שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לו · ה
ואכן אחר העיון נלפענ"ד ליישב בהקדם ביאור פרט אחד, דהנה מצוה זו דאכילת מע"ש מוטלת על הבעלים כמבואר בכ"ד, ויש להסתפק לפ"ז בהא דאמרינן בש"ס דמכות שם דמעשר שנטמא פודין אותו בכ"מ ואפי' בירושלים דכתיב לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה ע"ש היכי דהאכילה מותרת לכל אדם ורק להבעלים אסורה כגון שנטמא בטוה"ג דאסור במע"ש אי זה חשיב לא תוכל שאתו ויהא מותר בפדיון אפי' בירושלים:
ונ"ל לפשוט ספק זה מד' הש"ס דמכות שם פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו וכ' התוס' שם דעיקר האיבעיא רק היכי דתפס לה בקרא אבל כל שמשאו בעירו אף שהוא בפנים קרינן בי' לא תוכל שאתו ומפורש בהדיא דהפדיון מותר רק היכי דהמניעה היא מצד המעשר אבל היכי דהמניעה מצד הבעלים אסור בפדיון וא"כ נשמע מזה דהא דבטומאה מותר לפדותו בירושלים זהו רק היכי דנטמא המעשר, דהוי כמו הוא בפנים ומשאו בחוץ, דהא אסורה באכילה משא"כ היכי דנטמאו הבעלים דהוי כמו הוא בחוץ ומשאו בפנים דכה"ג הא אמרי דקלסוהו מחיצת ואסור בפדיון וז"פ וברור: