שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ס · א
בגמ' דתמורה שם פריך ולאביי לא יחלל למ"ל ומשני לומר דהיא נמי מתחללת. והנה לכאורה תקשה עדיין דלרבא הך סברא מנ"ל דהא איצטרך לי' יתורא דלא יחלל על קידושין תופסין:
ונראה ע"פ הגמ' קידושין (ע"ז ע"א) ח"ר לא יחלל זרעו אין לי אלא זרעו הוא עצמו מנלן אמרת ק"ו מה זרעה בלא עבר עבירה מתחלל היא עצמה שעברה עבירה אינה דין שמתחללת כו' ואם נפשך לומר אמר קרא ולא יחלל מאי ואם נפשך לומר שכן יצירתו בעבירה כו' ועתוס' שם שכ' דהומ"ל נבעלה לפסול יוכיח וחזר הדין ושמא יש שום פירכא ע"ש:
ומעתה נראה דרבא באמת יליף דהיא עצמה מתחללת מק"ו דזרעו ואם תאמר מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה נבעלה לפסול יוכיח וכד' התוס' ולכן אייתר לי' לא יחלל לקידושין תופסין וממילא שפיר מיושבת קו' דהא היינו דוקא אחרי דכתיב לא יקחו להזהיר על האשה ג"כ אז לא איצטריך קרא דלא יחלל לומר דהיא עצמה מתחללת דשפיר נפק"ל מק"ו דזרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל אבל אי לא הוי כתיב לא יקחו ממילא ל"ה למידק ק"ו ושפיר הא איצטריך לא יחלל לכדאביי דהיא עצמה מתחללת ולא לקידושין תופסין ול"ה ידעינן כלל דגם האישה מוזהרת ודו"ק: