שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סג · ד
ויש להביא עוד ראי' מן הש"ס לענין נדר דהינו רק מיעוט לשונות אחד לכל אחד מהא שכ' הרמב"ם ז"ל בה' מעה"ק (פי"ז ה"ה) ומקורו מהש"ס דמנחות (ק"ה ע"א) האומר הרי עלי מיני מנחות יביא ב' מנחות משני מינין ע"ש ואף דמיני מנחה היינו שתי מינין וכמבואר שם אפ"ה כל שאמר מיני מנחות לא אמרינן דהיינו שתי מינין לכל מנחה רק מנחה אחת חמין זה ומנחה אחת ממין זה וע' בגמ' מנחות שם בזה וא"כ ממילא ה"ה בנ"ד לענין מעילים לספרי תורות דאנו מפרשים מפיל אחד לכל ספר:
ומלבד זה כיון שביארנו דאיכא פלוגתא בכ"מ בזה והסברא נוטה לכאן ולכאן א"כ ממילא כל שהיורשים מעכבים אין לגבאים להוציא מידם דהא מבואר ברמ"א יו"ד (סי' רנ"ט ס"ה) מי שהקדיש דבר בלשון שמסופקים בו ומת שאין לידע כונתו נקראו היורשים מוחזקים וההקדש שבא להוציא מהם עליו הראי' וכל שאינו מביא ראי' הנכסים בחזקת יורשים ע"ש. וע' בטו"ז ובש"ך שם מ"ש לתרץ מהא דחו"מ (סי' ר"נ) ע"ש. וא"כ ה"נ בנ"ד:
ידידו"ש: