שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לז
עוד להרב הנ"ל.
ומה שהקשה כ' ברש"י שבת (ל"ד ע"א) במשנה דשלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו פ"ש עם חשיכה עשרתם וכו' ופירש"י ז"ל עשרתם פירות האילן וע"ז תמה מעלתו מה פסיקא לי' לרש"י ז"ל דהכא איירי בפירות האילן דוקא ולא בפירות דנן או יין ושמן דכולהו מעשר דידהו דאורייתא ואם כונת רש"י ז"ל לחדש דאפי' במעשר דרבנן צריך לשאול א"כ אמאי לא קאמר גם מעשר ירק אלו דבריו:
תשובה
א
הנה בש"ס דב"מ (פ"ח ע"ב) בהא דקאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית מפ' הש"ס שם במסקנא כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים אבל לא בחטים ושעורים דהנהו בגורן תלינהו רחמנא וכ' התוס' שם דה"ה יין ושמן דכתיבא ג"כ בקרא דהיינו תירוש ויצהר דלא בעינן בי' ראיית פני הבית וכי בעינן ראיית פני הבית היינו בדברים שאין דעתו לדורכן רק לאוכלן פירות ע"ש, ומבואר בש"ס דביצה (ל"ה) וכ"פ הרמב"ם (בפ"ג מה' מעשר) דהא דשבת קובע למעשר היינו דוקא אחר שנגמרה מלאכתו, וע' בתוס' ביצה שם (ד"ה אחד) דעיקר הנפ"מ דשבת קובע הוא רק לענין ראיית פני הבית דבשבת הוקבע למעשר אף אם לא ראה פני הבית ע"ש:
וא"כ נמצא לפי"ז דבדגן תירוש ויצהר דבגורן תלינהו רחמנא ולא בעי ראיית פני הבית אין השבת קובע כלל דבלא גמר מלאכה אין השבת קובע לעולם ולאחר גמר מלאכה דהיינו גורן לא בעינן כלל קביעותא דשבת דבכה"ג אפי' בחול מיחייב במעשר אף אם לא ראה פני הבית וכנ"ל:
וכן מבואר להדיא בהראב"ד (בה' מעשר שם) שכ' חוץ מדגן תירוש ויצהר דהני בגורן תלינהו רחמנא וע"ע שם בראב"ד (פ"ד ה"א):
והנה רש"י ז"ל פי' הא דעשרתם משום שהשבת קובעת למעשר וכבר פי' הדרישה בטואו"ח (סי' ר"ס) דכונת רש"י ז"ל דאמאי צריך לשאול הא דעשרתם בשבת דוקא משום דבשבת יש חומרא מבחול שקובע לאסור אכילת עראי ע"ש:
וא"כ א"ש מה דלא פי' בדגן או תירוש ויצהר דהרי הנהו לא בעי ראיית פני הבית אף בחול וא"כ לא משכחת בהו חומרא לענין מעשר בשבת:
ב
אבל עדיין פש גבן לברורי מדוע לא פי' רש"י ז"ל במעשר ירק, אבל גם זה נכון דבש"ס דשבת שם פריך הא גופא קשיא אמרת דעם חשיכה צריך לומר עירבתם מכלל דספק חשיכה לא שרי לערובי והדר תני דבספק חשיכה מערבין ומשני דהא דצ"ל עירבתם עם חשיכה דוקא מיירי בעירובי תחומין והא דמערבין בספק חשיכה מיירי בעירובי חצירות ופירש"י ותוס' ז"ל שם דאף דגם עירובי תחומין דרבנן אפ"ה צריך לשאול עליהם עם חשיכה דהיינו מבעוד יום משום דיש להם סמך בקרא אבל עירובי חצירות דהוא דרבנן ולא אסמכינהו אקרא רשאי לערב גם בספק חשיכה ע"ש:
והנה התוס' בכורות (נ"ד ע"א) הביאו בשם הספרי איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם והקשו בתוס' שם דהא גם מעשר פירות דרבנן ואמאי נקט ירקות דוקא ותי' דהכי פי' המעשרות לירקות מדבריהם ואין להם אסמכתא בקרא אבל מעשר פירות אסמכינהו אקרא דמפרי הארץ ע"ש:
וא"כ ע"כ מוכרח דהא דעשרתם איירי בפירות האילן דאסמכינהו אקרא ודמיא לעירובי תחומין ומשו"ה צריך לשאול עליהם עם חשיכה משא"כ מעשר ירק דאין לו סמך מה"ת א"צ לשאול עם חשיכה דהא שרי לעשר גם בספק חשיכה דדמי לעירובי חצרות ויש להעיר עוד בזה ברש"י גיטין (ו' ע"ב) ודו"ק:
ג
והנה בהא דאמרינן בש"ס דב"מ שם דלא בעינן ראיית פני הבית רק בזיתים וענבים ולא בחטים ושעורים כ' רש"י ז"ל דההיא פליגא אהא דר' אושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה וראיתי בזה קו' נפלאה בחי' הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל דהא בש"ס דברכות (ל"א ע"א) בהא דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה אמר רבא כגון הא דר' אושעיא והרי לפירש"י ל"ה הלכה פסוקה:
ואמרתי ליישב בס"ד קושית הרמב"ן ז"ל בסגנון זה דבש"ס דברכות שם אמר רבא איזהו הלכה פסוקה כגון הדא דר' אושעיא או הדא דר' זעירא דהמקיז דם בבהמת קדשים מועלים בה:
והנראה דלהכי בחר לו רבא הני תרי הלכות דחד מינייהו בממנ"פ הוי הלכה פסוקה דאם נאמר כהא דר' ינאי דראיית פני הבית ל"ב בחטים ושעורים ממילא יהי' נמצא דמקיז דם בבהמת קדשים מועלין בה ואם נאמר דאי מועלין ממילא יהי' מוכרח הדין דר' אושעיא דמערים אדם על תבואתו:
דהנה כבר הקשו רש"י ותוס' ז"ל בברכות שם ובכ"ד בההוא דינא דהמקיז דם מועלין בו דהא קיי"ל דאין מועלין בדמים ותי' דכיון דהא דאין מועלין בדמים ילפינן לה מדכתיב הוא לפני כפרה כלאחר כפרה א"כ אמרינן דלא מיעטה תורה רק דם הראוי לכפרה אבל דם הקזה שאין ראוי לכפרה שפיר אמרינן דמועלין בו:
והנה עדיין יש מקום להקשות דהא בש"ס דזבחים (מ"ו) אמרינן לכפר לכפרה נתתיו ולא לטומאה הוא לפני כפרה כלאחר כפרה דאין מועלין בו ודרשינן מהני קראי למעט דם מטומאה וממעילה, ובש"ס דפסחים (ע"ט) אמרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר כל טהור יאכל בשר כל היכי דקרינן בהו טומאת בשר דהיינו טומאת עצמן קרינן בהו והבשר כל טהור יאכל בשר דהיינו שחייבין עליו משום טומאת הגוף וכל היכי שאין עוברין עליו משום טומאת עצמן אין חייבין עליו משום טומאת הגוף:
וא"כ לכאורה תקשה דאמאי אצטריך למעט דם מטוה"ג הא קיי"ל דדם קדשים אין מקבל טומאה וכיון דל"ש בי' טומאת עצמו ממילא אמעיט מטוה"ג וקרא ל"ל, ומכח קושיא זו יהי' מוכרח לומר דקרא אתיא למעוטי דם שאינו ראוי לכפרה דוקא דהא עיקר הטעם דדם קדשים אין מקבל טומאה הוא מקרא דתשפכנו כמים דדם הנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים דהיינו דם הראוי לזריקה אינו מכשיר ומשו"ה גם מטומאה אתמעיט דלא חשיב כמים וכמ"ש הלח"מ (בפ"א מה' פסוה"מ) והרי מבואר בתוס' פסחים (ט"ז ע"ב) דדם שאינו ראוי לכפרה מכשיר וא"כ ממילא מקב"ט והו"א ליחייב בי' משום טוה"ג ואהכי אצטריך קרא למעוטי:
ומעתה שבאנו להכי שוב הדרא הקושיא דאמאי מועלין בדם הקזה דהרי הקרא מיעט לדם ממעילה מאי תאמר כיון דאמעיט מקרא דאיירי בכפרה לא אמעיט אלא דם הראוי לכפרה דוקא א"כ תיהדר הקושיא אמאי איצטריך למעט דם מטוה"ג הרי דם הראוי לכפרה אין מקבל טומאה וממילא ידעינן דאין חייבין עליו משום טוה"ג מהיקשא דוהבשר:
ואכן עדיין יהי' זה תליא בפלוגתא אחרת דפליגי רבותינו הראשונים ז"ל אי הא דבעינן כביצה לטומאת אוכלין היינו רק לטמא אחרים אבל טומאת עצמן די בכל שהן או אפי' לקבלת טומאה בעינן ג"כ כביצה, שי' רש"י ז"ל בפסחים (ל"ג ע"ב) ובכ"ד בש"ס דאוכל מקב"ט בכ"ש ממה דדרשינן בתו"כ מכל האוכל לרבות כ"ש ושי' ר"ת ז"ל דגם לענין קבלת טומאה בעינן כביצה:
דהנה לשי' ר"ת ז"ל קשיא לכאורה ריבויא דמכל האוכל ואכן בש"ס מנחות (ק"א ע"ב) הוא פלוגתא דר"ש ורבנן באוכל שאסור בהנאה אי מקבל טומאה והקשו התוס' ז"ל דעכ"פ לכו"ע ואפי' לר"ש כל שאינו אסור בהנאה רק באכילה הוא מקב"ט והרי בקרא אשר יאכל כתיב דמשמע הראוי לאכילה דוקא ותי' דקרא דמכל האוכל אתיא לרבות אוכל האסור באכילה ע"ש:
ואכן אי אמרינן דכל שאין שייך בטומאת בשר אין חייבין עליו משום טוה"ג מהיקשא דוהבשר א"כ ע"כ קרא דכל האוכל לרבות כ"ש לקבלת טומאה אתיא דאי לרבות אוכל האסור באכילה הא לזה לא איצטריך קרא דממילא ידעינן לה מדאיצטריך לכפר למעט דם מטוה"ג הא דם אינו בטומאת בשר מאי אמרת בדם שאינו ראוי לכפרה הא אפ"ה מוזהר עליו באיסור אכילה וכש"ס דכריתות שם וא"כ ממילא אין מקב"ט וע"כ דאפי' אוכל האסור באכילה מקב"ט וא"כ קרא דמכל האוכל לרבות דבר האסור באכילה דמקב"ט לא איצטריך וע"כ אתיא לרבות כ"ש:
והיוצא מזה דלשי' זו דאוכל בפי כביצה אפי' לקבלת טומאה וע"כ דרשינן מכל האוכל לרבות אוכל האסור באכילה וע"כ מוכח דלא מקשינן טוה"ג לטומאת בשר וא"כ שפיר הדרין לכללא דקרא לא אמעיט רק דם הראוי לכפרה ושפיר אתיא האי דינא דהמקיז דם מועלין בו:
ג
והנה בש"ס בכורות (י"ב ע"ב) בהא דכל האוכל עיסת שביעית שלא הורמה חלתה חייב מיתה פריך שם הש"ס דאמאי חייב שביעית בחלה הא אילו איטמא בת שריפה והתורה אמרה לאכילה ולא לשריפה ומשני משום דכתיב לדורותיכם דאתיא לרבות עיסת שביעית ע"ש:
ובריט"א בכורות שם מביא בשם הספרי דקרא דלדורותיכם אתי לחייב עיסת שביעית בחלה אפי' אם העיסה טמאה דאז ודאי ע"כ החלה בת שריפה אפ"ה חייבת בחלה מקרא דלדורותיכם:
ונראה פשוט דהאי פלוגתא אי קרא דלדורותיכם אתי לחייב עיסה טהורה בחלה ולא חיישינן דילמא תיטמא החלה ותהי' בת שריפה וכש"ס בכורות שם או אי אתי לחייב עיסה שהוא כבר טמאה וכשי' הספרי תליא בפלוגתא אם אוכל מקב"ט בכ"ש דלש"ס בבכורות דאתי לחייב עיסה טהורה ולא חיישינן דילמא תיטמא החלה אח"כ ע"כ דשיעור ק"ט הוא בכ"ש דהא שיעור חלה מדאורייתא בכ"ש וע' בריט"א שם שכ' כן דשי' הש"ס שם דאוכל מקב"ט בכ"ש אבל לשי' זו דגם לענין קבלת טומאה בעינן כביצה ע"כ מוכרח לאוקמי קרא דלדורותיכם בעיסה שהוא כבר טמאה וכשי' הספרי:
והנה לשיטת הספרי דאיירי בעיסה שהיא טמאה תקשה קושיא אחרת דבש"ס דמנחות (פ"ד ע"א) אמרינן דבעומר כתיב לדורותיכם לרבות דעומר בא בשביעית משום דסד"א לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה והעומר הרי קומצו נקטר להכי איצטריך לדורותיכם ובתוס' שם הקשו דא"כ נילף גם בהמת שביעית דתהי' חייבת בבכורה מלדורותיכם דכתיב בעומר דמחלה לא ילפינן לה משום דאין עיקרו בשריפה רק אילו איטמא בת שריפה היא אבל נילף מעומר דעיקרו ג"כ לשריפה ותירצו דשאני עומר שדוחה שבת וטומאה וכ"כ התוס' בבכורות שם:
ומד' תוס' אלו אנו למידין ליישב הא דאיצטריך תרי קראי בחלה ובעומר להתירן בשביעית משום דחלה מעומר לא ילפינן דשאני עומר דדוחה שבת וטומאה ועומר מחלה לא ילפינן דחלה אין עיקרה לשריפה ועומר הרי בודאי קומצו ישרף:
ואכן כ"ז אי אמרינן דאוכל מק"ט בכ"ש וקרא דלדורותיכם אתיא לעיסה טהורה דלא ניחוש משום אילו איטמא אבל אי אמרינן דקרא אתיא לעיסה טמאה א"כ הרי עיקרו לשריפה ושוב תהדר הקושיא דקרא דלדורותיכם דכתיב גבי עומר ל"ל:
ואכן התוס' במנחות שם כתבו עוד דאפשר לומר דקרא דלדורותיכם להתיר קצירת העומר אתא דשאר כל קצירה אסורה בשביעית מן השמור ואתיא לדורותיכם בעומר להתיר:
ואם נתפוס כסברא זו שוב שפיר יש לומר דקרא דלדורותיכם דכתיב בחלה לרבות שהוא טמאה אתא ואפ"ה איצטרך קרא בעומר להתיר הקצירה מן השמר:
ד
והוא הדבר אשר דברנו ליישב הש"ס דברכות הנ"ל דהנה יש להוכיח בראי' מה"ת להאי דינא דר' אושעיא דאפי' בחטים ושעורים בעינן ראיית פני הבית:
דהנה יש להקשות דאמאי איצטריך קרא למעט דיגון הקדש וכש"ס דמנחות (ס"ז) הא ממילא נדע דהקדש פטור ממעשר דאל"כ קרא דלדורותיכם, ל"ל לרבות עומר בשביעית אי משום איסור דשביעית דלאכלה ולא לשריפה הא אמרינן בש"ס פסחים (ל"ג) דאין תורמין תרומה מחמץ בפסח משום דבעינן ראשית שיהי' שירי' ניכרין וא"כ נמצא מזה דבכל חדש יש בו גם משום טבל דהא אין להפריש תרומת חדש כיון שלא יהי' שירי' ניכר וא"כ שוב קשיא אמאי איצטריך קרא לרבויי עומר בשביעית הא קיי"ל דשנת שביעית פטורה מן המעשר וא"כ אין שום איסור בעומר דשביעית יתר על עומר דכל השנה דאף דשביעית יש בו איסור דלאכלה ולא לשריפה הא לעומת זה יש בכל השנה איסור דטבל בעומר משא"כ בשנת שביעית דפטורה ממעשר וע"כ מוכרח לומר משום דהקדש פטור ממעשר דממילא ל"ש בעומר דין טבל וא"כ קשיא קרא למעט מירוח הקדש ל"ל:
ואכן אי נימא כהאי דינא דר' אושעיא דאפי' בחטים ושעורים בעינן ראיית פני הבית א"ש דהא איתא במשנה דמנחות (ס"ו ע"א) דהעומר הכניסוהו בשבולין לעזרה ואח"כ מירחוהו שם וא"כ לא ראה פני הבית דפטור אליבא דר' אושעיא אפי' לאחר מירוח כתוס' ב"מ שם וכ"ד וא"כ העומר פטור ממעשר אף שלא בשנת שביעית ושפיר איצטריך קרא דלדורותיכם ונמצא מזה דיש ראי' מקרא דלדורותיכם להאי דינא דר' אושעיא:
ואכן אי נימא כסברת התוס' ז"ל דאיצטרך לדורותיכם להתיר קצירה בשביעית שוב אין ראי' ושפיר יש לומר כר' ינאי דשאני חטים ושעורים דבגורן תלינהו רחמנא:
והנה יש ראי' לזה דעיקר קרא משום הקצירה דאל"כ לדורותיכם בעומר ל"ל תיפוק לי' מחלה דהא גם בחלה עיקרו לשריפה דלעיסה טהורה לא איצטריך קרא מטעם דאילו איטמא דהרי אין אוכל מק"ט בכ"ש:
ואכן לפי"ז שוב יהי' הלכה פסוקה הא דהמקיז דם דהא אי אמרינן דלא כר' אושעיא מטעם דקרא דלדורותיכם להתיר קצירה דלדורותיכם דחלה אתיא לעיסה טמאה דאין אוכל מק"ט בכ"ש וע"כ קרא דמכל האוכל אתי לרבות אוכל האסור באכילה וקשיא קרא דלכפר למעט דם מטוה"ג ל"ל וע"כ דלא מקשינן טומאת בשר לטוה"ג וכנ"ל וע"כ מוקמינן קרא דהוא דממעט דם ממעילה רק לדם הראוי לכפרה וא"כ שוב הוי הלכה פסוקה הא דהמקיז דם ודו"ק:
ה
ובעיקר הדבר שכתבתי לעיל ממשנה דמנחות דהכניסוהו לעומר בשבלים ולא נתחייב במעשר לר' אושעיא יש להעיר עוד בזה ממשנה דמנחות שם דאמרינן דמותר העומר חייב במעשרות לר"ע ואפי' לרבנן דפטרי היינו טעמא משום דס"ל מירוח הקדש פוטר ולא ס"ל כר"ע דלא ניתנו מעות אלא לצורך להם:
ולפי"ז יש להקשות דהא כיון שהכניסוהו במוץ ולא ראה פני הבית הרי לא איקבע למעשר:
ונ"ל לומר דבר חדש בזה ע"פ הש"ס דביצה (י"ג ע"א) גבי הכניס בשבלים לעשות מלילות רבי מחייב ור' יוסי בר"י פוטר ופירש"י ז"ל שם דלרבי כיון שאין להם גורן אחר הוי זה קביעתן למעשר ומבואר עוד ברשב"א ברכות (ל"א) בשם הראב"ד ז"ל דהא דקאמר רב אושעיא מכניסה במוץ שלה היינו במוץ דוקא אבל בשבלים אפשר דבעי לה למלילות דהוי כמו ראה פני הבית דקיי"ל כרבי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' תרומות כרבי:
והנה קביעות המעשר לתבואה הוי משימרח וכמשנה דמעשרות (פ"א מ"ו) ואמרינן בירושלמי דהיינו משישפר אפוי דכריא וכן מבואר ברמב"ם ה' מעשר (פ"ג ה"ג) דהיינו משיעבור הרחת על הכרי או משיעמיד ערמה וזה לא ה' בעומר במקדש וכמבואר במשנה דשטחוהו בעזרה וע' במשנה דמעשרות שם (מ"ה) דבתבואה ל"ה השטיחה מירוח רק באבטיחים וא"כ כיון דאין להם גורן אחר הרי זה קביעותו כמו במולל מלילות וע' מנחות (ס"ז) שם כרמל רך ומל וע' רש"י שם דהיינו מלילות:
והרי העומר הכניסוהו בשבלים וכמבואר ברש"י מנחות שם וא"כ הוי זה גורנו וחשיב ראה פני הבית וע' תוס' ב"מ פ"ח דבדבר שאין דרכו למרח ל"ב ראית פני הבית קודם הגמר ע"ש:
ו
וארווחנא בזה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בה' תומו"ס (פ"ז ה"ה) דאין עומר בא אלא מא"י ותמה בזה הלח"מ ז"ל דהא בגמ' דמנחות (פ"ד ע"א) אמרינן דר"י בר"י ס"ל דעומר בא מחו"ל משום דס"ל דחדש בחו"ל דאורייתא וא"כ כיון דרבנו ז"ל פסק בה' מא"ס כותי' דחדש בחו"ל דאורייתא אמאי פסק דעומר אינו בא אלא מא"י:
והנראה בזה בס"ד דהרמב"ם ז"ל לשי' בזה דהנה יש להבין דמאי תליא האי דינא דעומר בא מחו"ל בהא דחדש בחו"ל דאורייתא ונראה לומר ע"פ הש"ס מנחות (ה' ע"ב) דהא דמקריבין עומר מחדש ולא אמרינן דל"ה ממשקה ישראל משום דעומר מצותו בכך וא"כ אי נימא דחדש בחו"ל לאו דאורייתא ע"כ מוכרח דאין עומר בא אלא מא"י דאי עומר בא גם מחו"ל א"כ שוב תקשה אמאי מקריבין עומר מא"י הרי לא הוי ממשקה ישראל דהשתא אין לתרץ מצותו בכך דהא אפשר להביא מחו"ל דשם אין איסור משום חדש וע"כ מוכרח דעומר אינו בא אלא מא"י:
וכ"ז רק אי אמרינן דחדש בחו"ל לאו דאורייתא אבל למ"ד דחדש בחו"ל דאורייתא שפיר אמרינן דעומר בא מחו"ל ואפ"ה הוי מצותו בכך דא"א להביא בלא איסורא דחדש דהא גם בחו"ל איסור חדש נוהג:
ואכן עדיין יש להקשות כיון דבכל חדש יש איסור טבל משום דא"א להרים דל"ה שירי' ניכרים וכנ"ל והרי תבואת חו"ל פטורה ממעשרות ואפי' פירות חו"ל שנכנסו לא"י קי"ל דפטורין ממעשרות מה"ת וכמבואר ברמב"ם בה' תרומות ובטור יו"ד וב"ח (סי' של"א) וא"כ אכתי ל"ה ממשקה ישראל דאין לומר דמצותו בכך דהא אפשר להביא מחו"ל ולא יהי' איסור טבל וע"כ דאין עומר בא אלא מא"י אף למ"ד דחדש בחו"ל דאורייתא:
ואכן בגמ' שם שפיר אמרינן לריבר"י לשי' דאמר בש"ס דביצה הנ"ל דהכניס שבלים לעשות מלילות פטור וא"כ בכל עומר ל"ש בי' איסור טבל ושפיר קאמר דמותר להביא מחו"ל ואפ"ה הוי מצותו בכך דאי משום איסור חדש הא גם בחו"ל איסור זה נוהג דהא חדש בחו"ל דאורייתא ואי משום טבל הא לא ראה פני הבית:
אבל הרמב"ם ז"ל לשי' דפוסק כרבי וא"כ הנם דס"ל דחדש בחו"ל דאוריתא אפ"ה איכא הוכחה לדידי' דאין עומר בא אלא מא"י דאל"כ יביאו מחו"ל דמא"י ל"ה ממשקה ישראל משום סבל ומצותו בכך ל"ה דהא אפשר להביא מחו"ל דלית בי' מעשרות ודו"ק:
ז
ואכן בעיקר הדבר במ"ש לעיל מד' רש"י ז"ל ב"מ (פ"ח ע"ב) דההיא דר"י דל"ב ראית פני הבית רק בזיתים וענבים אבל לא בחטים ושעורים פליגא על הא דר"א דמערים אדם על תבואתו:
הנה מצאתי מבואר בשי' מקו' (ברכות ל"א) שכ' דר"א לא פליג כלל אהא דינא דר' ינאי וכן מוכח בריטב"א (ע"ז מ"א) דר"י ג"כ מודה לדינא דמערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה רק דס"ל דבזיתים וענבים לא מתחייב רק בראיית פני הבית אבל חטים ושעורים מתחייבו או בראיית פני הבית או בגורן, ונפ"מ מהא דהכניסוהו במוץ דאם לא יעשם גורן אח"כ בביתו יהי' פטור משום דאז אין כאן לא ראיית פני הבית ולא גורן ואף דגם ראיית פני הבית קובע רק אחר גמר מלאכה וא"כ הוי אחר שעשאו בגורן ז"א קושיא כלל דגמר מלאכה היינו אחר שיזרהו וימרחהו מפסולתן וגורן היינו שימרחו בכרי ברחת או עד שיעמיד ערמה ע' בזה בפהמ"ש להרמב"ם במס' פאה ובפ"ג ממעשרות:
ונראה דזהו ג"כ שי' התוס' דר"י לא פליג אר' אושעיא דמנחות (ס"ז ע"ב) הביאו שי' ה"ר אפרים ז"ל דמשו"ה קא"ר אושעיא דמכניסה במוץ מותר אפי' לאדם אף דקודם כמסתו לבית אסור לאדם היינו משום שיכול לבא לידי חיוב מעשר אם יכניסנו לבית אבל כיון שהכניסו דא"א לבא עוד לידי חיוב מותר אפי' לאדם וע"ז הקשו התוס' מש"ס דב"מ דהא אמרינן כי קאמר ר"י בזיתים וענבים אבל בחטים ושעורים דבגורן תלינהו רחמנא לא בעי ראיית פני הבית וא"כ אכתי אפי' כשהכניסו במוץ הא אפשר לבא לידי חיוב מעשר כשיעשנו גורן בבית דמה לי עשאו גורן בשדה מה לי בבית עכ"ד התוס':
הרי דהתוס' מקשו מר"י על הא דר"א והיינו משום דלשי' ר' ינאי ור"א לא פליגי:
ובד' התוס' מנחות הנ"ל דמה לי אם עשאם גורן בשדה או בבית יתורצו ד' הרמב"ם ז"ל בה' מעשר (פ"ג ה"ו) שכ' מותר להערים על התבואה להכניסה במוץ שלה וזורה מעט מעט אחר שהכניסה לביתו ופטורה מן התרומה ומן המעשרות שהרי אינו מתחיל לגמור הכל:
ולכאורה תמוה דמאי לחלק בין אם זרה במעט מעט או כלו כאחת:
ולהנ"ל ניחא דלכך התנה רבנו בדינא דר' אושעיא שיזרה מעט מעט דאם יזרנו כאחת ואז ימרחנו בכרי וא"כ הרי יתחייב משום גורן וכד' התוס' הנ"ל דמה לי עשאן גורן בשדה או בבית ואפי' אם רק בדעתו למרח הכל ומתחיל לגמור חשיב גורן ובש"ס דב"מ הנ"ל מכי אתחיל פיקוסיהו הוקבעו וע' כ"מ (פ"ג ה"ח) וזהו שכ' רבינו ז"ל שהרי אינו מתחיל לגמור הכל דאם התחיל לגמור שוב הוי גורן וכנ"ל:
וכן מבואר עוד בד' הרא"ה ז"ל בס' החינוך (מ' שצ"ה) דלאחר שהביא שם הא דברכות דהלכה פסוקה כ' דהא דר"א הוא רק היכי שלא העמיד ממנו כרי בביתו רק שזרה מעט מעט:
ונראה שכונתו ליישב קו' הרמב"ן ז"ל הנ"ל לשי' רש"י עפ"י שביאר דהא דגורן דר"י ודראיית בית תרתי מילי נינהו, והגאון בעל מנ"ח ז"ל תמה שם על ד' הרא"ה ז"ל במה שמחלק בין מירחו בבית או לא ולמ"ש לעיל בשם הראשונים ז"ל נתיישב הכל:
גם ראיתי שם במנ"ח שחידש דאם אחר שהכניסוהו במוץ ותיקנו שהוא פטור הכניסוהו לבית אחר נתחייב במעשר וכ' שדין זה פשוט הוא בעיניו וא"צ לראי':
והנה עפ"ד הי' א"ש בפשיטות הא דמותר העומר חייב במעשרות דמיירי שהכניסוהו לבית אחר:
ואכן לפלא בעיני שנעלם ממנו לפי שעתו ד' התוס' מנחות הנ"ל שכ' שא"א לעולם לבא לידי חיוב וכן מבואר ביתר ביאור בתשו' הרשב"א ססי' שס"א) שכ' דאם יכניסוהו לבית אחר אחרי אשר תיקנוהו בבית הראשון פטור הוא לעולם מתו"מ וכן מבואר בשי' מקו' (ברכות ל"א) יעיי"ש ודו"ק:
ענינים עמוקים המה ואם אמרתי לבאר הכל לא תרשני העת ורק את זה המעט אשיבהו למען כ' כי רב הוא בעיני:
ידידו דוש"ת החותם בלב מלא געגועים לאהבת תוה"ק: