שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עב
ב"ה יום ב' עקב תרפ"ד פה"ק לונדון. לידידנו הרב הגאון המפורסם וכו' כש"ת הר' שמואל הילמן שליט"א חד מבי דינא רבה דק' לונדון הבירה יצ"ו
בעיוני בספר היקר אור ישר אשר שלח לי ביום אתמול למנה ראיתי שהביא קושית גדולי הפוסקים לשי' הר"ת ז"ל ביבמות (ק"ב ע"ב) דמנעל של חליצה צריך להיות מעור בהמה טהורה דוקא משום דילפינן לי' מואנעלך תחש והקשו דהא בש"ס דשבת (כ"ח ע"א) בהא דאמר רב יוסף דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד וילפינן מיני' דתחש שהי' בימי משה טהור הי' פריך הש"ס הא דתני רב יוסף למאי הלכתא ע"ש והשתא הא איכא שפיר נפ"מ לדינא דאסור לחלוץ בעור בהמה טמאה ע"כ וכת"ה האריך ליישב זה:
א
והנלענ"ד בס"ד ליישב הקו' וליישב ג"כ קושית הרשב"א ז"ל בסוגיא דשבת שם בהא דקמסיים בגמ' מה הוה עלה דתחש ת"ש דתניא ר' מאיר אומר קרן אחת ה' לו במצחו מכלל דטהור הוא ע"ש והא לעיל פריך אהא דרב יוסף למאי הילכתא וכפירש"י ז"ל דכיון דאין נפ"מ מהא דתחש לדינא ממילא אמרינן מה דהוה הוה וא"כ מאי חזר וקבעי מה הוה עלה דתחש וגם קשה למאי נפ"מ תני ר"מ בברייתא דטהור הי' כיון דמה דהוה הוה.
דהנה בש"ס דשבת (ס"ו פ"א) בהא דתנן הקטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ור' יוסי אוסר מיבעיא בגמ' שם היכי תנן והלכתא מאי דהיינו דאי תנינן הקטע יוצא דברי ר"מ ור"י אוסר ממילא הלכה דאסור דר"מ ור"י הלכה כר"י ואי תניק בהיפוך אין הקטע יוצא דברי ר"מ ור"י מתיר ונמצא הלכה דמותר ואמר רב יוסף שם אנן נתני אין הקטע ובתר הכי אמרינן בגמ' שם דשמואל תני הקטע יוצא דתנן חלצה בסנדל של עץ כשרה ואמר שמואל ר"מ הוא דתנן הקטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ כו' ע"ש. והיוצא מסוגיא דהתם דלמאן דתני הקטע יוצא ונמצא דהלכה כר"י דאסור א"כ ה"ה דאין חולצין בשל עץ ובעינן עור דוקא אבל למאן דתני אין הקטע יוצא דנמצא דהלכה כר"י דמתיר וא"כ ה"ה דחולצין בשל עץ וא"כ ע"כ לא ילפינן מקרא דואנעלך תחש לענין מנעל דחליצה וא"כ ממילא לא בעינן ג"כ מעור בהמה טהורה דוקא:
וא"כ ממילא שפיר ניחא מה דפריך הש"ס הא דתני רב יוסף למאי הלכתא דלרב יוסף לשי' דוקא פריך כן דהא רב יוסף תני במשנה דשבת דאין הקטע יוצא דברי ר"מ ור"י מתיר וא"כ ממילא הלכה דמותר וא"כ חולצין גם בשל עץ וא"כ שוב לא בעינן דומיא דתחש ושוב אין נפ"מ אי תחש טהור הי' דמה דהוה הוה:
וכ"ז רק לרב יוסף דתני אין הקטע יוצא אבל לדידן דקיי"ל כמסקנא בגמ' שם דשמואל הדר בי' ותני הקטע יוצא ומוקי הא דחולצין בשל עץ כר"מ דוקא וא"כ נמצא דהלכה דאין חולצין בשל עץ דבעינן דומיא דתחש וא"כ שפיר מיבעיא מאי הוה עלה דתחש דהא נפ"מ טובא לענין חליצה וז"פ. (ושו"ר בחת"ס כאן שציין לס' משנת דר"ע שבת (ס"ו) שתי' הא דרב יוסף וכנראה שכיון לזה]:
ב
ואך אי קשיא לפ"ז הא קשיא לי דא"כ לר"מ לשי' למאי איצטריך לי' לאשמעינן בבריתא דילי' דתחש טהור הי' הא לפום מסקנא דהשתא קיי"ל דר"מ תני הקטע יוצא וא"כ ממילא לר"מ שוב אין נפ"מ מידי לענין חליצה וא"כ לאיזה ענין תני ר"מ הא דתחש דטהור הי' והרי מה דהוה הוה:
והנ"ל דבר חדש בזה בס"ד דלר"מ בלא"ה ניחא ולא קשיא למאי הילכתא דהנה בסוגיין אמרינן בעי ר"א עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת וקאמר מאי מיבעיא לי' תחש שהי' בימי משה קמיבעיא לי' טהור הי' או טמא כו' והדר יליף התם רבא מברניש דעור בהמה טמאה מטמא באהל המת מק"ו מנוצה של עזים דאינו מטמא בנגעים ומטמא באהל המת עור בהמה טמאה דמטמא בנגעים אינו דין שנטמא באהל המת ופ"ז פריך הש"ס דא"כ דאפי' עור בהמה טמאה מטמא באהל המת מק"ו דנוצה של עזים א"כ שוב הא דתני רב יוסף דלא הוכשרו לומר דתחש טהור הי' למאי הילכתא עיי"ש ומעתה אמינא דלר"מ לשי' שפיר נפ"מ הא דתחש לענין הדין דעור בהמה טמאה דאינו מטמא באהל ואף דילפינן בק"ו מנוצה של עזים מ"מ יש עוד נפ"מ לר"מ לטעמי':
דתמן תנינן במשנה דנגעים (פי"א מ"ג) העורות הצבועים אין מטמאין בנגעים דברי ר"מ רי"א העורות הצבועים מטמאין כבתים ורש"א הצבועים בידי שמים מטמאין ובידי אדם אין מטמאין וע' בר"ש שם שמביא מהתוספתא דר"מ קאמר בהדיא דעורות בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים אין מטמאין ע"ש:
והנה רבא מברניש דיליף דעור בהמה טמאה מטמא באהל המת הוא מק"ו דנגעים וכנ"ל וא"כ לפ"ז יהי' נמצא דעור בהמה טמאה צבוע שגם בנגעים אין מטמא שוב ממילא אין מטמא באהל המת וא"כ קשיא לכאורה דמה פריך הש"ס הא דתני רב יוסף דלא הוכשרו אלא בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא הא שפיר איכא נפ"מ טובא בהא דתחש אי טהור הי' או טמא לענין אהל המת דהא אמרינן בגמ' שם (כ"ח ע"א) דתחש יש בו כמה גונין ורב יוסף גופי' מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגונין שלו ע"ש וא"כ אי תתש הי' טמא שפיר הוה אמרינן דעור טמאה צבוע ג"כ מטמא באהל המת מה דלא ידעינן מק"ו דנוצה של עזים ולהכי אשמעינן רב יוסף דתחש טהור הי' וממילא נמצא דעור טמאה צבוע אינה מטמא כיון דלא הוי דומיא דאהל המשכן וגם לית בי' ק"ו וא"כ מאי פריך הש"ס למאי הלכתא:
ואכן א"ש דהא לר' יהודא עור צבוע לגמרי טמא ואפי' ר"ש דקמטהר צבוע הא ה"מ צבוע ביד"א אבל צבוע בידי שמים מודה דטמא בנגעים והכי קיי"ל והרי תחש צבוע בידי שמים הי' וא"כ שוב אין נפ"מ כלל אי תחש טהור הי' או טמא דהא גם בצבוע איכא ק"ו דנוצה של עזים ולהכי פריך למאי הלכתא:
וכ"ז לדידן אבל ר"מ לשי' דקאמר אף צבוע בידי שמים אין מטמא בנגעים וקאמר בהדיא בתו"כ והובא בר"ש שם דאין מטמא בנגעים רק עור שכולו לבן ע"ש וא"כ ממילא תחש שהי' בו כמה גונין אין מטמא לדידי' בנגעים אף דבידי שמים הוא וא"כ ממילא לית בי' ק"ו דרבא מברניש ושפיר נפ"מ דתחש טהור הי' לענין דין זה עצמו דאהל המת ודו"ק: