אור ברסלב
שות אור המאיר סימן עו › א

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן עו · א

סימן עו

הנה בדין שינוי אה"ק ממקום למקום יש בזה לצדד לאיסורא מתרי טעמי, הא' מהא דאיתא בירושלמי שבת (פי"ב ה"ג) א"ר אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזהו קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום פ"ש, וע' במג"א בה' ציצית (סי' ח') שהביא בשם השל"ה ז"ל שיש להקפיד שלא לשנות הטלית מה"ט. ואף שהביא שם שהאר"י ז"ל ל"ה מקפיד בזה כבר ביארו הפוסקים בטעם הדבר דהוא משום דטלית הוי רק תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה ע"ש וע' בתשו' חת"ס (סי' כ"ח) שכ' מה"ט לאסור לשנות הבימה בבהכנ"ס והביא הא דקרש בשם הפסיקתא ובאמת נמצא כן בירושלמי שבת הנ"ל וכ"ה בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ה):

ולפום ריהטא עלה בלבי להעיר בהא דר' אימי הנ"ל דאמר קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון מהא דאמרינן בירושלמי מגילה (פ"ג ה"א) מהו ליקח אבנים מעיר זו ולבנות בעיר אחרת כו' הורי ר' אימי אפי' ממזרחה למערבה אסור מפני חורבן אותו המקום ע"ש ול"ל לר' אימי הטעם משום חורבן אותו המקום הא לשיטתי' ממילא אסור משום דאבנים שזכו להנתן במזרח ינתנו במזרח כמו קרש הנ"ל וא"כ יהי' מוכרח לכאורה דבבהכנ"ס מותר בכה"ג ואכן באמת לק"מ דהתם הורי ר' אימי לענין להעתיק הבהכנ"ס כלו ממזרח למערב ובשעה שיעמוד במערב שוב יניחו כל אבן ברוח שהי' והרי גם במשכן הי' כן שהרי נסעו ממקום למקום וע"ז הורי לאסור משום חורבן אותו המקום וע"ע בתוס' יומא (מ"ד ע"א) מ"ש לחלק בין מקדש למשכן דמקדש אפי' בתר דנפיל מחיצה חייבין על המקום משום טומאה אבל במשכן לאחר שנסעו משם ופירקוהו והעמידוהו במקום אחר אין חייבין על מקומו הראשון וע' מנחות (צ"ה) בהא דהוגללו הפרוכת הותרו זבים ומצורעים ליכנס וע' זבחים (ס"א) ובתוס' שם:

ואכן אי משום הא לחודא דקרש שזכה להנתן בצפון הי' מקום להתיר בנ"ד דהא י"ל דז"א שייך רק באותו אה"ק עצמו שכבר קנה מקומו אבל בנ"ד שהכל נשרף ועשו אה"ק חדש א"כ הסברא נותנת דבכה"ג ל"ש כלל הא דקרש שזכה להנתן בצפון:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה