שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לו · ג
עוד ראי' לדין זה, יש להביא ממשנה דבכורים (פ"ב מ"א) התרומה עולה באחד ומאה מה שא"כ במעשר ובש"ס דב"מ (נ"ג ע"א) תני עלה באיזה מעשר אמרו שבטל ברובא כשאין בו שוה פרוטה ונכנס לירושלים ויצא דאל"כ הו"ל דשיל"מ ע"י פדיון או אכילה ופריך שם וליהדר וליעייל' ומשני דנטמא ע"ש. והרי בש"ס דנדרים (נ"ט ע"א) אמרינן דתרומה ל"ה דשיל"מ דשאני ק נמות דמצוה לאיתשולי וכ' הר"ן ז"ל שם דכל דשיל"מ הבא ע"י מעשה ולא אתי ממילא ל"ה דשיל"מ רק כשהוא מצוה לעשותו ע"ש וא"כ לפי"ז מאי קפריך הש"ס וליהדר וליעיילי' ומוכרח לשנוי' כשנטמא הא אף דאפשר לעיילי' אפ"ה לא חשיב דשיל"מ כיון דלא אתי ממילא אע"כ דמצוה הוא להעלותו:
ויש להעיר גם מש"ס דיבמות (ע"ג ע"א) דנתני ערל אסור בהן משא"כ במעשר ומשני תנא ושייר ופריך מאי שייר דהאי שייר וכו' ואמאי לא משני דשייר דתרומה וביכורים מצוה באכילתן וכש"ס דפסחים (ע"ג ע"א) דאכילת מתנות כהונה עבודה משא"כ במעשר, וע"כ דמצוה גם במעשר:
ואולי יש מקום לדחות קצת ראי' זו לפמ"ש הר"י דילאון ז"ל בס' המצות על מה שהביא הרמב"ן ז"ל ראי' דאכילת מע"ש מצוה מאכילת תרומה והשיב דשאני אכילת תרומה וקדשים דהוא מצוה לכהן משא"כ מע"ש דהוא מצוה לבעלים, וא"כ לפ"ז י"ל דלכן לא תני חילוק בין תרומה וביכורים ובין מעשר לענין מצות אכילה דהא קאמר כבר שם במשנה דתרומה וביכורים נכסי כהן משא"כ במעשר והוא הוא: