אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן נא

סימן נ

כבוד ידי"נ הרב הגאון החו"ב צמ"ס וכו' כש"ת הר' שמעי' שטיינבערנ שליט"א האבד"ק פרעמישלאן יצ"ו.

ע"ד השאלה שבאה לפניו בנידון בעל ובן שנדדו למרחקים ומתו גם שניהם ואין לעמוד על הבירור מי מת תחילה מה דין האשה לענין חליצה:

תשובה

א

הנה עיקר הספק בזה ע"פ הש"ס דיבמות (קי"ט ע"א) דאמרינן בהלך בעלה וצרתה למד"ה דלא תחלוץ לעולם משום דשמא תתעבר צרתה ונמצא דאתה מצריכה כרוז דכשרה לכהונה ואיכא דהוי בחליצה ול"ה בהכרזה ויאמרו דחלוצה שריא לכהונה. ופריך שם מהא דאשה שאמרה ניתן לי בן במד"ה ומת בעלי ואח"כ בני דחילצת וניחוש דלמא אתי עדים ויאמרו כדאמרה ותצרך כרוז לכהונה ואיכא דהוי וכו' ומשני בגרושה א"נ במתו במערה ול"ה שם איש ע"ש. וא"כ גם הכא דצריכה חליצה מספק יש לחוש שמא יבואו עדים שהבעל מת תחילה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וא"כ לא תחלוץ:

ואכן במרדכי (פ' החולץ) הביא ממש כהאי נדון שהי' ספק מי מת תחילה ואיתא שם במעשה שחלץ האח ורק דשם השאלה לענין אחות חלוצתו ע"ש:

והטו"ז באהע"ז (סי' קנ"ו) העתיק שתי תשובות ארוכות בנידון זה. בתשו' הראשונה העתיק ד' המרדכי ופי' דמיירי בגרושה דבלא"ה אסורה לכהונה ולכן חלץ האח. ובתשו' השני' חזר מזה וכתב שהראוהו משמים לפרש ד' המרדכי כפשטן דמיירי אפי' בשאר נשים הכשרות לכהונה ועד כאן לא חששו רק בצרתה ובמקום שאפשר לברר אבל לשמא יבואו עדים לא חיישינן כי מי יביאם להב"ד ולאיזה תועלת יבאו וחיישינן רק שמא יבא הבן ע"ש בסוף התשובה שהוכיח כן בהרבה ראיות. והורה להלכה למעשה דלא חיישינן לשמא יבאו עדים:

ב

ומלבד זה נ"ל עוד לצדד בהתירא דהאי איתתא לחלוץ ע"פ דברי הדרישה באהע"ז לסי' ק"ע) שכ' ליישב קו' הכ"מ עמ"ש הרמב"ם ז"ל בהי' לו שני אחין אחד בעכו ואחד בצור ולו ב' נשים אחת בעכו ואחת בצור ומת דאסור כ"א ליבם פן קדמו אחיו וכ' ע"ז הרמב"ם ז"ל דאם בא א' מהם לחלוץ אין מונעין אותו והקשה הכ"מ ז"ל דניחוש שמא יבאו עדים דאחיו חלץ קודם ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ותירץ הדרישה שם דלא חיישינן לזה מפני שהוא תחוש לעצמה ולא תנשא לכהונה דדוקא בספק שמא מעוברת צרתה אז חיישינן כיון דאם תלד צרתה אז דבר זה עשוי להתפרסם בעולם ולכן תנשא לכהונה ואתה מצריכה כרוז או במקום דהעדים יעידו רק על מיתת בעלה ולא על מיתת בנה ותסבור שבנה חי ויבוא בעצמו ותסמוך ע"ז להנשא לכהן אבל היכי שהבן מת ויש לחוש רק שיבאו עדים ויאמרו מי מת תחילה, כיון דדבר זה אינו עשוי להתפרסם בפני כל העולם תחוש לעצמה ולא תנשא לכהונה ולכן מותרת לחלוץ ע"ש שהאריך בזה וממילא ה"ה בנידון דידן:

ג

עוד יש לצרף לזה דברי המהרי"ט ז"ל בתשו' (ח"א סי' ס"ו) שכ' שם בנידון שצוה א' ליתן גט על תנאי באם לא יבוא בתוך ב' שנים ובינתים נעלם ויש ספק שמת ונסתפק אם לתת לה גט ותהי' ממנ"פ מותרת דאם חי הרי הוי גט ואם חת ממילא מותרת או ניחוש שמא יבואו עדים שמת ונמצא מצריכה כרוז לכהונה והשיב דעיקר האי חששא הוא רחוקה והבו דלא לוסיף עלה ודוקא בצרתה שאפשר לעמוד על הבירור אבל כל שא"א לברר ונמצא שתתעגן האשה כל ימי' לא חיישינן לזה ע"ש הרי מפורש להיתרא:

ויש להעיר בזה מד' התוס' שבת (קל"ו ע"ב) דמעגנין אותה לעולם בשביל הכרזה ע"ש:

ד

והנה הרמ"ה ז"ל הביא הטור אהע"ז (סי' ל"ח) כתב בדין המקדש את האשה ע"מ שיאמר אבי' הן דכל שאומר הן אפי' לאחר מיתת הבן מקודשת למפרע ואם מת הבן קודם שימות האב או חולצת או מתייבמת והקשה פ"ז הב"ח שם דאמאי חולצת ניחוש דילמא ימות האב ולא יאמר הן ואינה מקודשת ול"ה חליצה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ותי' דהרמ"ה באמת לא כ"כ רק מדינא דאורייתא אבל מדרבנן באמת חיישינן וכן כתב המל"מ בה' גירושין (פ"ו ה"ג) דכן הוא באמת שי' הב"י והרמ"א ז"ל שכתבו בסתמא דאסורה עד שימות האב ולא כתבו שיחלוץ והיינו מטעם הנ"ל דנמצא אתה מצריכה וכו' ע"ש:

וא"כ לפי"ז נראה לכאורה דאפי' היכי דאי אפשר לברר מיד חיישינן:

ואכן בשעה"מ בה' אשות תי' דעת הרמ"ה ז"ל דגם לדינא דידן תחלוץ דלא חיישינן רק היכי דאיכא סמי בידן לברורי אבל היכי דתתעגן כל ימי' ל"ק זה:

ועטו"ז שם שחולק בלא"ה עד"ז דתנאי שאני. וכ"ה בתשו' מהרי"ט הנ"ל ובמשל"מ שם ודו"ק:

ויש להעיר בזה מדברי הח"מ וב"ש אהע"ז (סי' מ"ח) בדין האומרת לא קדשתני דמחלק המרדכי שם בין גט הצריך לשא"צ ומה שהקשה מהרא"ש ז"ל דאיכא דשמע מגט ולא שמע מהכרזה וע"ש ובירושלמי גיטין (פ"ז ה"ג:)

ה

וליתר שאת נכון להדיר את האשה בנדר עד"ר שאין לו התרה שלא תנשא לכהן לעולם וחילי מדברי הרבינו ירוחם ז"ל הובא בב"י (סי' קנ"ו) שם שנסתפק הר"ח ז"ל אי מדירין אותם עד"ר אם ל"ח שיבואו עדים וברבינו ירוחם עצמו שם האריך בזה והביא דמהני כה"ג גם בממון כש"ס דערכין (כ"ח ע"א) דאמרינן דידירנה הנאה. וכן לענין איסורא כש"ס דגיטין (ל"ו ע"ב) דאמרינן נודר ועובד יורד ומגרש וא"כ בנ"ד דבלא"ה אנו מצדדין להיתרא שפיר נכון למיעבד בעצה זו:

ו

ולפי דברי הר"ח ז"ל אלו יש לתמוה דא"כ אמאי אמרינן בגמ' שלא תחלוץ ואמאי לא קאמר שידירנה הנאה שלא תנשא לכהן:

וביותר קשה אמה דקמוקי להא דניתן לי בן דתחלוץ רק בגרושה או במתו במערה ואמאי לא קאמר דמיירי כשהדירה הנאה:

ותו דהתוס' ז"ל הקשו ביבמות (ל"ו ע"א) ד"ה ונמצא מהא דהיבמה לא תתלוץ דמשמע שם בגמ' דמיירי בכל הנשים והכא מוקי לי' בגרושה והוצרכו לומר דמעשה כך הי' ולמה לא משני באמת הש"ס דאיירי כשהדירה ותיתי שפיר בכל הנשים:

ולפענ"ד אפשר לומר בזה ע"פ הש"ס דיבמות (י"א) ובכ"ד כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם ומשו"ה אסור לחלוץ להכשרה לכהונה אם צרתה פסולה ממילא לכהונה ויחלוץ לי ע"ש:

וא"כ גם הכא דאנו חוששין שמא יבאו עדים ויעידו כדברי' ותהי' כשרה לכהונה ממילא אסור להדירה ולפוסלה לכהן ויותר נכון להמתין עד שיתברר הדבר. ומשו"ה מוקי בגמ' הא דחולצת רק בגרושה או במערה:

ז

וארוחנא בזה ליישב הא דקשיא לן בהא דמשני דמיירי בגרושה דנהי דלכהן לא חיישינן אכתי איכא חששא אחרינא דהא קיי"ל דהחולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו והוא איסור דרבנן כמו חלוצה לכהן דל"ה ג"כ רק מדרבנן וא"כ אכתי איכא למיחש דהוא תינשא לקרוביו כשיבואו עדים כדברי' ואיכא דל"ה בהכרזה:

ואמנם מצאתי להש"ק על הירושלמי פ"ד דיבמות שעמד שם בהא דמשני ביבמות ל"ו דיאמרו קשריא חלוצה לכהן ואמאי לא חשו לפסול קורבא ע"ש:

אבל ביותר ק' כן בסוגיין דמשני בגרושה והא אין מועיל זה כלום לענין פסול קורבא:

ולפי הנ"ל א"ש דהא דחולץ לפסולה משום לא ישפוך מפ' הש"ס דקאי על פסול כהונה אבל באחת כשרה לקרוביו ואחת פסולה לקרוביו וכגון באחיו מאמו והיא בתו לא אמרינן דיחלוץ להפסולה לקרובו בלא"ה ותהי' צרתה מותרת דקיי"ל נושא אדם צרת קרובת חלוצתו וכמשנה דיבמות מ' משום לא ישפוך וגם בטושו"ע לא אשתמיט חד לאשמעינן האי דינא אלא דהדבר פשוט דאיסור זה דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם ל"ש כ"א היכי דבא לאוסרה על כל הכהנים דעלמא אבל לא משום פסול הקרובים וז"ב:

וא"כ מעתה שפיר מיושב מה דלא תשו גם בגרושה דילמא יבואו עדים ותצרך כרוז לקרובים ואיכא דל"ה בהכרזה וכו' דהא ע"ז יש עצה שידירנה הנאה עד"ר שלא תנשא לקרוביו דרק בפסול כהונה א"א לעשות כן משום לא ישפוך ולכן מוכרח לאוקמי בגרושה אבל משום קרובים יש עצה זו:

ח

וא"כ כ"ז רק היכי דאפשר לעמוד על הבירור וכמ"ש המהרי"ט ז"ל דש"ס דיבמות מיירי היכי דאפשר לברר אז אסור לפוסלה לכהונה אבל כאן בנידון שאלתנו דיש חששא גדולה שמא לא יתברר הדבר לעולם וא"כ ממילא לא תינשא לכהונה וכשתחלוץ ותדור הנאה עכ"פ תישתרי לזרים ובכה"ג ודאי ל"ש הא דלא ישפוך ולפיכך דעתי נוטה שידירוה הנאה עד"ר ואז מותרת לחלוץ וכדברי הר"ח ז"ל הנ"ל:

אחר כתבי זאת מצאתי להכנה"ג אהע"ז סי' קנ"ו שהביא פסק מהמבי"ט ז"ל בשאלה כזו שפסק כן בפשיטות דתחלוץ ותאסור עצמה על הכהנים ע"ש:

אוהבו דוש"ת:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה