שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עג · א
תוספתא ערוכה הוא במס' ב"ק (פ"ז ה"ב) מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יתר מכל מיני מתכות מפני שהחרב נעשה ממנו והחרב סימן פורענות והמזבח סימן כפרה מעבירים דבר שסימן פורענות מדבר שסימן כפרה עיי"ש וא"כ מבואר כדברי הרמב"ן ז"ל בתוספתא בהדיא דברזל דוקא אמרה תורה לא תניף ולא שאר מיני מתכות:
ולפום ריהטא עלה על לבי לומר דאין ראי' מהתוספתא דמותר לסתת האבנים ע"י שאר מתכות דהא לאו דלא תניף קאי על נגיעה דאפי' נגיעה בברזל אסור וכמבואר ברמב"ם ה' בהב"ח (פ"א הט"ו) וא"כ י"ל דדוקא בנגיעה אמרה תורה ברזל דוקא אבל אבנים שנחלקו ע"י מתכות דהוא מלאו דלא תבנה אתהן גזית ושם לא כתיב ברזל שפיר אפשר דאסור אפי' ע"י כסף ושאר מתכות. ואכן ז"א דמצינו ברייתא אחרת כיוצא בה דקאי גם על לאו דגזית דתמן תנינן במס' שמחות (פ"ח) וכה"א באבני מזבח לא תניף עליהם ברזל ובמקום אחר הוא אומר כי חרבך הנפת עלי' ותחללי' מה נשתנה ברזל להיות פסול למזבח מכל מיני מתכות לפי שחרב סימן קללה ומזבח דבר כפרה ואין מעבירין סימן קללה על דבר כפרה כו' ע"ש והרי קרא דכי חרבך בלאו דגזית כתיב ואפ"ה קתני כאן דבברזל דוקא. וא"כ מפורש בהדיא כדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל: