שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נא · ג
עוד יש לצרף לזה דברי המהרי"ט ז"ל בתשו' (ח"א סי' ס"ו) שכ' שם בנידון שצוה א' ליתן גט על תנאי באם לא יבוא בתוך ב' שנים ובינתים נעלם ויש ספק שמת ונסתפק אם לתת לה גט ותהי' ממנ"פ מותרת דאם חי הרי הוי גט ואם חת ממילא מותרת או ניחוש שמא יבואו עדים שמת ונמצא מצריכה כרוז לכהונה והשיב דעיקר האי חששא הוא רחוקה והבו דלא לוסיף עלה ודוקא בצרתה שאפשר לעמוד על הבירור אבל כל שא"א לברר ונמצא שתתעגן האשה כל ימי' לא חיישינן לזה ע"ש הרי מפורש להיתרא:
ויש להעיר בזה מד' התוס' שבת (קל"ו ע"ב) דמעגנין אותה לעולם בשביל הכרזה ע"ש: