אור ברסלב
שות אור המאיר סימן ע › א

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ע · א

סימן ע

הנראה בישוב קושיא זו עם עוד קושיא אחרת שהקשה המקנה ז"ל בקדושין שם דהא מבואר בש"ס דפסחים (ל"ה ע"ב) דמשו"ה אין יוצאין במצה של טבל משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל וא"כ ה"נ במצה דחדש איך אפשר לצאת הא אין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל חדש:

והנלענ"ד ליישב קושיא חדא בירך חבירתה דהנה הרמב"ם ז"ל בה' שבועות (פ"ד ה"י) כ' וז"ל וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו היום אינו חייב אלא אחת וכ' ע"ז הראב"ד ז"ל וז"ל שיבוש הוא שבתחילה לא נשבע אלא ליומו ולסוף נשבע על אותו ככר לעולם ע"כ:

והרדב"ז ז"ל בתשו' חלק ה' (סי' אלף תקל"ט) אחר שהביא לשון הראב"ד ז"ל כ' וז"ל ובעל מגדול עוז כ' דמדעת סברא בא להקשות עליו וחס להראב"ד ז"ל שיאמר על דבר שהוא תלוי בסברא שהוא שבוש אלא שמתוך לשונו משמע שבא להשיג עליו משום דהוי איסור מוסיף דמיגו דחיילא שבועה שני' על שאר הימים חיילא נמי ע"ז היום ואם אכלה חייב שתים. וטעמו של רבינו דלא אמרינן איסור מוסיף אלא היכי שהאיסור נוסף על החתיכה בעצמה בזמן שעדיין איסורה הראשון עלי' כגון חמותו ונעשית אשת איש דמגו דאתוסף עלי' איסור אשת איש אתוסף נמי משום חמותו ובזמן המגו עדיין שם תמות עלי' אבל הכא בזמן המגו דהיינו שאר הימים חותר הי' לאכול הלכך לא אמרין בי' מגו לאוכלו באותו יום עצמו כו' עיי"ש ברדב"ז:

ומעתה יהי' נמצא דיש חילוק בין חמץ של טבל לחמץ של חדש דהא בגמ' דפסחים שם אמרינן ואיסורא דחמץ להיכן אזלא ומשני הא מני ר"ש הוא דאמר אין איסור תל על איסור. והנה הרמב"ם ז"ל בה' חמץ (פ"ו ה"ז) פסק דאין יוצאין במצה של טבל והקשה הלח"מ ז"ל דהא זהו דוקא לר"ש והרי הרמב"ם ז"ל בה' שביתת עשור (פ"ב ה"ב) פוסק דאוכל פיגול ונותר ביוה"כ חויב משום יוה"כ א"כ משמע דלא ס"ל הא דר"ש ותי' דשאני התם דאיכא כולל או מוסיף משא"כ בחמץ של טבל ע"ש וע' בשעה"מ בה' אס"ב (פ' י"ז) מה שביאר הטעם בזה:

והנה בחמץ של חדש נראה דלא מיבעיא לשיטת הראב"ד ז"ל הרי ודאי הוי איסור מוסיף דהא מוסיף ימים ואמרינן מיגו דחייל איסור חמץ אשאר ימי הפסח אחר שהותר איסור חדש חייל נמי בליל ט"ו אאיסור חדש אלא אפי' לשי' הרמב"ם ז"ל דגבי שבועה לא קחשיב מוסיף של ימים איסור מוסיף הא עיקר טעמו משום דבעת חלות השבועה שני' בשאר הימים מותר הוא לאכול ככר זה משום שבועה הראשונה וכדברי הרדב"ז הנ"ל והרי הכא בחדש ל"ש טעם זה דהא אמרינן בגמ' דמנחות (ס"ח ע"א) דהאיר המזרח מתיר הלאו דחדש ואיכא רק איסורא דעד הביאכם וכמבואר בתוס' שם ובמנחות (ה' ע"ב) והרי קיי"ל דלאו חייל אאיסורא ולהרמב"ם ז"ל בה' תרומות (פ"ז ה"א) חייל אפי' אעשה ולתוס' שבועות (כ"ג ע"ב) חייל עכ"פ אאיסורא בעלמא וא"כ נמצא דאיסור חמץ חל אחדש בעוד ששם חדש עודנו עליו דהיינו משהאיר המזרח וכיון שנתוסף איסור חמץ אחדש בעוד שעדיין מחוייב להמתין למצוה עד הביאו העומר א"כ שפיר הוי מוסיף לימים ואמרינן מיגו וא"כ ממילא איסור חמץ חל אחדש מטעם מוסף:

ויש להוסיף עוד דבירושלמי איתא דר' ירמי' אמר כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח ואמר ר"י מן דנפקת תהית דלא אמרית לי' שאני התם שמצות עשה דוחה למצות ל"ת ע"ש בירושלמי הובא בתוס' ר"ה (י"ג ע"א):

ונראה דאמר כן לר' ירמי' לשי' דבירושלמי חלה (פ"א ה"א) איתא רי"א בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן היום מתיר מודה ר"י באיסור שהוא אסור מהו איסורו ר' ירמי' אמר איסורו דבר תורה ע"ש וא"כ כיון דלר' ירמי' האיר המזרח מתיר ואפ"ה יש בו איסורא עד שעת הבאה נמצא שפיר חל עליו איסור חמץ אחר שהאיר המזרח ועדיין שם חדש עליו וע"כ הא דלא אכלו מצה בלילה דפסח הוא רק משום דאסור באכילה משום חדש ולא משום שאינו בבל תאכל חמץ ולהכי אר"י מן דנפקת תהית דלא אמרית לי' שאני הכא שעשה דוחה ל"ת. וע' עוד בגמ' מנחות (ע' ע"ב) דר' יונה ס"ל קודם קצירת העומר וע' בפירש"י שם:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה