שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סג · א
בעיקר הדבר מצינו פלוגתא דתנאי בירושלמי יומא (פ"ג ה"ו) ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד ור' יוסי אומר אפי' כתונת אתת לכל אחד עיי"ש:
ומצינו עוד בירושלמי חגיגה (פ"א ה"א) והובא גם בתוס' חגיגה (ג' ע"א) בהא דבעי ר"י חרש באזנו אחת מהו שיהי' חייב בראי' וקאמר התם דתליא בהך פלוגתא דכתנות דלרבנן דאמרי שתי כתנות לכל אחד ה"נ באזניהם היינו שתי אזנים לכל אחד ואחד ולר"י דאמר אפי' כתונת אתת ה"ה באזניהם אפי' אוזן לכל אחד ואחד ע"ש. וא"כ נ"ד תליא לכאורה בדין זה דחרש באזנו אחת וכן בדין דכתנות:
והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל הא דכתנות ורק ביוה"כ כ' דהי' לכה"ג שתי כתנות וכמבואר מדבריו בה' כלי המקדש (פ"ת ה"ג) וע' משל"מ שם שכ' דמקורו ממשנה דיומא (ל"ד ע') דתנן בשחר הי' לובש של י"ת מנה ובערב של י"ב ע"ש אבל האי דינא דתעשה כתנות קאי על עשיית שתי כתנות לעולם לא הביא הרמב"ם ז"ל כלל:
ולכאורה הי' אפשר ללמוד זה מדין שכ' הרמב"ם ז"ל לענין חרש באזנו אחת דפטור מן הראי' וכמבואר בדבריו בה' חגיגה (פ"ב ה"א) וא"כ ע"כ דריש באזניהם שתי אזנים לכל אחד וא"כ ממילא ה"ה דבעינן ב' כתנות ואכן ז"א דהא הרמב"ם ז"ל מפרש התם טעמא דכתיב למען ישמעו להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה ופ' לח"מ שם מה שמביא מד' הסמ"ג ז"ל דהיינו למעט אף חרש באזנו אחת וא"כ לא יליף כלל מבאזניהם וע' בלח"מ שם שכ' שמביא הדרשה היותר פשוטה וא"כ עכ"פ שוב אין ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל דפסק בהא דכתנות כרבנן: