אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן לה

סימן לד

עוד להנ"ל.

ובדבר השאלה השני' בדין קטלנית שמתו ב' אנשי' והבעל הב' מת זקן בן ס"ה שנים ומיד אחר החופה ולא בא עלי' כלל ועתה רוצה איש לקחת אותה ומתעקש שיתירו לו מפני שהיא מבני משפחתו:

א

הנה בב"ש (סי' ט') כ' דזקן אינו עולה למנין דאמרינן מפני הזקנה מת ואכן לא פי' בכמה חשוב זקן אולם במשנה דאבות איתא בן ששים לזקנה:

אכן נודע מ"ש החת"ס בתשו' ססי' כ"ג) להביא ראי' מהא דכתובות (ס"ד) דאמרה בת ר"ח לחומה קטלת תלתא והרי אביי הי' בן ס' ואפ"ה הוחזקה לקטלנית ע"י:

וכן מצאתי בתשו' לתשב"ץ (ח"ג סי' י"ד) שהביא מעשה שדיברו להריב"ש ז"ל שישא אשת הרב ר' חסדאי ז"ל שנשאת לאניוסיף חכים נ"ע ממיורקא ומת זקן מופלג ולא רצה לישא אותה והי' אומר איך אתיר לעצמי מה שאני אוסר לאחרים ע"כ:

הרי דאף שהבעל הב' הר' אניוסיף מת זקן מופלג חשבה בכלל קטלנית:

והנה זה סותר לכאורה למ"ש הב"ש וכן הורו כל הפוסקים בפשי' דזקן אינו עולה למנין:

ואכן אפשר לומר דאין כאן פלוגתא לפמ"ש הרש"ק ז"ל דמ"ש הב"ש להתיר בזקן היינו יותר מבן שמונים ע"ש ובש"ס דגיטין (כ"ח) מבואר דעד שמונים מחזקינן לי' בחזקת שהוא קיים ומשמונים ועד תשעים בחזקת שהוא מת ומתשעים' ואילך אמרינן כיון דאיפלג איפלג ע"ש:

הרי דזקן דאיפלג דהיינו מבן תשעים מחזקינן לי' בחזקת שהוא קיים כמו בפחות מבן שמונים וא"כ כיון דאמרינן דפחות מבן שמונים נמי עולה למנין לענין קטלנית ממילא ה"ה ליותר מבן תשעים:

וזה שדייק התשב"ץ ז"ל דמת זקן מופלג דהיינו יותר מבן תשעים וא"כ אפשר דמשו"ה חשבו ל בכלל המנין:

ועכ"פ איך שיהי' יש ללמוד מד' התשב"ץ לנ"ד דהבעל השני הי' פחות מבן שמונים כשמת דהויא בכלל קטלנית:

ב

ואכן כאן יש עוד קולא שלא בא עלי', וא"כ ליכא משום טעמא דמעיין גורם רק משום טעמא דמ"ד מזל גורם והוי כמו אורסה דמותר למ"ד מעיין גורם וכדאמרינן בגמ' יבמות שם:

ומעתה ממילא לפי המבואר ברמ"א (סי' ט') בנהרג דהיינו נפל מדקל יש מקילים ואין מוחין בידם והיינו דמקילים כיון דלית כאן טעם דמעיין וע' בח"מ וב"ש שם דה"ה באורסה א"כ נ"ד דלא בא עלי' נמי דכותי' הוא דאין מוחין בידם:

ומה גם כיון שהאיש מתעקש בדוקא שיתירו לו יש לצרף שי' הרמב"ם ז"ל דמאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי' ופ' בתשב"ץ שם שנתוכחו בזה התשב"ץ והריב"ש ז"ל שהתשב"ץ הי' אומר דהלוקח יחוש לעצמו ואין ב"ד זקוקין לכך והביא מהא דירושלמי תרומות וכי ערבך דנפשך אנא ומהא דיבמות דאביי עבד עובדא בנפשי' וכ' שם שהריב"ש ז"ל לא הסכים עמו בזה וע' תשו' הריב"ש (סי' רמ"א ורמ"ג) בזה:

ואם אמת הדבר כי הבעל הראשון מת במלחמה יש לצרף בזה שי' הרדב"ז ז"ל בח"ב (סי' תרפ"ב) דבנהרג במלחמה לכו"ע מותר כל היכי שהחזיק עצמו בסכנה דגם מזל גורם ל"ש הכא ע"ש דכתב ואיכא מאן דפסיק דטעם הוי משום דמעין גורם ונפל מאיגרא ומית ל"ה קטלנית וכ"ש מי שהכניס עצמו לסכנה ולפיכך יש לנו להקל בדבר ומטעם זה נעשו בה מעשים הרבה ולא מיחו בידם חכמי הדורות ע"כ:

ובד' הרדב"ז ז"ל הנ"ל יש לתרץ קו' הראב"ד ז"ל הובא בשי' מקו' כתובות (מ"ג) בהא דאלמנה לכה"ג דמיבעיא ביבמות (פ"ה ע"א) אם יש לה מזונות או לא והא לא קרינן בה לכשתנשאי לאחר דהא הויא קטלנית לפ"מ דמוקי לה בגמ' התם בלאחר מיתה ותי' דאתיא כמ"ד מעיין גורם ואיירי כגון דעלה בעלה לדיקלא ומית או בטבע בנהר ע"ש:

אבל לד' הרדב"ז ז"ל איכא לאוקמי אליבא דכו"ע וכגון שנהרג במלחמה דגם מזל גורם ל"ש וכנ"ל:

הנה ביארנו דאיכא כאן כמה צדדים להתיר ומעתה אפי' אם לא מת הראשון במלחמה עכ"פ לא ימחה כ"ת בידו אבל להתיר בלב בטוח אין בידי כיון דחמירא סכנתא מאיסורא ויבא מי שלבו שלם בדבר ויתיר לו:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה