שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לט · א
הנה עיקר החידוש הזה שהביא מהתוספתא דמותר למסור אם הוא והם בסכנה כבר הורה כן רש"י ז"ל סנהדרין (ע"ב) שכתב בהא דתנן יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש חפני נפש וז"ל מעשה דשבע בן בכרי וכו' התם אפי' לא מסרוהו לו הי' נהרג בעיר כשיתפסנה יואב והן נהרגין עמו אבל אם הי' הוא ניצול אפ"פ שהן נהרגין ל"ה רשאין למסרו כדי להציל עצמן א"נ משום דמורד במלכות הי' והכי מפרש בתוספתא דתרומות עכ"ל ובלי ספק כונת רש"י ז"ל לתוספתא זו ולפלו' דר"י ור"ש אי מסרו לשבע בן בכרי משום דהי' הוא והם בסכנה או משום דמורד במלכות הי':
ואמנם עיקר קו' רש"י ז"ל מהא דאין דוחין נפש מפני נפש אמעשה דשבע בן בכרי מבואר במדרש רבה ויקרא פי"ט) דנתוכחו בזה יהויקים והסנהדרין כשעלה נבוכדנצר על אנטוכיא ואמר להסנהדרין שימסרו לו את יהויקים א"ל יהויקים וכי דוחין נפש מפני נפש וא"ל הסנהדרין לא כן עשה זקנך לשבע בן בכרי ע"ש ושם הלא גם הוא הי' בסכנה: