שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נה · ט
תבנא לדינא. כבר ביארנו לעיקר השאלה דודאי אין מחוייב להוסיף בדמים ולפדותו. ולענין הולד אי שרי ישראל לקנותו אחרי שיש כאן צדדים להתיר הנה יש לסמוך בכה"ג ולגרום מום ע"י עכו"ם שהתירו הרבה פוסקים בספק בכור וסמכו לצרף שיטת הרא"ש ז"ל (בפ' השוכר את הפעלים) שכ' דהטלת מום בזה"ז אינו אלא דרבנן והוכיח כן מש"ס דע"ז (י"ג ע"ב) ואפי' לשיטת הרמב"ם ז"ל דהוי מה"ת מ"מ בבכור בחו"ל דקיי"ל דאינו ראוי להקרבה אפי' בזמן הבית א"כ עכשו בזה"ז לכ"ע אינו אלא דרבנן וא"כ כ"ש בנ"ד דאיכא כמה צדדים להיתר בלא"ה:
ואזכיר בזה מה שראיתי להגה"ק מסאכאטשאב ז"ל בתשו' אבני נזר (סי' חי"ב) שכ' לחלוק אהיתר זה של הפוסקים לצרף הא דבכור בחו"ל וחידש דהא דבכור בחו"ל דאין מקריבין היינו רק בזמן הבית אבל עכשו שבטלה קדושת הארץ אינו אלא כמו שאר בכור בזה"ז ואין חילוק בין ארץ לחו"ל עיי"ש שהביא מהא דמגילה (י"ד ע"ב) דאמרינן לענין שירה כה"ג כיון שגט חזרו להיכשרן הראשון ע"כ אבל במתכת"ה דבריו תמוהים מדברי הרמב"ם ז"ל בס' המצות שכ' בסה"מ ומצוה ע"ט) וז"ל הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ בין שהי' בית המקדש קיים בין שלא הי' כמו בהוא עתה בזמנינו זה כמו מעשר דגן ע"כ הרי בהדיא דאפי' בזמנינו זה כן וכן בתשו' הרדב"ז בלשונות (סי' ר"ג) אחרי שהעתיק דברי הראב"ד ז"ל וכ' הגירסא הנכונה בדברי הרמב"ם ז"ל בה' בכורות הביא גם מ"ש הרמב"ם ז"ל בספר המצות בלשון קדר והעתיקו בלשונינו וז"ל הנה נתבאר לך שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ לענין הקרבה אבל בכור חו"ל לא יקרב אבל הוא קדוש להאכל במומו ואין חילוק בין זמן שבית המקדש קיים ובין הזמן הזה כמו מעשר דגן עכ"ל. וא"כ יש לצרף גם זה לסניף בנ"ד:
ידידו: