שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סו · ג
ואפשר בזה להמתיק ד' הש"ס דסנהדרין (ק"ח ע"א) שלא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל דהנה דור המבול השחיתו דרכם בג"פ והאיסור מדכתיב לאמר וע"ז תקשה קו' התוס' ז"ל דהא זה נאמר לאחר מ"ת וב"נ לא הוזהרו בזה ואכן מצינו הוכחה דילפינן מאחר מ"ת מדנפנש אדה"ר על ח"ש דעה"ד וע"כ משום דעה"ד אסור בהנאה והיינו מטעמא דלא תאכל איסור הנאה במשמע דילפינן מנבילה וכנ"ל אף דהוי אחר מ"ת:
ואולם ע"ז י"ל דלעולם לא ילפינן מאחר מ"ת ועה"ד מותר בהנאה דלא ילפינן מנבילה והא דנענש אדה"ר על ח"ש הוא משום דח"ש נאסר לאדה"ר דשיעורין לא נאמרו לב"נ וכשי' הרמב"ם ז"ל (פ"ט ממלכים). והנה בירושלמי סנהדרין (פ' ט') איתא כי מלאה הארץ חמס היינו פחות מש"פ ע"ש ומבואר בסמ"ע (סי' שנ"ט סק"ב) דהא דב"נ נהרג אפחות מש"פ היינו משום לא נאמרו שיעורין לב"נ וכ"ה בסי' (ש"ס סק"ח) ותיו"ט (פ"א דחלה) בזה:
וממילא א"ש דהרי על הא דהשחתה הי' אפשר לומר דלאמר לא משמע ג"ע והא דעה"ד הי' משום דשיעורין לא נאמרו לב"נ וא"כ ל"ה אפשר לגזור דינם אבל כיון שחטאו גם בגזל דפחות מש"פ אז נחתם גז"ד בממנ"פ:
ידידו דו"ש: