבי האשה ובין אבי האיש והרא"ש השיב על מעשה שהיה כך היה כו' עכ"ל, הרי שהשווה הדין שם אבי האיש לדין שם אבי האשה ואם היה היה הפרש ביניהם האיך כתב בלי ספק שאין הפרש ביניהם הרי יש ויש:
הנה מכל הלין טעמים היה נראה לי פשוט דלא יש שום חילוק בין שמות אנשים לשמות הנשים ובכל מקום חיישינן לתרי יוסף בן שמעון ולכן צריך לשלש כנ"ל. אך אחרי רואי שחד מינן גבר בגוברין אשר היה אתי עמי בא בטענה בפלפולא חריפא של הבל לאמר עלי לאו אמור כדברים הללו כי אין הנדון דומה לראיה דמ"ש בתשובת הר"מ בכרך הנ"ל והביאו הרמ"א בש"ע בסי' קל"ו סעיף ו' אם השמות מגרשים שוות אע"פי שאין שמות הנשים שוות מ"מ יכתבו סימן במגרש או בכינוי שלו כו' מיירי דווקא כשגם שמות הנשים שוים דאז יש לחוש אולי יש לו אשה אחרת במקום אחר או פן ואולי יכחיש בפני עדים לומר שיש לו אשה ששמה כשם המתגרשת שהרי כותבים. גט לאיש בלא אשה ואח"כ יתננו ליד אשה של זה משא"כ להיפך שא"א לומר שיש לאשה עוד איש אחר ששמו כשם אישה. ולכן א"א למיחש גבי האשה החשש מה שיש לחוש גבי האיש ולכן לפ"ד האי גברא לא היה צריך לשלש כלל אף כשיש עוד אשה אחרת אשר שמה ושם אביה שוות גם מה שכתוב בתשובת הרא"ש ה"ל דטוב להזכיר שם אביה כדי שיבורר הדבר אם יש שני יוסף בן שמעון כו' הנה דחק ואתי למרחוק לפרש דמיירי ג"כ דווקא שגם שמו' האנשים שוים הגם שאין זה כי אם דברי נביאות שהיה לו לפרש ולא לסתום דבריו דאז דווקא חיישינן לתרי יוסף ב"ש לאפוקי כשיש שתי שמות של נשים שוות אף כששם אביהם שוים ג"כ עכ"ז אין צריך לשלש כיון דשמות האנשים אינם שווים ע"כ דברי הסותר דברי לכן בעבור זה אמרתי לצאת ולבא לפרש עוד ולהוכיח שלא כדבריו להוציא מלבו דברים אשר לא כן אדמה ולא דרכי דרכיו בזה דבוודאי גם גבי שמות הנשי' אם המצא ימצא ששמותיהם ושם אביהם שוות שצריך ג"כ לשלש אף ששמות האנשים אינם שוים וזה החלי מה שיצא בראשונה.
איתא במתניתן פרק כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול כו' עד יתר מיכן כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו. ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו יתר מיכן היה לו שתי נשים ששמותיהן שוות כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה וקאמר בגמרא קטנה הוא דלא מצי לגרש בו כו' עד אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה פירש"י שמכירין את שניהם ומעידין שזה מסר לזו אבל בעדי חתימה לא כדאמ' שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גירש את אשתו ומסרו לזה לגרש אשת חבירו והכא נמי בעדי מסירה ור"א היא פירש"י וליכא למיחש שמא לחברתה נמסר אבל בעדי חתימה לעולם אימא לך דחיישינן שמא את חברתה גירש וכתבו התו' שם בעדי מסירה ור"א אבל לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוך החתימ' שנכתב לשם זה האיש ואשה זאת ולא מהני עדי מסירה וההוא דהמגרש שנים ששלחו שני גיטן ושמותיהן שוות נותן שניהם לזו ושניהם לזו קאמר ר' ירמיה בגמרא הא דלא כר"א דמשמע דכרבי מאיר ניחא והתם מיירי כדפרשנו לעיל שכתב דורות או סימן או כהן שניכר מתוך החתימה וכ"כ התו' פרק גט פשוט דף קס"ו ע"ב ועדי מסירה אינן בקיאין באבותיהן או בסימן הכתוב ע"כ.
הנה נשמע מהכא דלר' מאיר בעינן שיהא מוכח מתוך הגט בעצמו מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת ולכן בכ"מ מאי שבאפשר בעולם.. למיחש לתרי יוסף ב"ש חיישינן ואם כן ה"נ נאמר כשם כשיש ב' יוסף ב"ש דאמרינן אף ששמותיהם של נשים אינם שוות מ"מ צריכין לשלש אף שכבר מוכח מתוכו בשמות הנשים מ"מ חיישינן שמא נמלך ומסר לחבירו לגרש אשת חבירו אף על פי שאין שמה כשם המתגרשת וכמ"ש בהדיא בתשובת מהר"מ בכר"ך שהבאתי כנ"ל וגם בתשובת מהו' יוסף כהן חמי זקני הביא בתשובותיו סי' ל' והוכיח וכ' ז"ל דלא מהני אף ששמות הנשים אין שוות דאם היה החילוק בשמות הנשים א"כ מאי צריך לאוקמי במשולשין וגם התוס' שם שהבאתיו לא חילוק בשמות הנשים דאין שוות והוי הכירא טובא אפילו א' דרצה לאוקמי אפי' היכא ששמותיהן שוות מ"מ היה לו לחלק ג"כ ע"כ וא"כ גם בנידן דידן יש לחוש שמתגרשת אשה אחרת ששמה ושם אביה כאותה אשה המוזכרת בגט. מה אתה אומר הלא מבואר בגט איך שם הבעל המגרש מ"מ נראה דעכ"פ לכתחלה כל מה דאפשר לכתוב ולהוכיח מהגט בעצמו עושין ומה גם דיש לחוש עוד שמא יש עוד איש אחד בעולם שיש לו ג"כ שמו כשם הבעל המגרש וה"ט שיש ריעותא לפנינו ששמותיהן של נשים ושמות אביהן ג"כ שוים. לכן טפי עדיף לכתוב ולהוכיח בגט עצמו ולשלש בשם אבי אביה כמו גבי האיש דחיישינן לכל מה דאפשר למיחש ה"ה הכא בנדון דידן. ואם כה יאמר האומר לחששא זו לא חיישינן מדכתבו התוס' שם דדוקא גבי גט הנמצא הוא דחיישינן שמא מאחר נפל אבל חשיב שפיר מוכח מתוכו כיון דלא הוחזקו כו' ש"מ דהלכתא הכי דמן הסתם אין לחוש לתרי יוסף ב"ש מ"מ נראה לי היכא שיש ריעותא לפנינו כמו הכא ששמות הנשים ושמות אביהן שוות חיישינן לזה אולי המצא ימצא עוד שם איש אחר ששמו כשמו ויבא לידי ספק שההוא המגרש לאשה זאת אשר שמה ושם אביה שוים לאותה המתגרשת כאותו המ"ד דחייש לזה שני יב"ש אע"ג דלא הוחזקו ועוד יש לפרש מ"ש התוס' דלא חיישינן כו' לא כתבו את זה כי אם לתרץ הקושיא שהקשו התוס' שם ז"ל וא"ת מאן דחייש לקמן בפרקין לשני יב"ש ולשני שווירי אע"ג דלא הוחזקו א"כ לר"מ יפסלו כל הגיטין דלא משכחת תו שום גט שיהא מוכח מתוכו לכן לתרץ את זה כתבו התוס' בשם ר"י דלא קשה דדווקא בגט הנמצא הוא דחיישינן ותו לא חיישינן כדי שלא יפסלו כל הגיטין לזה כתבו דלא חיישינן לשני שווירי ולשני יב"ש והיינו דמש"ה כשרים כל הגיטין לדעת רבי מאיר וה"ט משום דלא יש שום ריעותא למאי ניחוש כולי האי אמנם כשיש ריעותא דנדון דידן. דיש שתי שמות הנשים ושם אביהן שוות יש לחוש ג"כ לשני יב"ש אע"ג דלא הוחזקו כי למה להחזיק בספק לכתחלה לדעת ר"מ וחיישינן נמי לדעת המ"ד דחיישינן לזה לתרי יב"ש אע"ג דלא הוחזקו כיון דיש שמות הנשים ושם אביהן שוים כמו גבי האיש שהוא לכ"ע אף כשלא יש שמות הנשים שוות מ"מ עבדינן לכ"ע ה"ה להיפך דאף בשמות הנשים ג"כ נעבד לכתחלה לכ"ע לצאת ידי ספיקות לכל הדעות דצריך לשלש ג"כ נוסף על זה לבו אנסוהו מה שעלה בדעתו מה שראה בדברי רמ"א שהביא דעת בעל אגודה ונהגו בקהילות ליתן גט בחצר בהכ"נ כדי שיצאו ויראו כל העולם שאם יש לשם יב"ש אחר יבא ויראה עכ"ל:
והנה הקשה עצמו לדעת בעל האגודה ושאנחנו נמשכים אחריו ונותנין גט ברבים ותו אין לחוש לתרי יב"ש דאם היה שם איש ששמו כשם זה המגרש בוודאי היה נשמע קולו בבואו אל חצר הקודש דז"א דלפ"ד תו אין צריך לשלש בשום אופן וזה שלא כדברי הפוסקים בהסדרי גיטין שלנו אך האמת יורה דרכו דבעל האגודה כתב את זה דווקא לדעת ר"א דעדי מסירה כרתי ועל זה קאי שם שהביא בשם ר"י דאין עדי מסירה מדקדקין אם זאת אשתו או לאו ולהכי אמרינן שני יוסף ב"ש הדרים בעיר א' אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה ואזה כתב ז"ל נ"ל לכן נהגו בקהלות כו' אך אנו להחמיר כדעת ר"מ כמ"ש ר"ס ק"ל וסי' קל"ג. דס"ל כר"מ דעידי חתימה כרתי ובעינן מוכח מתוכו לא מהני אף שגירשה זה לפני זה שבעינן מוכח מתוכו.. דכל מה דאפשר להחמיר לכתחלה אנו מוכרחין לעשות הטוב והישר לכל הדעות לחומר' אך את זה יש לתמוה על הגאון רמ"א שהביא דעת האגודה בסתם ולא כתב דלדידן לא מהני וגם הוא ללא צורך ליתן גט ברבים מטעם זה שיתוועדו אם יש ב' יוסף ב"ש דמה נפשך אם יש עוד יב"ש לא מהני כשמגרש זה בפני זה כדלעיל אך צריך לשלש בגט ואם לא מוחזקין לעוד יב"ש אחר תו לא צריך למיחש כלל דמן הסתם לא חיישינן כמ"ש התוספ' והבאתי לעיל אך מ"ש הבעל אגודה הוא לר"א דעידי מסירה כרתי רק מה שאנו נותנין גט ברבים הוא לפרסומי מלתא דקבלה הגט ומותרת לכל אדם וגם שלא תנשא לכהן:
גם את השני יגעתי ומצאתי און לי ראיה לדברי במה שמצאתי בדברי מהרי"ל דף צ"ג ע"א ז"ל גט מומר הייתי עד עליו בפני מהר"י סג"ל כו' והאשה היתה שמה בילא בת שלמה בן יצחק המכונה זלמן הלוי ועלתה ספיקא ביד מהר"י סג"ל להיכן יכתבו הלוי אם לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן כו' עד סוף דעתו הסכים לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן משום דלוי לאו כינוי הוא לכן אין להזכירו אחר המכונה עכ"ל וכתב שם בהג"ה בדפוס ז"ל כמדומה לי מפני שהיה קרבתו אחד בעיר שהיה שמה ג"כ בילא בת שלמה לכן השלישו שם הגרושה עכ"ל. והנה עינינו הרואות שגם מהרי"ל ס"ל הכי שיש לשלש כשיש שתי נשים שוות עם שמות אביהן והנה על זה התחכם האי גברא הנ"ל לאמר שגם המהרי"ל מיירי שגם שמות האנשים היו שוים באותו מעשה והוא ס"ל כדעת הטור שכתב בסי' קל"ו דמ"ש בגמרא בתרי יב"ש מיירי ששמות שתי הנשים וגם שמות האנשים היו שוות אז דווקא אין יכול לגרש אלא בפני האחר. ולכן גם כן שמשלשין ומגרשין שלא בפני אחר כשכל השמות שוות צריך לשלש גם את שם האשה הגם כי אפשר לסתור דבריו בזה דאם היה המעשה במהרי"ל שכל השמות ב' האנשים והנשים היו שוות למה היו צריך לשלש שם האשה הלא כיון שהבעל היה מומר ואנן קיי"ל דצריך לכתוב גבי שם מומר וכל שום וחניכה דאית ליה כמ"ש הסמ"ג וסמ"ק וכלבו וכמ"ש רמ"א בהג"ה סי' קפ"ט ס"ה אם כן הוי הכירא דז' דמהרי"ל ס"ל כדעת הטור והרא"ש והמ"מ והמנהיג לכתוב בכל גט גבי שם הבעל ושם האשה וכל שום וחניכא דאית ליה כמו שמבואר בתופס הגט הכתוב במהרי"ל וא"כ לא היה שום הכירא אך מ"מ דבריו לא יתכנו כלל דהרי איפכא מסתברא דבוודאי אין זה צריך חשש ובשש דלדעת הטור דס"ל כ"א להקל ולא להחמיר וי"ל דדוקא כשכל שמות האנשים ונשים שוות אז צריך לגרש בפני חבירו אך אם שם האח' אינם שוות או שם הבעל או שם האשה תו אין צריך לגרש בפני חבירו מפני שיש הכירא והנה מכ"ש נמי כשמשלשין שם הא' אף כשכל השמות שוות הוא הדין דמהני נמי כיון שיש הכירא שאין שוות במשולש אם כן אם היה כדבריו שהמעשה הכתוב במהרי"ל היה שכל השמות האנשים והנשים שוות. למה היה צריך עוד לשלש כולי האי בשם האשה הלא סגי שישלש בשם הבעל ותו לא ומה גם כי לא מצינו בשום פוסק בעולם שיחמיר לשלש בשם האשה ובשם האיש כולי האי לא חיישינן
ועוד אם כדבריו שהמעשה במהרי"ל מיירי שגם האנשים שוים היה לכתוב שם בהג"ה דמשום הכי היה צריך לשלש בשם האשה כיון שהיה שם האיש והאשה שוים ומי יתנבא בדבר שהיה שם גם כן שמות האנשים שווים אך אין ספק כי אם ודאי שלא היו שמות האנשים שווים. אלא שמות הנשים ועל כן היה משלש כמבואר שם.., רק מחדש בא אלי איש אחד לשנות הידוע לאמר לי שמה שכתוב במהרי"ל תלמיד טועה כתבו והוכיח לפי דעתו. דאם לא כן יוקשה שתי קושיות על דברי מהרי"ל הא' דדברי מהרי"ל סתרי אהדדי דכאן כתוב דציוה לכתוב המכונה זלמן לבסוף אחר שכתב שם אביו והיינו שהמגרש היה נקרא שלמה המכונה זלמן ובעמוד השני כתוב ששלח גט ממערוי"ז ליד מהרי"י סגל ומצא כתוב בו משולם בן אורי המכונה פייבש ופסל אותו. דה"ל למכתב משולם המכונה פייבש בן אורי דאז הוי קאי כתיקונו על משולם דכינויו היה פייבש כו' ועוד אחרת אשר נתקשה לי בזה כי למה היה צריך המהרי"ל לשלש בשם בילא בת שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן הלא באחד סגי לא ה"ל לכתוב כי אם בילא בת שלמה הלוי כמ"ש מהרי"א בסי' ו' ע"ש או הוי ליה למכתב בילא בת שלמה המכונה זלמן עכ"ד:
ואני בעניי אמרתי כדברי הבל הביא גם הוא כי אני בעניי עניתי ואמרתי בכל כחי שדברי מהרי"ל הם נכונים. כי מה שאמר שדברי מהרי"ל סתרי אהדדי ז"א כי לא בחכמה שאל על זה דמה שכתוב המהרי"ל בריש דבריו אשר צוה לכתוב המכונה זלמן לא קאי אהמגרש כי מה שהיה נקרא בשמו שלמה אפשר שהיה לו שמו כשם העצם עצמותו בשם שלמה ולא שהיו קוראים ומכנים שמו בשם זלמן דהיינו שכל העולם היו קוראים בשם שלמה אך ורק שם אביו אף שהי' נקרא בשם יצחק אפשר שהיה מכונה בפי הבריות זלמן כאשר מצינו בכמה שמות שיש להם שמות כינוים אחרים גם בנידון דידן היו קוראים שם אבי המגרש הנקרא בשם אליקים הגם שלא מצינו בשם האליקים שם הכינוי זלמן. רק מה שמבוארין במהרי"ל מ"מ לפעמים אירע כן. והיה גם כן במעשה של מהרי"ל היה כך יצחק המכונה זלמן משא"כ במ"ש במהרי"ל בעמוד השני משלם בן אורי המכונה פייבש שמסיק בהדיא דהמכונה פייבש קאי אשם משלם. זאת ועוד אחרת אולי מה שכתב במהרי"ל היה מכניס האב ובנו בשם כינוי א' בשם זלמן וכבר כתב הב"י סי' קכ"ט אדין זה שכתב שמצא כתוב בתשובה אשכנזית גט שכתוב בו משלם בן אורי המכונ' פייבש שפסל מהרי"ל כו' [והוא במהרי"ל שבידינו ה"ל] כתב ז"ל והיינו דווקא כשאין אותו הכינוי כי אם למגרש ולא לאביו אבל אם הכינוי גם לאביו אם יכתוב אביו קודם הכינוי שפיר דמי עכ"ל וא"כ גם בנדון דידן י"ל שכך היה וא"כ לא סתרי דברי מהרי"ל אהדדי וכן מוכח במהרי"ל עצמו שבידינו מ"ש בעמוד השני אחר המעשה ששלחו גט ממערו"יז כו' עד מקצת ראיה א' דהא קמן אם לשניהם כינוי היה לו לכתוב על האב והבן ה"נ על הבן ברישא גם אם אין כינוי לאב עכ"ל. הרי דגם הוא ס"ל שאם כשיש כינוי גם לאביו שיכתבו שם אביו ברישא לכן יפה עשה מהרי"ל:
גם מה שהקשה פי שנים ברוחו למה היה מהר"יל משלש לכתוב הכינוי עם השלוש וגם שם הלוי ה"ל לכתוב כו' ע"כ.. ג"כ אין בכך כלום דמהר"יל ס"ל כדעת הקונטרס שכתב הב"י שם בסי' קכ"ט דף קס"ב ע"א שכ' דלכתחלה כותבין שניה' דהרי כתב דיש כינוי להמגרש כמו אם שמו שלמה וקוראין אותו זלמן והוא כהן כותבין שלמה הכהן המכונה זלמן ואין כותבין שלמה המכונה זלמן הכהן כדי שלא יהא משמע שהכינוי הוא הכהן כו' הרי שהוצרך לכתוב שניהם כמ"ש הר"מא בש"ע סי' קכ"ט ס"ז בהג"ה והיינו שכל מה דאפשר למעבד עבדינן לחומרא כדעת הקונטריסין אף שמהר"יא כ' שם בכתביו סי' ז' דאפי' בתרי יב"ש די במה שיכתוב כהן או לוי אף שלא יכתוב השם הכינוי כגון יעקב המכונה יעקל כשר שמ"מ מוכח לפרש כהן או לוי בכל הגיטין כשהמגרש כהן או לוי א"כ סגי בזה לכתוב במה שהוא כהן או לוי שלא יצטרך לכתוב הכינוי מ"מ דעת האחרונים והקונטרסים שהביא הב"י ס"ל להחמיר לכתוב שניהם לכתחלה לכתוב ג"כ הכינויי אף שיכתוב גם כהן או לוי ולכן יפה עשה מהר"יל לכתוב שניהם כדעת האחרונים ה"ל. ולכן בהיות שאף הוא ראה המהר"יל שמות הנשים היו שוות לכן החמיר על עצמו לכתוב עוד יותר לשלש ג"כ כי כל מה שבאפשר יש לעשו' לצאת ידי ספק המחמירים לדעת כ"ע:
ועוד יש לפרש דברי מהר"יל שהוא לגבי אשה השני' בילא אולי גם אביה שהי' נקרא בשם שלמה היו ג"כ מכנים אותו בשם זלמן אשר לרוב שם זלמן נקראים בשם שלמה ואולי היה ג"כ לוי ולכן הוצרך ג"כ לשלש כדינ' ולא משום חומרא:
לכן מכל זה נראה דדברי מהר"יל הם נכונים וכ' בהדיא דצריך לשלש בשם האיש
אך איברא דיש לספק בדבר בנדון דידן שהיא נקראת מעודה עד היום הזה בשם שרל והאשה האחרת נקראת שרה אם יותר טוב לכתוב לעשות הכירא ולכתוב בגט שרה המכונה שרל בת אברהם או יותר לכתוב השילוש לשלש בשם אביהן דבגמ' פרק ג"פ. איתא במתניתן שנים שהיו בעיר אחת כו' כיצד יעשו ישלשו ואם היו משולשין יכתוב סימן ואם היו מסומנים יכתבו כהן ע"כ ומשמע דקודם קודם עדיף. ואף שקיי"ל לכתוב כהן או לוי בלא משולש אף שנזכר באחרונה היינו משום דכתב מהרי"א בסי' ו' דהיינו דוקא לדידן שכותבין לוי או כהן בכל הגיטן לכן אמרינן דהואיל ונכתב כהן או לוי מעתה תו א"צ לשלש עוד כמ"ש מהרא"י בהדיא אבל כינוי שאין אנו כותבין בשאר גיטין כמו השם שרל דאין כותבין שרה המכונה שרל כמ"ש הרמ"א בד"מ סי' קכ"ט בהדיא רק כותבין שרה לחוד וכן פסק בפסקי מהרא"י סי' י"ב ומהרי"ו סי' ק"ך לכן עדיף טפי לשלש כיון שהוא קודם במשנה לשלש או נאמר לאידך גיסא להיפך באשר שמהרא"י כתב שם ז"ל ע"ד הגט שהבעל נקרא ברוך בן יעקב הלוי וכינוי של יעקב הוא יעקל ויש עוד לאיש א' בעיר שמו ברוך בן יעקב הכהן עד מה היה בדעתיכם לכתוב כינוי זו להפריש נ"ל וודאי אי לאו כהן או לוי שפיר אמריתון אבל כיון דהמגרש לוי והשני כהן יש לנו הפרש גדול בזה כו' הרי שכתב דאם אינו כהן או לוי שיש להפריש בשם הכינוי ותו לא צריך יותר הגם דבלאו הכי לא היינו כותבין יעקב המכונה יעקל משום שהוא קיצור לשון כמבואר בפי' בסדר גיטין אך כיון שיש תרי יב"ש כותבין הנה כיון דלא כתב דצריך לשלש הגם שכתב ברישא דמתניתן הוא הדין הכא נמי שיש לכתוב הכינוי ולא להשליש אף דבלאו הכי לא היינו כותבין הכינוי מכל מקום בנדון דידן יש לכתוב שרה המכונה שרל כמ"ש גבי יעקב המכונה יעקל וכן יש להסתפק בדבר אך אפשר לומר דלא דמי נדון דידן לשם זה של יעקב המכונה יעקל דבהיות שיש כמה דעות ששם שרל הוא שם אחר ולא יצא משם שרה, דהרי בהג"ה סכ"א והסדר גט דב"ש באשה שנקראת בעריסה סירלן שיכתבו סירלן ולא שרה כלל מאחר דרוב קוראין לה סירלן וגם רש"ל כ' בסדר גט שלו וז"ל שרה ושרי יש להזהר בהן שלא לשנות דהוי שנוי שם ממש וכן כתב מהרי"בל. ואת"ל דאברם ואברהם חד שם הוא מכל מקום שרי ושרה בלי ספק ב' שמות הן עכ"ל לכן יש לחוש בנדון דידן אולי יטעה הטועה ויחשוב מה שכותבין המכונה שרל היינו שיוצא משם שרי כדעת האחרת שם דהיינו שנקראת בשם העצם שרי אך שנקראת בפי כל שרל ואם כן אם כותבין שרה המכונה שרל יהיה בהיפך ששם עצם שלה שרה. וזהו ההיפך משם שרי כי שרי ושרה הם שתי שמות:
ולכן מה לנו לכנוס בספק יותר טוב לשלש בשם אבי אביה:
והנה לאחר כותבי זה הובא אלי סדר גיטן א' ישן נושן כתוב שם ז"ל מצאתי בסדר גיטין א' ישן כתוב ז' ראיתי גדולי הדור שחקרו גם לזה אם אין שמה ושם אביה בעיר שוים כדי שלא יאמרו שלא לאותה ניתן הגט אלא לאחרת עכ"ל.. הרי שמצאתי בהדיא כדברי שכוונתי ת"ל לדעת הגדולים שצריך לשלש גם בשם האשה אם יש עוד אשה אחת ששמה ושם אביה שוים והאי גברא חזר ושינה ושילש גם בזה לפרש דקאי כשיש שמות שני האנשים שוים וז"א המבין יבין דאם היה שמות שני האנשים שוים לא היה צריך לכתוב דגדולי הדור חקרו גם לזה אם אין שמה ושם אביה בעיר שוין דבלאו הכי צריך לשלש כשיש שני יב"ש אף כשלא היו שמות הנשים שוין וכמ"ש בסדר הגט של מהר"מ כנ"ל:
כלל העולה מדברי דגבי נדון דידן נ"ל פשוט שצריך לשלש אף שלא נמצא בשמות ב' אנשים ששמותיהן היו שווין רק השמות של שתי נשים ושמות אביהן היו שוין.. הנה אף שדרשנו וחקרנו אחר הדברים האלה שנשתנו שם אבי המתגרשת בחוליו שם האחר בשם ירמיה דמתקרי אברהם מכל מקום פסק ההלכה אולי לא היו נשתנים שם אביה בשם אחר, נ"ל להצריך בגט לשלש שם האשה המתגרשת אע"פ ששמות שני אנשים אינם שוים כן נראה לי להורות נאום הצעיר אברהם הכהן: