שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן ג
והאיש משה עניו יאר ה' פניו. בדיק לן מר גיסא על פי מיודעיו ואחוזת מרעיו דמן חברייא לדעת נוסח ברכת הגומל כפי דנהיגי פה ק"ק קראקא בפרט ולהפקת רצון מעכ"ת שדרתי להעתיק מאנשי בהכ"נ הגדולה הישנה וכן מבהכ"נ החדשה כאשר עיני מכ"ת תחזנה מה שנוהגין לברך מתוך נוסח הכתוב בטס של כסף לפי עין הקורא בתורה עם כי לאו מר בר רב אשי חתום עלי' כי על כל כי האי לא דייקי בהו אנשי המתנדבים בעם טסי כסף איך תהיה בכיוון ברכת הגומל במוקדם או מאוחר בתורה או בהשתנות איזה מלה וגם אין מורה או ב"ד מצוון על כיוצ' בזה להפריש או להזי' על כל יחיד על כל גמוליו וכאשר שבתי וראיתי כי סביבותיכם נשערה מאו' לקלע אל השערה לש"ש כוותיק' לא אפטור ממ' אלא מתוך דבר הלכה זה הלא מצער היא ותחי נפשינו:
וזה יצא ראשונה משאלת כ"ת נראה ספיקות שלכ' כך אם תקבלו. ותקיימו נוסח הקדמונים בק"ק לייפניק שהוא הגומל חסדים טובים לחייבים וכתב אדוני שהוא נוסח הגמרא ונוסח אשר העלה ואשר הביא מהר"מ יפה יצ"ו או אם תצייתו למאי שרצה לחדש בטובו המורה שלכם לברך הגומל לחייבים טובות עפ"י נוסח הרמב"ם והרי"ף והרא"ש והאבודרהם ושאר הספרדיים:
וההפרש הוא במלת חייבים אם להקדים או לאחר כאמור:
בנתי דעי למרחוק מתוך הסברתו. כאלו גם הגאון קא"רו בחילוק כזה מכריע לדעת רברבתא הנ"ל שלא כנוסח הספרים שלנו בגמ' ואומר שעיקר הגירסא להקדים מלת חייבים:
ואם הבנתי דברי מכ"ת על נכון במה שהבין מהרב קאר"ו אחר המחילה שגה ברואה שוודאי הרב הנ"ל לא אתי לאפלגי בין מוקדם ומאוחר שבמלת חייבים דכולי חדא הוא ואחד השיחים בפי' הברכה וזה לך האות כי כמו שפי' הגאון קא"רו נוסח הגומל לחייבים בהקדמה כן פי' הרב יפה יצ"ו בנוסחא שלנו שהוא הגומל חסדים טובים בתחלה ואחר כך לחייבים ומה שכתב הקאר"ו ז"ל וז"ל אע"פ שהגירסא בגמר' בספרים שלנו הוא הגומל חסדים טובים גרסת הני רברבתא עיקר ולא נחית להורות לפניו שהיא עיקרית בענין הקדימה או האיחור במילת חייבים. דאלו כנראה שזאת המחלוקת לש"ש ביניכם אלא זהו פירושו דאלו בספרים שלנו בגמ' הוא הגומל חסדים טובים ונקיט בקצרה ותו לא מדי אמטי להכי לא הוסיף במלת וכו' כי לא נמצא בגירסא הנ"ל רק חסדים טובות ולא שום מלת חייבים או שאר לשונות וע"ז כתב שגרסת הני רברבתא עיקרת במאי שהוא ברכה ארוכה ושבח והודאה כדאי' בפני' בדברי ראבי"ה ולמאי שבגירסא זו הוזכר בפי' לשון לחייבים כו' אשר באמת. הוא מלה זרה בברכה זו הוצרך לפרש עפ"י דרכו כל הברכה אמור מעתה שאין לדייק מגרסות ה"ל רק אם נוסיף מלת חייבים ושגמלני כל טוב ואין חילוק כלל בין מוקדם ומאוחר והנה נחזה אנן שהגאון קאר"ו פסק שברכה הארוכה היא עיקרת ולפיכך אנחנו חייבים להוסיף מלת חייבים ושגמלני כל טוב וידוע שהרב ה"ל פוסק על הרוב בהלכותיו כמנהג הספרדים האמורי' ואני יגעתי ומצאתי בספר האגודה שהיה אדם גדול בענקים ופוסק בתרא מחכמי אשכנז אשר אנחנו צעירי הצאן דורכים בעקבותיהם ומימיהם אנו שותין שגורס גומל חסדים טובים לחייבים בקדימת טובים וא"כ כדאי לסמוך על נוסח' זו במאי שנקדים לומר טובים לחייבים וגם להאריך השבח בשגמלני כל טוב כגרסת רוב הפוסקים וגם בעל האגודה לא הזכיר רק עיקר הברכה וקיצר בתוס' שגמלני כל טוב עם כי בספרים שלנו כתוב הברכה בקצרה רק הגומל חסדים בפ' הרואה ורברבתא ה"ל הי' להם בגמר' עצמו בעת ההיא נוסח ארוך כאמור באופן שבהיות מכ"ת והנצמדים למכ"ת מקפידים בקדימה ואיחור היה נראה בעיני להקדים ולסמוך מלת חסדים להגומל כגרסת בעל אגודה ואחריו כרוך האלו"ף מהר"מ יפה יצ"ו וראוים לסמוך עליהם כמנהג אשכנז שנתפש' גם בקהלתינו העיר הגדולה לאלהי' ועל כזה נאמר אם ההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג פוק חזי מה עמא דבר ולא ניקום אנן לשנות מה שמנהג אבותינו בידינו וכן שמעתי בימי חורפי קוראים ומברכים בסגנון זה בימי הזקנים וגאוני ווינצאיה מור"י זלה"ה. וגם כי כתבתי שכפי הנראה אין הפרש בקדימה או איחור בזה מ"מ רחש לבי דבר טוב למנהגינו בעיון דק וזה כי כשנאמר הגומל לחייבים טובים כו' נראה כאילו ח"ו בהתחלת דבר מהברכה צד מדת הדין כי יש גמול לרעה כמ"ש אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכן תשיב גמולם להם. ולכן נקדים להזכיר מדה טובה המרובה. ולסמוך הגמול לההטבה יחד בלתי הפסק ובהרבה מקומות מצינו שהקפידו חז"ל שלא יהא צד חירוף בהרחקה. או סמיכות איזה מלות בתפלה ובקריאת שמע אפילו כשיש תשובה בצדו נהיה תמים עם ה' בהתחלה ובסוף ברכותינו אפילו באות א' ואולי לזה כוונו קדמונינו האשכנזים ובראשם בעל האגודה ואחריו נמשך הר"מ יפה יצ"ו אשר אולי ראה גם בפוסקים אחרים את הגירסא ממש מה שלא ראינו ומנהג אבותינו בקהלתינו ק"ק קראקא בידכם וכן בודאי בק"ק פוזנא עפ"י אלוף עירם ואין לשנות טעמם לשבח האף אומנם לא באתי אפילו כתלמיד מכריע רק הא לכם ההעתקות, ומה שהי' נראה לפע"ד לחזק ולסעד מנהג אשכנזי המיוסדים על אדני פז כמו שהם לפנינו. גם כי כבר כתבתי שבעצם הענין הדברים אחדים בענין ההקדמות. והגאון קאר"ו לא בא רק להוסיף על ברכה הקצרה שבספרים שלנו בגמרא ואלו ואלו דברי אלהים חיים אך הנה עתה באתי לעשות סמוכות למנהג אשכנז של קהלתינו אשר אולי בכוונה הסכימו קדמונינו להיות כל הקודם זוכה להזכיר יחד גמולות והטובות ולברך הגומל חסדים טובות לחייבים שגמלני כל טוב:
ואני טרם אכלה לדבר לא אוכל מלט מלגלות למעכ"ת מרגלית אחת טובה כפולה ששמעתי במאמר אותו פרק ואותו מקום בהרואה מפי ירושלמי אשכנזי דרשן נקרא מו' אורי פייבוש ז"ל שדרש ברבים זה ארבעה וארבעים שנה פה ק"ק קראקא כשהייתי בחור וכדומה שאמר הדבר בשם אומרו מוהר"ר משה אלשקר או מוהר"ר משה קורדאוור"י ז"ל אשר הקשה כמה קושיות בהרגשת בהאי דארבעה צריכין להודות כו' ורובם נשכח ממני וכמדומה אצלי שהגדולה אליו היה במאי שתפס לשון לחייבים שפירושו רשיעא כתרגומו הל"ל עובר עבירה או חוטאים וכיוצא בזה כי מה לתרגום בברכת לשון הקודש או מאן דכר שמיה דחייבים או רשעים הכא מלבד שבעצם החלוקה נראה בעל המאמר סותר הפסוקים בראשון בא' נקיט בה מדברות סתם ובפסו' כ' דווק' תעו במדבר בישימון דרך כו' וגם את השלישי מי שחל' ונתרפא סתם ובפסוק כתיב ויגיעו עד שערי מות גם את הרביעי מי שהיה חבוש בבית האסורין סתם ובפסוק כ' דווקא יושבי חושך וצלמות ואולי על קצוות כאלו הנקובים המה יודו חסדי ה' לא זולתם גם לשון מאי מברך יש קצת להרגיש שהל"ל מיד סגנון הברכה כולו כמות שהיא ותירץ האלוף הדרשן ה"ל כולם בתירוץ אחד מלבד גם הרגשות אשר איננ' פה וזה כי נקיט בה לשון ד' צריכים להודות ולא חייבים להודות ע"ד משום ועשית הטוב והישר או למען תלך בדרך טובים כי מצד הפסוק אין חיוב רק למי שהם בסכנה בקצה האחרון כאמור:. אך לבלתי היות ח"ו ככפוי טובה על חסדי ה' ית"ש ועל האמתו צריכין להודות אף כו'. ומסיק מאי מברך. למאי שנראה כחמור גמל שאם אינו חייב מאי מברך ברכה לבטלה וצריכא מה זו עושה ומשני שמברך הגומל חסדים טובים לחייב"ים. כלומר אני מברך לה' שגומל טובות וחסדים לחייבים מצד הפסוק לברך ולהודות שגמלני כל טוב גם עמדי גם אם אינני מחוייבי' בפסוק ממש כאלו אומ' שחוט של הזכרת חסד ה' בברכה לחייבים בדין תמשוך גם עלי שגמלני כל טוב ע"כ מה שעלתה מצודת זכרוני מימי הנעורים וגם אני שמעתי כהיום שנמצאו קצת הערה לפי' מאמר הנ"ל בחבור האלשקר ז"ל ה"ל ואיננו בידי ובעת ההיא שהזכרתי לא נמצא עדיין בדפוס ובאמת פי' הלשון במל' חייבים בתוספת לשון שגמלני כל טוב נ"ל כפתור ופרח. ומתוכו נראה ג"כ שמ' אורי ה"ל היה נוסחא שלו כפי מה ששמע מרבותיו כנוסח שלנו ושפתי צדיקים דובבות בקבר ומנוחותם כבוד אמרתי אגלה אזני מכ"ת יהיו לו לרצון:
אלה הדברים אשר כתב לי מ"ו מהרי"ף.
שלום להאלוף המרומם חכם הכולל במהו"רר אברהם כ"ץ קריתי ושניתי מכתב השאלה ותשובה שהשיב אביו דכ"ת החכם הכולל איש חי רב פעלים. מוה"רר ישראל יחיאל נר"ו בענין ברכת ההודאה והנה חן חן מוצק על שפתיו ולשונו אך אמרתי שאין לדקדק בזה ולדרוש סמוכים ממ"ש הטור מיד אחר זה ז"ל ואם בירך אחר ואמר בא"י אמ"ה שגמלך כל טוב וענה אמן יצא ואשר כתב שכוונת ב"י היה במ"ש שנוסחאות בגמרא שלנו ברוך גומל חסדים טובים לומר שליתא בנוסחאות הגמרא תיבת לחייבים כלל מדלא כתב תיב' וכו' וגם בעיני היה נראה לומר כן אלא שאין זה מלשון וסגנון הגמרא ונוסחאות הברכות שיברך הגומל חסדים טובים ולא יסיים לומר למי שהרי אנו אומרי' נוסח התפלה בכל יום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל ] וכן הוא בגמ' פ' הרואה דף ס' ע"ב ] גומל לאיש חסיד כו' והדומה לו. וגם דוחין לומר ששלשה נוסחאות המה בזה דהיינו לנוסחאות הגמ' אין צריך לומר לחייבים ולנוסח האגודה צ"ל לחייבים ולנוסח הפוסקי' הנ"ל יהיה תיבת לחייבים מוקדם וגם נוסף בו שגמלני כל טוב וגם פירו' הב"י מדויק יותר לנוסחאות הגומל לחייבים טובים מאשר הוא לנוסחאות הגומל חסדים טובים לחייבים דלנוסחא זו הל"ל הגומל חסדים אפילו לחייבים מאחר שברכת הגומל חסדים טובים אנו מברכים כל יום כנ"ל אפי' אינן חייבים מה שאין כן לנוסחאות הגומל לחייבים שהוא נוסחא אחרית' מתוקנ' לברכת הודאה וגם מן הראוי להקדים ולסמוך העיקר להברכ' דבא"י אמ"ה ולהראות שכוונת המברך הוא שגומל לחייבים טובות ולא יאחר דבר העיקר בההודאה ולומר לחייבים בסוף הברכה ודומה לזה מצינו לדעתי בנוסח הברכה דברכת הקשת דאיתא ג"כ שם בפ' הרואה דנ"ט ע"א ז"ל הגמרא מאי מברך ברוך זוכר הברית במתניתא תנא ר"י בן ברוקא א' נאמן בבריתו וקיים במאמרו א"ר פפא הלכך נמרינהו לתרווייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו עכ"ל וכנוסח זה כ' ג"כ הר"יף והרמ"בם והטור בסי' רכ"ט ולא כהתוס' שכ' שם לומר זוכר הברית באחרונה ואנו הולכין אחר נוסחת הגמרא ופוסקים ה"ל ואף שהברייתא היתה קדומה לרי"בל ורי"בל שבא אחריו משמע שבא להוסיף על לשון הברייתא א"כ היה לנו לומר לשון ההוספה באחרונה. ונראה דטעם הפוסקים הוא להסמיך העיקר לברכה דהיינו זוכר הברית.. קצרתי בדבר שאין להקפיד כו' וכן נ"ל וגם מפני טרדת הנכנסים והיוצאים אלי ביריד ע"כ דברי לעו בלשון ובענין ושלום מאהו' דברי אוהבך ה"ק יושע:
וזה אשר השבתי לו:
הנה דברי פי חכם חן אך נתקשה לי בזה על שר שלום במ"ש מכ"ת לדחות את דברי אבי מורי מלכי צדק לעולם יצו' במה שפי' את דברי הרב הב"י וכתב ז"ל שאין זה מלשון וסגנון הגמ' בנוסחו' הברכו' שיברך הגומל חסדים טובים ולא יסיים למי שהרי אנו אומרים בנוסח התפלה בכל יום גומל חסדים טובים לעמו ישראל וכן הוא בפ' הרואה כו' הן אמת יהגה חכו שר"י בעל הטורים הביא נוסחא זו בטור א"ח סי' מ"ו. אך ידוע להוי למלכי שהרב הב"י כתב שלהרמב"ם הי' גירסא אחרת היינו גומל חסדים טובים ותו לא וכן מצאתי ג"כ באבוד"רהם שהביא גירסת הרמב"ם. ועוד יקשה לדברי מכ"ת על שהקשה על דברי א"מ כי לא מצינו נוסחו' הברכו' שיברך הגומל חסדים טובים ולא יסיים לומר למי שהרי בכל יום פעמיים אנו אומרים בי"ח ברכות אל עליון גומל חסדים טובים ולא יותר אלא וודאי יראה מזה שאין לדקדק אם יסיים לבסוף הברכה שגמלני כל טוב וגם בהרוקח מצאתי שכתב בסי' שמ"ג כלשון הגמ' שמברך ברוך הגומל חסדים טובים ותו לא מידי וא"כ הוא דעכ"פ צריך לסיים ולברך למי שגומל חסדים לא היה לו להמחבר לסתום כדברי הגמ' שהמחבר צריך לפרש דבריו משא"כ בדברי הגמ' וכמאמרם ז"ל:
לכן לכאורה נראה דאין צריך לומר רק גומל חסדים טובי' ותו לא מידי. ולזה כתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור דיש להוסיף בברכה שגמלני כל טוב וגם מלת לחייבים ולזה כיון הב"י אך לא בא לומר אם להפוך המלת לחייבים לבראש או לבסוף כדברי א"מ יצו וריש דברי מעכ"ת וגם א"ל דלזה לא הזכירו בגמר' דצריך להוסיף ולומר שגמלני כל טוב דממילא קאי על המברך דבאשר שכבר בירך בהשכמה בתחלת התפלה הגומל חסדים כו' א"כ מה שאמר לבסוף עוד ברכה זו של הגומל חסדים בא להוסיף על דברי הראשונים דמתחלה בירך על הכלל. והדר אמר שהי"ת גומל אתו עמו חסד בהשגחה פרטית וממילא קאי על המברך וא"צ לפרש דבריו. גם מה שכתב מכ"ת דגם מן הראוי להקדים ולסמוך העיקר להברכה דבא"י אמ"ה ולהראות שכוונת המברך הוא שגומל לחייבים טובות ולא יאחר דבר העיקר בהודאה ולומר לחייבים לבסוף הברכה כו'. הנה לא אדע למה נאמר דהעיקר כוונת המברך לומר שגומל לחייבים טובות אולי עיקר כוונת המברך לומר דגומל חסדים טובים והדר מפרש ואמר גם כן לחייבים שגמלני כל טוב להורות שגם נותן הודאה להשי"ת שגומל חסדי' ג"כ לחייבים והיינו נמי שהוא חד מנייהו אך העיקר כוונתו רק במה שגמל חסד ומה גם אם נאמר דעיקר כוונת המברך שמברך שגומל חסדים לחייבים אזי יותר יקשה על דברי הגמר' למה סתמו ולא כתבו שעיקר הברכה היא תיבת חייבים לכן יותר יש לפרש כנ"ל.
והנה בעיקר המנהג מצאתי שהרא"פ כתב בהגהותיו על דברי הטור ז"ל ובס"א כתוב הגומל חסדים טובים לחייבים עכ"ל וכן מצאתי במנהגים של שבת שכתב ממש כמנהגינו בא"י אמ"ה הגומל חסדים טובים לחייבים שגמלני כל טוב ומימיהם אנו שותים שהם גאונים בני אשכנזים ומנהג אבותינו תורה היא וכן נרשם בטס שלנו ואין לזוו מזה:
כ"ד הצעיר אברהם כ"ץ רפאפורט: