שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סד
ידידי הרב הגדול הר' עקיבא שרייבער שיחי' בק' לבוב יצ"ו.
אשר תמה על דברי רש"י ז"ל (בפ' צו) שכתב וז"ל לפי שמצינו אשם בציבור כתיב ישחטו בלשון רבים והוא נגד ש"ס מפורש בתמורה (י"ד ע"א) ובכ"ד דאשם בציבור ליתא עכ"ל:
תשובה
א
נהירנא כד הוינא טליא יוצק מים ע"י אאזמו"ר הגאון החסיד בעל מנחת ש"י ז"ל שאל ח"א ממנו דברי רש"י ז"ל אלו והשיב בחכמה ע"פ דברי רש"י ז"ל בעזרא (י' י"ט) בפ' ואשמים איל צאן על אשמתם שפירש דהוראת שעה היתה וגם זה תמוה דהא מבואר בש"ס דכריתות (י"א ע"א) דכולן שפחות חרופות בעלו וא"כ דינא הוא להביא אשם שפחה חרופה ואמאי פירש"י ז"ל דהוראת שעה היתה:
ואכן כונת רש"י ז"ל שהם הביאו כלם איל צאן אחד על אשמתם והרי אין אשם בצבור אלא דהוראת שעה היתה:
וזהו שכיון רש"י ז"ל במתק לשונו לפי שמצינו אשם בצבור מצינו במקום אחד בבנין הבית בימי עזרא וע"ז רמזה תוה"ק במ"ש ישחטו בלשון רבים:
ב
וארוחנא בהא ליישב עוד מה דקשיא לי בש"ס דזבחים (ה' ע"א) אשם דמרצי לא מצית אמרת ק"ו מעולה ומה עולה שאינה מכפרת אינה מרצה אשם שמכפר אינו דין שאינו מרצה מה לעולה שכן כליל ומשני שלמים יוכיחו מה לשלמים שכן טעונין נסכים כו' ומשני עולה תוכיח כו' מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בצבור ומשני תודה תוכיח ע"ש וכ' השיטה מקובצת ז"ל שם דהא דקאמר עולה תוכיח היינו עולת העוף דאין טעון לא סמיכה ולא נסכים ושוב כ' וז"ל וא"ת מאי פריך שכן ישק בצבור והלא עולת העוף אינה באה בצבור וי"ל דמ"מ פריך משם עולה שישנו בצבור דעל מה הצד פרכינן כל דהו עכ"ל:
והקשיתי בזה דכיון דעיקר הפירכא דשם עולה איתא בצבור א"כ מאי משני תודה תוכיח הא כמו כן שם תודה איתא נמי בצבור לפ"מ שחידש השיטה מקו' במס' עירוכין (י"א ע"ב) דהא דכתיב מזמור לתודה אף דאין נדבת צבור בעי שירה משום דאיכא תודה שהוא חובה כשמוסיפין על העיר והעזרות ע"ש וא"כ ע"כ חשוב לי' קרבן צבור דקרבן יחיד הא לא בעי שירה ונמצא דתודה שקידש בהן עזרא ירושלים הי' קרבן צבור ושוב מצינו שם תודה ג"כ בצבור. ולהנ"ל יהי' א"ש דהא אף דתודה שבקידוש ירושלים בימי עזרא היתה בצבור אפ"ה ילפינן אשם מיני במה הצד דהא כמו כן גם אשם של צבור הי' אז בימי עזרא ושוב דמיא לתודה:
וע' בגה"ש שהקשה הגרע"א ז"ל דכיון דפריך משם עולה אמאי לא קאמר ג"כ דשם עולה טעון נסכים ולענ"ד התי' פשוט דזה לאו פירכא דהא כמו כן שם אשם טעון נסכים באשם מצורע וכש"ס דמנחות (פ"ט ע"ב):
ג
וכשהרציתי הדברים לפני אאמו"ר הרב שליט"א אמר לי כונה אחרת ברש"י עזרא הנ"ל שכ' דהאשם הוראת שעה היתה דרש"י ז"ל לשי' אזיל בזה שכ' בש"ם דגיטין (ל"ו ע"א) דבזמן הבית שני לא הי' היובל נוהג וקיי"ל דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וכש"ס דעירוכין (כ"ט ע"א) וגם קיי"ל דל"ה שפחה חרופה רק כשמאורסת לעבד עברי וכש"ס דכריתות (י"א שם) וא"כ ממילא ל"ש אשם שפחה חרופה בימי עזרא, וכבר הקשה הר"ת ז"ל ז"ל בתוס' גיטין שם בזה והוכיח מזה דיובל הי' נוהג אפי' בבית שני אבל רש"י ז"ל לשי' דס"ל דל"ה יובל נוהג ומשו"ה כתב דהאשם הזה הוראת שעה היתה. וע' ש"ם הוריות (ו' ע"א) דקרבנות שהקריבו בימי עזרא הוראת שעה ע"ש:
ד
ובעיקר דברי רש"י ז"ל שכ' לפי שמצינו אשם בצבור שתמה עליהם כ"ה כבר תמהו כן רבים אודיעהו כי בהיותי בארץ אשכנז ראיתי בבית עקד הספרים של המלוכה יותר ממאה כתבי יד עתוקים רש"י עה"ת ובדקתי וראיתי כי לא נמצא בהם כלל בפ' צו שם הדברים האלה המועתקים ברש"י שלנו. ושמה ראיתי גם כתב יד אחד קדוש מדבר משנת ק' שהעתיק רש"י עה"ת ונהרג על קדוש השם בשעת כתיבתו ועדיין טיפי דמים מובלעות בספרו הי"ד וגם שם לא נמצא בדברי רש"י ז"ל הא דאשם וכמדומני שאיזה תלמיד אחרון הוסיף ברש"י שלנו הדברים הנ"ל ולאו גושפנקי' דרש"י ז"ל חתם עליהם:
ידידו: