אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן נז

סימן נו

ב"ה ממחרת יוהכ"פ תרע"ג גלינא. ידידנו הרב הגאון החו"ב חו"ע כש"ת הר'

יהושע העליר שליט"א הראבד"ק סטריא יצ"ו.

מכתבו עם ח"ת בענינא דיומא הגיעני. וכת"ה הביא בפלפולו קושיא עצומה שהקשה הגאון בעל שארית נתן ז"ל בש"ס דיומא (ס"ד ע"א) בהא דאמרינן לה' לרבות שעיר המשחלח למחוסר זמן ופריך הש"ס טעמא דרבי רחמנא הא לאו הכי הוה אמינא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ומשני רבא כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ דהו"ל עכשו מחוסר זמן משום אותו ואת בנו ע"ש והקשה דלמה לי' לרבא לאוקמא שהי' לו חולה הא בלא זה איכא לאוקמא כגון ששני השעירים גופי' הם או"ב וא"כ שפיר הי' כל אחד ראוי לשם בשעת הגרלה וכיון ששחט השעיר לשם נעשה השני מחוסר זמן ואיצטרך קרא דפסול והניח בתימה:

תשובה

א

בש"ס דעירוכין (י"ח ע"ב) אמרינן כבש בן שנתו שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם. והקשו התוס' ז"ל בשם הר"ש דלמה לי קרא דשנתו תיפוק לי' מסברא דשלו ולא של מנין עולם דאלת"ה האיך נמצא תמידין כשרים לראש השנה שאם נולד קודם ר"ה מיד כשנכנס ר"ה בן ב' שנים הוא ואנן כבש בן שנה בעינן לתמידין ואם הוא נולד ביום ר"ה הרי מחוסר זמן הוא ותי' בשם י"מ דאין אנו מתחילין מנין שנתו כי אם מיום הרצאה ע"ש בתוס':

והנה מבואר ברש"י יומא (ס"ה ע"ב) דשעיר יוה"כ יותר מבן שנה פסול וכ"ה ברמב"ם ה' מעשה הקרבנות (פ"א הי"ד) דכ"מ שנאמר שעיר עזים בן שנה דוקא ע"ש:

ומבואר עוד בגמ' בכורות (ח' ע"א) דבהמה דקה אינה יולדת לפחות מ"ה חדשים עי"ש:

וא"כ מעתה שפיר מיושבת הקושיא הנ"ל דע"כ ליכא לאוקמא כגון ששני השעירים או"ב דז"א דא"כ ע"כ אחד מהם כבר עברו עליו יותר מ"ה חדשים וא"כ כיון שביה"כ הוא יותר מבן ה' חדשים ע"כ נולד בכמה חדשים לפני ר"ה וא"כ שוב שנתו למעט שנות עולם למה לי הא אס"ד דאזלינן בתר שנת עולם א"כ הרי הו"ל ביוה"כ בן שתים וממילא פסול ומדאיצטרך שנתו ע"כ דלאו באו"ב דשעירים איירי ולהכי מוכרח לאוקמא כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו. ויש להעיר עוד בזה ממימרא דרבא בזבחים (כ"ה ע"ב) דשעות פוסלת בקדשים ועי' רש"י שם דגם רבא דריש הא דשנתו שלו ולא של מנין עולם ועי' שי' מקו' שם ודו"ק:

ב

ומלבד זה נראה עוד בישוב הקושיא דהנה עיקר הקושיא הוא רק למ"ד דאו"ב נוהג אפי' בזכרים אבל למ"ד דאינו נוהג בזכרים ממילא ליכא לאוקמא ששני השעירים הם או"ב. והנה רבא בדק בלישנא ואמר שהי' לו חולה בביתו ושחט אמו ביוה"כ הרי דנקט אמו דוקא מוכרח דבעי לאוקמא כאן אליבא דמ"ד דאינו נוהג בזכרים וא"כ ממילא ליכא לאוקמא או"ב בשעירים גופי':

ורק הדבר הקשה הוא דהא רבא גופי' ס"ל דאו"ב נוהג בזכרים וכמ"ש התוס' במס' חולין (פ"ט ע"א) ד"ה עייל וא"כ אמאי לא מתרץ כטעמי':

ואכן י"ל גם זה ע"פ הש"ס דיומא (ס"ד פ"א) דפליגי רב ור' יוחנן כשמת השפיר שהוא לעזאזל דדינא הוא דיביא זוג אחר ויגריל וס"ל לרב שני שבזוג ראשון יקרב ושני שבזוג שני ירעה ורי"א שני שבזוג ראשון ירעה ושני שבזוג שני יקרב עי"ש:

והנה הטעם דגורל קובע בראוי לשם דוקא פירש"י ז"ל משום דקודם הגרלה לא ידעינן איזה יעלה לה' ע"ש וא"כ מעתה הא דפריך הש"ס לה' לרבות שפיר המשתלח למחוסר ומן למה לי כיון דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם ע"כ לא קשיא רק למ"ד שני שבזוג שני יקרב דאילו למ"ד שני שבזוג ראשון יקרב א"כ בכה"ג שמת המשתלח ומביא זוג אחר ומגריל הרי כבר יודע איזה לה' דהא מקריב השני שבזוג ראשון שעומד הכן מכבר וא"כ שוב בכה"ג ל"ש סברא דאין הגורל קובע וא"כ איצטרך ממילא קרא לאיסורא במחוסר זמן וע"כ עיקר קושית הש"ס רק למ"ד שני שבזוג שני יקרב דנמצא גם עכשו בשעת הגרלה ל"ה ידוע איזה יהי' לשם:

וא"כ רבא דמתרץ שהי' לו חולה בתוך ביתו לשיטתו אזיל דבגמ' שם (ס"ד ע"ב) מדייק רבא ממחני' דר"י ורבנן בהא פליגי דר"י ס"ל שני שבזוג שני יקרב ורבנן ס"ל שני שבזוג ראשון ע"ש וא"כ לרבא ע"כ עיקר קושית הש"ס לא קשיא רק לר"י ולהכי משני שהי' לו חולה ושחט אמו דמאי תאמר דקרא איצטרך כגון ששני השעירים גופי' או"ב וא"כ נידוק מינה דאו"ב נוהג בזכרים ותקשה לן אידך דר"י דמבואר בש"ס בחולין (ע"ט ע"א) דספוקי מספקא לי' אי חוששין לזרע האב עיי"ש:

ויש להוסיף עוד בזה דהא הך בריתא דלה' לרבות שעיר המשתלח הוא בריתא בתו"כ ובהדיא מבואר בתו"כ (פ' אמור) דאין או"ב נוהג בזכרים ומשו"ה מוכרח לאוקמא באמו דוקא וכן ניחא הא דלא משני דנפ"מ בכה"ג שמח המשתלח דהא בתו"כ (פ' אחרי) סתם לן כר"י דאם נשפך הדם ימות המשתלח ומזה מוכיח בגמ' דיומא דשני שבזוג שני יקרב דבע"ח נדחין ע"ש ודו"ק:

ג

ובאגב אציין לו פה מה שאמרתי בסעודת עיוה"כ לתרץ הש"ס דיומא (פ"א ע"ב) ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. והתוס' ז"ל במס' ברכות (ח' ע"ב) תמהו בזה דמה קושיא וכי בתשעה מתענין הא גם בפסח מצינו כה"ג בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות וע"כ היינו ערב של ט"ו וא"כ ה"נ ערב שלאחר תשעה:

ואמרתי בס"ד ליישב קושית התוס' ז"ל פ"פ ש"ס מפורש במס' ר"ה (כ' ע"ב) דאמרינן דלענין קידוש החדש צריך שיהי' לילה ויום מן החדש ופריך הש"ס מנלן ופליגי בה ר"י ור"ל ר"י יליף לי' מקרא דיוה"כ דכתיב מערב עד ערב ור"ל יליף לי' מקרא דפסח דכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש בערב ואמרינן התם מאי ביני' ואמר רבא חצות לילה איכא ביני' ופירש"י ז"ל וז"ל מאן דיליף מיוה"כ הלך אחר תחילת הלילה כו' ולדידי' אם נראית הלבנה הישנה אפי' בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים לחדש אכילת מצה רשות וחצות לילה הראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת כמו חובה כו' ע"ש. וזכינו מזה לדעת דיש חילוק בין פסח ליוה"כ דביוה"כ כל הלילה נמשך ליום הבא משא"כ בפסח חצות לילה הראשון נמשך עם היום ארבעה עשר שעבר:

וא"כ מיושבת שפיר קושית התוס' ברכות הנ"ל דבקרא דבארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות דאמרינן בפסחים (כ"ח ע"א) בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה וא"כ ע"כ קאי אחצות לילה הראשון וא"כ נמשך ליום שעבר ושפיר אמרה תורה בארבעה עשר אבל יוה"כ שהוא נמשך מתחילת הלילה ליום הבא שפיר פריך הש"ס וכי בעשירי מתענין וז"ב:

ידידו:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה