אור ברסלב
שות אור המאיר סימן סז › ב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן סז · ב

א

ואולם עוד מקום אחר ליישב קו' הנ"ל:

דהנה בעיקר הדין אי פירות נח"א אסורין משום תועבה נלפענ"ד דיהי' תליא בפלו' דרש"י ותוס' ז"ל שם בחולין (קט"ו) דפריך הש"ס חוסם פי פרה ודש בה ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ומשני השתא מעשה שבת דחמירא מותרין הני לא כ"ש וכ' רש"י ז"ל דאף דבב"ח אסרינן מטעם תועבה היינו משום דקאכל איסורא גופא אבל כאן הא אינו אוכל החסימה דהוא האיסור אלא הפירות ובהם ל"ש תועבה והוי כמו מעשה שבת ע"ש ולפי"ז גם בפירות נח"א הא אינו אוכל החרישה והזריעה רק הפירות ובהם ל"ש תועבה ואתי בק"ו ממעשה שבת דמותרין ולא עוד אלא אפי' לר"י הסנדלר דס"ל דמעשה שבת אסורין הא מודה דמותרין בהנאה מדכתיב לכם וכש"ס דכתובות (ל"ד ע"א) וא"כ פירות נח"א בהנאה עכ"פ מותרין לכו"ע מק"ו דמעשה שבת:

ואכן התוס' ז"ל שם, בחולין מביאין גי' אחרת בקי' הגמ' מחוסם דקאי לענין הפרה עצמה וע"ז משני השתא לגבוה שרי להדיוט לא כ"ש והקשו ע"ז דא"כ הדישה תהי' אסורה מטעם תועבה דהא בזה ל"ש ק"ו מגבוה ותי' דבהדישה ל"ש כלל תועבה משום דלא תחסם האיסור משום הבהמה ולא משום הדישה ע"ש:

ולפי"ז בפירות נח"א דהאיסור בהחרישה והזריעה גופה שייך שפיר כל שתיעבתי ואסורין וא"כ בדבר זה מצינו פלו' דרש"י ותוס' ז"ל:

ומעתה נראה דרש"י ותוס' לשי' בזה דהנה יש להקשות בסוגיא דפסחים הנ"ל דפריך מאי איכא בין חזקי' לר"א ומשני חשנב"ע וברש"י ז"ל שם דהיינו דוקא אליבא דר"י דלר"מ דיליף מנבילה אין נפ"מ כלל ע"ש דהלא יוכל למצא נפקותא בין חזקי' לר"א בין אליבא דר"מ ובין אליבא דר"י:

דבש"ס דע"ז (ס"ו ע"א) בהא דתניא תבלין ב' וג' שמות והן מין אחד או מין ג' אסורין ומצטרפין פרכינן והא האי מין לחוד והאי מין לחוד וכו' ומסיק שם הא מני ר"מ הוא דתניא ר"י אומר משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה כל כתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל ע"ש הרי דבין ר"מ ובין ר"י דרשי קרא זה לאיסורין שמצטרפין וא"כ איסורי הנאה שנצטרפו לר"א אסורין גם עכשו בהנאה דצירופן נלמד מלא תאכל דמשמע לדידי' גם איסור הנאה ולחזקי' י"ל כיון דאיסורין אחר שנצטרפו הוא רק מטעם תועבה אינו אסור עכשו רק באכילה וא"כ יש נפ"מ בין לר"מ ובין לר"י בין חזקי' לר"א:

ואכן בגמ' שם לעיל מינה אמר חזקי' דלכך תבלין מצטרפין משום דראויין למתק בהן הקדירה ופירש"י ז"ל דחזקי' ל"ל קרא דתועבה לענין צירוף וא"כ לפירש"י ז"ל שוב ל"ל דנפ"מ בין חזקי' לר"א לענין איסורי הנאה שנצטרפו דלחזקי' דלא תאכל משמע רק איסור אכילה מותרין עכשו בהנאה דהא חזקי' ל"ל כלל קרא דלא תאכל כל תועבה לענין צירוף:

ואולם התוס' ז"ל פירשו שם דגם חזקי' ס"ל כר"י ור"מ דצירוף נלמד מלא תאכל ומחלק רק בין כשהאיסורים בעין ע"ש וא"כ הדקו"ל דלימא נפ"מ לענין צירוף וכנ"ל ולדעתם ע"כ מוכרח לתרץ כד' התוס' ב"ב (ה' ע"ב) ד"ה ואפי' שכ' דאין להביא ראי' מדקאמר מאי ביניהו וכו' דבכמה מקומות יכול למצא איכא ביניהו טובא ואינו חושב אלא דבר אחד או שנים ע"ש ולא כד' הרא"ש (פ"ב דמציעא) דאיכא ביניהו הוא דוקא:

והוא אשר אמרנו דרש"י ותוס' ז"ל לשי' בזה דלשי' רש"י ז"ל דחזקי' ל"ל ילפותא דצירוף מלא תאכל א"כ ל"ל נפקותא בין חזקי' לר"א לענין צירוף ושפיר ס"ל דא"ב דוקא כשי' הרא"ש הנ"ל וא"כ ק' דמדוע ל"ק נפקותא מפירות נח"א ומשו"ה ס"ל דמותרין מקו"ח דמעשה שבת דל"ש בדידהו תועבה אבל להתוס' ז"ל ע"כ מוכרח דא"ב ל"ד ולפיכך ס"ל דאסורין:

ובעיקר הקו' הנ"ל מע"ז יש מקום לדחות דאפשר שכיון דגלי קרא דאיסורי הנאה מצטרפין ממילא באיסורייהו קיימי גם לענין הנאה וע"ע בתוס' פסחים שם במה שהקשו מחמץ נוקשה ע"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה