שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נז · א
בש"ס דעירוכין (י"ח ע"ב) אמרינן כבש בן שנתו שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם. והקשו התוס' ז"ל בשם הר"ש דלמה לי קרא דשנתו תיפוק לי' מסברא דשלו ולא של מנין עולם דאלת"ה האיך נמצא תמידין כשרים לראש השנה שאם נולד קודם ר"ה מיד כשנכנס ר"ה בן ב' שנים הוא ואנן כבש בן שנה בעינן לתמידין ואם הוא נולד ביום ר"ה הרי מחוסר זמן הוא ותי' בשם י"מ דאין אנו מתחילין מנין שנתו כי אם מיום הרצאה ע"ש בתוס':
והנה מבואר ברש"י יומא (ס"ה ע"ב) דשעיר יוה"כ יותר מבן שנה פסול וכ"ה ברמב"ם ה' מעשה הקרבנות (פ"א הי"ד) דכ"מ שנאמר שעיר עזים בן שנה דוקא ע"ש:
ומבואר עוד בגמ' בכורות (ח' ע"א) דבהמה דקה אינה יולדת לפחות מ"ה חדשים עי"ש:
וא"כ מעתה שפיר מיושבת הקושיא הנ"ל דע"כ ליכא לאוקמא כגון ששני השעירים או"ב דז"א דא"כ ע"כ אחד מהם כבר עברו עליו יותר מ"ה חדשים וא"כ כיון שביה"כ הוא יותר מבן ה' חדשים ע"כ נולד בכמה חדשים לפני ר"ה וא"כ שוב שנתו למעט שנות עולם למה לי הא אס"ד דאזלינן בתר שנת עולם א"כ הרי הו"ל ביוה"כ בן שתים וממילא פסול ומדאיצטרך שנתו ע"כ דלאו באו"ב דשעירים איירי ולהכי מוכרח לאוקמא כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו. ויש להעיר עוד בזה ממימרא דרבא בזבחים (כ"ה ע"ב) דשעות פוסלת בקדשים ועי' רש"י שם דגם רבא דריש הא דשנתו שלו ולא של מנין עולם ועי' שי' מקו' שם ודו"ק: