אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן סג

סימן סב

עוד להרב הגאון הנ"ל.

וע"ד הד"ת באחד שציוה לבניו שבכל יום היא"צ שלו יתנו מעזבונו מעילים לספרי תורות שבבהמ"ד והגבאים תובעים עתה מהיורשים שני מעילים לכל ספר תורה והיורשים טוענים שהכונה מעילים לספרי תורות היינו מעיל אחד לכל ס"ת עכ"ד:

תשובה

א

בעיקר הדבר מצינו פלוגתא דתנאי בירושלמי יומא (פ"ג ה"ו) ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד ור' יוסי אומר אפי' כתונת אתת לכל אחד עיי"ש:

ומצינו עוד בירושלמי חגיגה (פ"א ה"א) והובא גם בתוס' חגיגה (ג' ע"א) בהא דבעי ר"י חרש באזנו אחת מהו שיהי' חייב בראי' וקאמר התם דתליא בהך פלוגתא דכתנות דלרבנן דאמרי שתי כתנות לכל אחד ה"נ באזניהם היינו שתי אזנים לכל אחד ואחד ולר"י דאמר אפי' כתונת אתת ה"ה באזניהם אפי' אוזן לכל אחד ואחד ע"ש. וא"כ נ"ד תליא לכאורה בדין זה דחרש באזנו אחת וכן בדין דכתנות:

והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל הא דכתנות ורק ביוה"כ כ' דהי' לכה"ג שתי כתנות וכמבואר מדבריו בה' כלי המקדש (פ"ת ה"ג) וע' משל"מ שם שכ' דמקורו ממשנה דיומא (ל"ד ע') דתנן בשחר הי' לובש של י"ת מנה ובערב של י"ב ע"ש אבל האי דינא דתעשה כתנות קאי על עשיית שתי כתנות לעולם לא הביא הרמב"ם ז"ל כלל:

ולכאורה הי' אפשר ללמוד זה מדין שכ' הרמב"ם ז"ל לענין חרש באזנו אחת דפטור מן הראי' וכמבואר בדבריו בה' חגיגה (פ"ב ה"א) וא"כ ע"כ דריש באזניהם שתי אזנים לכל אחד וא"כ ממילא ה"ה דבעינן ב' כתנות ואכן ז"א דהא הרמב"ם ז"ל מפרש התם טעמא דכתיב למען ישמעו להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה ופ' לח"מ שם מה שמביא מד' הסמ"ג ז"ל דהיינו למעט אף חרש באזנו אחת וא"כ לא יליף כלל מבאזניהם וע' בלח"מ שם שכ' שמביא הדרשה היותר פשוטה וא"כ עכ"פ שוב אין ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל דפסק בהא דכתנות כרבנן:

ב

והנה רש"י ז"ל (בפ' תרומה) בפ' ועשה כרוב אחד מקצה מזה כ' וז"ל שלא תאמר שנים כרובים לכל קנה וקצה לכך הוצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה כו' הנה מבואר מדברי רש"י ז"ל דפשיטא לי' דכל שאינו מפרש בהדיא אחד אז אמרינן דשנים כרובים משני קצות הכפורת היינו שנים לכל אחד ואחד. וא"כ לכאורה גם כנ"ד כן דמעילים לספרי תורה היינו שני מעילים לכל ספר ואף דבנדרים קיי"ל דאזלינן בתר לשון בני אדם הא כ"כ התוס' פסחים (ב' ע"א) דכל שאין לנו הוכחה דלשון בני אדם אינו כן אזלינן בתר לשון תורה ע"ש:

ועוד הא כ"כ הרבינו ירוחם והובא בש"ך יו"ד (סי' רי"ז סק"א) דאם נדר בלשון הקדש ובאותו מקום אין מדברים בלה"ק הלך אחר לשון תורה ע"ש:

והנה ראיתי להפר"ח באו"ח (סי' תרצ"ד) בדין דמתנות לאביונים דפסק בשו"ע דיתן לשני אביונים מתנה לכל אחד ואחד והקשה בזה מש"ס דיומא (ל"ז ע"א) בהא דונתן אהרן על שני השעירים גורלות דאמרינן יכול יתן שנים על זה ושנים על זה ת"ל גורל אחד כו' ואמאי לא נימא נמי הכי שיתן שתי מתנות לכל אביון וכן העיר בלקוטיו שם מהא דכרובים הנ"ל וע"ש שכ' לחלק דשאני הכא דכתיב מתנות לאביונים ולא כתיב ולאביונים מתנות כדכתיב על שני השעירים גורלות ע"ש. וא"כ בנ"ד שכ' בצואתו מעילים לספרי תורות ולא כתב לספרי תורות מעילים שוב י"ל לכאורה דזה דומה להא דמתנות לאביונים דסגי במתנה אחת לכל אחד:

ג

ואכן באמת מצינו במקום אחר פלוגתא גם בכה"ג והוא במכילתא (פ' יתרו) בפ' שנים עשר מצבה לשנים עשר שבטי ישראל דפליגי התם ר' יהודא ורבין ר"י אומר שנים עשר מצבה לי"ב שבטי ישראל וחכ"א שנים עשר מצבה לכל שבט ושבט עיי"ש הרי דחכמים ס"ל אפי' בכה"ג דהוי י"ב לכל אחד ואחד:

ואכן יש לומר דהלכה כר"י בהא דהנה נראה דר"י לשיטתו בזה דבש"ס דפסחים (פ"ו ע"א) איכא פלוגתא דר"י ור"ש דר"י ס"ל דאין הפסח נאכל בשני מקומות ורש"א הפסח נאכל בשני מקומות דכתיב על הבתים אשר יאכלו אותו בהם ופירש"י ז"ל שם דר"ש ס"ל על הבתים אשר יאכלו היינו לכל אוכל ב' בתים ור"י דריש על הבתים אשר יאכלו לשני אוכלים ב' בתים ע"ש (וע' בס' התוה"מ פ' אחרי מה שהעיר מפלוגתא דר"י ור"ש בפסחים ס"ז לענין מחניהם] ומבואר דדין זה הוא פלוגתא דר"י ור"ש וא"כ ר"י לשי' דדריש התם אוכל אחד לכל בית ה"נ דריש מצבה אחת לכל שבט ושבט. ואחרי שדין זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ש לענין פסח א"כ כיון דקיי"ל כר"י דאין הפסח נאכל בשני מקומות וכמבואר מדברי הרמב"ם ז"ל (הק"פ פ"ט) א"כ ממילא אמרינן דעל הבתים אשר יאכלו היינו אוכל אחד לכל בית. ובעיקר הק' שהקשה הפר"ח ע' בטו"א מגילה ז' ובברכ"י או"ח שם]:

ובחיבורי אמרי דעת עה"ת בפ' בחקתי כתבתי לפרש ע"פ פלוגתא דר"י ור"ש הנ"ל לענין פסח בשני מקומות דברי התו"כ (בפ' בחקתי) בפ' ואולך אתכם קוממיות דפליגי ר"י ור"ש דרש"א קוממיות מאתים אמה ור"י אומר מאה אמה כקומת אדם הראשון ע"ש והיינו דאזלי לשי' דר"י דס"ל בית אחד לכל אוכל ה"נ קוממיות היינו קומה אחת לכל אחד ולהכי אמר מאה אמה כקומת אדה"ר ור"ש לטעמי' דסלל ב' בתים לכל אוכל א"כ ה"ה דקוממיות היינו ב' קומות לכל אחד וא"כ הו"ל מאתים אמה:

ד

ויש להביא עוד ראי' מן הש"ס לענין נדר דהינו רק מיעוט לשונות אחד לכל אחד מהא שכ' הרמב"ם ז"ל בה' מעה"ק (פי"ז ה"ה) ומקורו מהש"ס דמנחות (ק"ה ע"א) האומר הרי עלי מיני מנחות יביא ב' מנחות משני מינין ע"ש ואף דמיני מנחה היינו שתי מינין וכמבואר שם אפ"ה כל שאמר מיני מנחות לא אמרינן דהיינו שתי מינין לכל מנחה רק מנחה אחת חמין זה ומנחה אחת ממין זה וע' בגמ' מנחות שם בזה וא"כ ממילא ה"ה בנ"ד לענין מעילים לספרי תורות דאנו מפרשים מפיל אחד לכל ספר:

ומלבד זה כיון שביארנו דאיכא פלוגתא בכ"מ בזה והסברא נוטה לכאן ולכאן א"כ ממילא כל שהיורשים מעכבים אין לגבאים להוציא מידם דהא מבואר ברמ"א יו"ד (סי' רנ"ט ס"ה) מי שהקדיש דבר בלשון שמסופקים בו ומת שאין לידע כונתו נקראו היורשים מוחזקים וההקדש שבא להוציא מהם עליו הראי' וכל שאינו מביא ראי' הנכסים בחזקת יורשים ע"ש. וע' בטו"ז ובש"ך שם מ"ש לתרץ מהא דחו"מ (סי' ר"נ) ע"ש. וא"כ ה"נ בנ"ד:

ידידו"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה