אור ברסלב
שות אור המאיר סימן לז › ג

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן לז · ג

ב

והנה בהא דאמרינן בש"ס דב"מ שם דלא בעינן ראיית פני הבית רק בזיתים וענבים ולא בחטים ושעורים כ' רש"י ז"ל דההיא פליגא אהא דר' אושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה וראיתי בזה קו' נפלאה בחי' הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל דהא בש"ס דברכות (ל"א ע"א) בהא דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה אמר רבא כגון הא דר' אושעיא והרי לפירש"י ל"ה הלכה פסוקה:

ואמרתי ליישב בס"ד קושית הרמב"ן ז"ל בסגנון זה דבש"ס דברכות שם אמר רבא איזהו הלכה פסוקה כגון הדא דר' אושעיא או הדא דר' זעירא דהמקיז דם בבהמת קדשים מועלים בה:

והנראה דלהכי בחר לו רבא הני תרי הלכות דחד מינייהו בממנ"פ הוי הלכה פסוקה דאם נאמר כהא דר' ינאי דראיית פני הבית ל"ב בחטים ושעורים ממילא יהי' נמצא דמקיז דם בבהמת קדשים מועלין בה ואם נאמר דאי מועלין ממילא יהי' מוכרח הדין דר' אושעיא דמערים אדם על תבואתו:

דהנה כבר הקשו רש"י ותוס' ז"ל בברכות שם ובכ"ד בההוא דינא דהמקיז דם מועלין בו דהא קיי"ל דאין מועלין בדמים ותי' דכיון דהא דאין מועלין בדמים ילפינן לה מדכתיב הוא לפני כפרה כלאחר כפרה א"כ אמרינן דלא מיעטה תורה רק דם הראוי לכפרה אבל דם הקזה שאין ראוי לכפרה שפיר אמרינן דמועלין בו:

והנה עדיין יש מקום להקשות דהא בש"ס דזבחים (מ"ו) אמרינן לכפר לכפרה נתתיו ולא לטומאה הוא לפני כפרה כלאחר כפרה דאין מועלין בו ודרשינן מהני קראי למעט דם מטומאה וממעילה, ובש"ס דפסחים (ע"ט) אמרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר כל טהור יאכל בשר כל היכי דקרינן בהו טומאת בשר דהיינו טומאת עצמן קרינן בהו והבשר כל טהור יאכל בשר דהיינו שחייבין עליו משום טומאת הגוף וכל היכי שאין עוברין עליו משום טומאת עצמן אין חייבין עליו משום טומאת הגוף:

וא"כ לכאורה תקשה דאמאי אצטריך למעט דם מטוה"ג הא קיי"ל דדם קדשים אין מקבל טומאה וכיון דל"ש בי' טומאת עצמו ממילא אמעיט מטוה"ג וקרא ל"ל, ומכח קושיא זו יהי' מוכרח לומר דקרא אתיא למעוטי דם שאינו ראוי לכפרה דוקא דהא עיקר הטעם דדם קדשים אין מקבל טומאה הוא מקרא דתשפכנו כמים דדם הנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים דהיינו דם הראוי לזריקה אינו מכשיר ומשו"ה גם מטומאה אתמעיט דלא חשיב כמים וכמ"ש הלח"מ (בפ"א מה' פסוה"מ) והרי מבואר בתוס' פסחים (ט"ז ע"ב) דדם שאינו ראוי לכפרה מכשיר וא"כ ממילא מקב"ט והו"א ליחייב בי' משום טוה"ג ואהכי אצטריך קרא למעוטי:

ומעתה שבאנו להכי שוב הדרא הקושיא דאמאי מועלין בדם הקזה דהרי הקרא מיעט לדם ממעילה מאי תאמר כיון דאמעיט מקרא דאיירי בכפרה לא אמעיט אלא דם הראוי לכפרה דוקא א"כ תיהדר הקושיא אמאי איצטריך למעט דם מטוה"ג הרי דם הראוי לכפרה אין מקבל טומאה וממילא ידעינן דאין חייבין עליו משום טוה"ג מהיקשא דוהבשר:

ואכן עדיין יהי' זה תליא בפלוגתא אחרת דפליגי רבותינו הראשונים ז"ל אי הא דבעינן כביצה לטומאת אוכלין היינו רק לטמא אחרים אבל טומאת עצמן די בכל שהן או אפי' לקבלת טומאה בעינן ג"כ כביצה, שי' רש"י ז"ל בפסחים (ל"ג ע"ב) ובכ"ד בש"ס דאוכל מקב"ט בכ"ש ממה דדרשינן בתו"כ מכל האוכל לרבות כ"ש ושי' ר"ת ז"ל דגם לענין קבלת טומאה בעינן כביצה:

דהנה לשי' ר"ת ז"ל קשיא לכאורה ריבויא דמכל האוכל ואכן בש"ס מנחות (ק"א ע"ב) הוא פלוגתא דר"ש ורבנן באוכל שאסור בהנאה אי מקבל טומאה והקשו התוס' ז"ל דעכ"פ לכו"ע ואפי' לר"ש כל שאינו אסור בהנאה רק באכילה הוא מקב"ט והרי בקרא אשר יאכל כתיב דמשמע הראוי לאכילה דוקא ותי' דקרא דמכל האוכל אתיא לרבות אוכל האסור באכילה ע"ש:

ואכן אי אמרינן דכל שאין שייך בטומאת בשר אין חייבין עליו משום טוה"ג מהיקשא דוהבשר א"כ ע"כ קרא דכל האוכל לרבות כ"ש לקבלת טומאה אתיא דאי לרבות אוכל האסור באכילה הא לזה לא איצטריך קרא דממילא ידעינן לה מדאיצטריך לכפר למעט דם מטוה"ג הא דם אינו בטומאת בשר מאי אמרת בדם שאינו ראוי לכפרה הא אפ"ה מוזהר עליו באיסור אכילה וכש"ס דכריתות שם וא"כ ממילא אין מקב"ט וע"כ דאפי' אוכל האסור באכילה מקב"ט וא"כ קרא דמכל האוכל לרבות דבר האסור באכילה דמקב"ט לא איצטריך וע"כ אתיא לרבות כ"ש:

והיוצא מזה דלשי' זו דאוכל בפי כביצה אפי' לקבלת טומאה וע"כ דרשינן מכל האוכל לרבות אוכל האסור באכילה וע"כ מוכח דלא מקשינן טוה"ג לטומאת בשר וא"כ שפיר הדרין לכללא דקרא לא אמעיט רק דם הראוי לכפרה ושפיר אתיא האי דינא דהמקיז דם מועלין בו:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה