שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נ · ב
ובזה אמרתי לתרץ הש"ס דסנהדרין (מ"ח ע"ב) בפלוגתא דר"י וחכמים לענין הרוגי מלכות נכסיהן למלך או ליורשין דפריך הש"ס מהא דברח יואב אל קרנות המזבח דלמ"ד אפי' הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין אמאי ברח ומשני לחיי שעה עיי"ש ותמהו בזה התוס' ז"ל מש"ס דמכות הנ"ל דאמרינן שברח לפי שטעה וסבר דמזבח יקלטנו וא"כ מהיכי מוכח דנכסיהן למלך ע"כ קושיתם:
ולפי דברי הרשב"א הנ"ל א"ש דמבואר בגמ' דסנהדרין (מ"ט ע"א) דתרי קטלי נתחייב יואב אחד בדין סנהדרין שהרג לעמשא והשני מדין מורד במלכות שנטה אחרי אדוני' ע"ש. והנה עיקר הטעם שברח למזבח אף דמזיד הי' היינו משום דבנידון בדין מלכות מזבח נמי קולט וכדברי הרשב"א הנ"ל וא"כ התינח על הדין של מורד במלכות אבל מה יעשה בדין עמשא ולהכי מוכיח הש"ס דהרוגי מלכות נכסיהן למלך ולא ליורשין וא"כ יואב שרצה שיהי' נכסיו ליורשיו שפיר עבד עצה בנפשו במה שברח למזבח וא"כ שוב לא יהי' אפשר להיות נידון בדין מלכות דהא במשפטי מלוכה גם מזיד קולט וע"כ ידונו אותו בדין סנהדרין וממילא יהי' נכסיו ליורשין ומיושבת קו' תוס' ז"ל. ויש להעיר עוד בזה מדברי התוס' שם והכ"מ בה' רוצח שם (פ"ה הי"ד) וע' עוד בירושלמי שם בסנהדרין ודו"ק:
ידידו"ש: