שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נ
דהרב החריף הר' שמואל זיינוויל אלטמאן נ"י בעיר טשארטקוב יצ"ו
ע"ד מה שתמה בש"ם דמכות (י"ב פ"א) בהא דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח דאמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו וטעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפס מזבח של שילה ואביי אמר התם בהא נמי מיטעא טעי שאינו קולט אלא כהן והוא זר הי' ע"כ וע"ז תמה כ"ה דהא אין דין קליטה אלא בשוגג והוא מזיד הי' ואמאי לא קאמרי דטעה נמי בהא:
תשובה
א
עיקר הדין דמזיד במזבח הוא מחלוקת רש"י והרמב"ם ז"ל דשיטת הרמב"ם ז"ל כן הוא דמזבח אינו קולט אלא שוגג ולא מזיד וכמבואר בדבריו בה' רוצח (פ"ה הי"ב) אבל שי' רש"י ז"ל אינו כן אלא דאפי' מזיד נמי קולט וכמבואר ברש"י יומא (פ"ה ע"ב) וע' במשל"מ בה' רוצח שם מ"ש בזה. וא"כ לכאורה מוכרח מהש"ס דמכות הנ"ל כשיטת רש"י ז"ל דלהרמב"ם הו"ל לומר דטעה נמי בהא וכמו שהקשה כ"ה:
ובאמת כבר בשאלה שאלה זו מאת רבינו הרשב"א ז"ל והוא בתשו' הרשב"א ח"א (סי' תקכ"ד) והשיב וז"ל אף לדעת הרמב"ם ז"ל אפשר דמזיד שאמרה תורה מעם מזבחי היינו דוקא לידון בסנהדרין בעדים והתראה כדכתיב תקחנו למות אבל בנידון במשפטי מלוכה אפי' במזיד קולט עכ"ל:
ב
ובזה אמרתי לתרץ הש"ס דסנהדרין (מ"ח ע"ב) בפלוגתא דר"י וחכמים לענין הרוגי מלכות נכסיהן למלך או ליורשין דפריך הש"ס מהא דברח יואב אל קרנות המזבח דלמ"ד אפי' הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין אמאי ברח ומשני לחיי שעה עיי"ש ותמהו בזה התוס' ז"ל מש"ס דמכות הנ"ל דאמרינן שברח לפי שטעה וסבר דמזבח יקלטנו וא"כ מהיכי מוכח דנכסיהן למלך ע"כ קושיתם:
ולפי דברי הרשב"א הנ"ל א"ש דמבואר בגמ' דסנהדרין (מ"ט ע"א) דתרי קטלי נתחייב יואב אחד בדין סנהדרין שהרג לעמשא והשני מדין מורד במלכות שנטה אחרי אדוני' ע"ש. והנה עיקר הטעם שברח למזבח אף דמזיד הי' היינו משום דבנידון בדין מלכות מזבח נמי קולט וכדברי הרשב"א הנ"ל וא"כ התינח על הדין של מורד במלכות אבל מה יעשה בדין עמשא ולהכי מוכיח הש"ס דהרוגי מלכות נכסיהן למלך ולא ליורשין וא"כ יואב שרצה שיהי' נכסיו ליורשיו שפיר עבד עצה בנפשו במה שברח למזבח וא"כ שוב לא יהי' אפשר להיות נידון בדין מלכות דהא במשפטי מלוכה גם מזיד קולט וע"כ ידונו אותו בדין סנהדרין וממילא יהי' נכסיו ליורשין ומיושבת קו' תוס' ז"ל. ויש להעיר עוד בזה מדברי התוס' שם והכ"מ בה' רוצח שם (פ"ה הי"ד) וע' עוד בירושלמי שם בסנהדרין ודו"ק:
ידידו"ש: