שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לה · ב
ואכן כאן יש עוד קולא שלא בא עלי', וא"כ ליכא משום טעמא דמעיין גורם רק משום טעמא דמ"ד מזל גורם והוי כמו אורסה דמותר למ"ד מעיין גורם וכדאמרינן בגמ' יבמות שם:
ומעתה ממילא לפי המבואר ברמ"א (סי' ט') בנהרג דהיינו נפל מדקל יש מקילים ואין מוחין בידם והיינו דמקילים כיון דלית כאן טעם דמעיין וע' בח"מ וב"ש שם דה"ה באורסה א"כ נ"ד דלא בא עלי' נמי דכותי' הוא דאין מוחין בידם:
ומה גם כיון שהאיש מתעקש בדוקא שיתירו לו יש לצרף שי' הרמב"ם ז"ל דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי' ופ' בתשב"ץ שם שנתוכחו בזה התשב"ץ והריב"ש ז"ל שהתשב"ץ הי' אומר דהלוקח יחוש לעצמו ואין ב"ד זקוקין לכך והביא מהא דירושלמי תרומות וכי ערבך דנפשך אנא ומהא דיבמות דאביי עבד עובדא בנפשי' וכ' שם שהריב"ש ז"ל לא הסכים עמו בזה וע' תשו' הריב"ש (סי' רמ"א ורמ"ג) בזה:
ואם אמת הדבר כי הבעל הראשון מת במלחמה יש לצרף בזה שי' הרדב"ז ז"ל בח"ב (סי' תרפ"ב) דבנהרג במלחמה לכו"ע מותר כל היכי שהחזיק עצמו בסכנה דגם מזל גורם ל"ש הכא ע"ש דכתב ואיכא מאן דפסיק דטעם הוי משום דמעין גורם ונפל מאיגרא ומית ל"ה קטלנית וכ"ש מי שהכניס עצמו לסכנה ולפיכך יש לנו להקל בדבר ומטעם זה נעשו בה מעשים הרבה ולא מיחו בידם חכמי הדורות ע"כ:
ובד' הרדב"ז ז"ל הנ"ל יש לתרץ קו' הראב"ד ז"ל הובא בשי' מקו' כתובות (מ"ג) בהא דאלמנה לכה"ג דמיבעיא ביבמות (פ"ה ע"א) אם יש לה מזונות או לא והא לא קרינן בה לכשתנשאי לאחר דהא הויא קטלנית לפ"מ דמוקי לה בגמ' התם בלאחר מיתה ותי' דאתיא כמ"ד מעיין גורם ואיירי כגון דעלה בעלה לדיקלא ומית או בטבע בנהר ע"ש:
אבל לד' הרדב"ז ז"ל איכא לאוקמי אליבא דכו"ע וכגון שנהרג במלחמה דגם מזל גורם ל"ש וכנ"ל:
הנה ביארנו דאיכא כאן כמה צדדים להתיר ומעתה אפי' אם לא מת הראשון במלחמה עכ"פ לא ימחה כ"ת בידו אבל להתיר בלב בטוח אין בידי כיון דחמירא סכנתא מאיסורא ויבא מי שלבו שלם בדבר ויתיר לו: