אור ברסלב
שות אור המאיר סימן לד › א

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן לד · א

סימן לד

הנה לענין דיעבד אם כבר נשאת להנטען מחלוקת הראשונים בזה דשי' הרמ"א ז"ל באה"ע (סי' י"א) דבקלא דל"פ לחודא מוציאין אותה מהנטען ושי' הרמב"ם ז"ל דבעינן גם עידי כיעור:

אבל לענין לכתחילה נראה דלכו"ע לא תנשא ואפי' בקלא דל"פ לחודא וכמבואר כן בהדיא בתשו' הרשב"א ח"א (סי' תקצ"ו) ובתשו' הרא"ש ע"ש:

ואכן זה דוקא בקלא דל"פ אבל בקד"פ שי' רוב הראשונים ז"ל דמותרת אפי' לכתחילה וע"ע ב"ש (סקי"ב) בשם תשו' ש"י דמוציאי הקול צריכין להיות כשרים וע"ע ב"י בשם תשו' מהרי"ק דכל שלא באו עידי כיעור אין על ב"ד לחקור הרבה דע"ז נאמר כבוד אלקים הסתר דבר ובתשו' מהר"ם מינץ מבואר שעשו חרם ע"ז לבלי לחקור ע"ש ויעיין (בסי' ו') והוא מש"ס דגיטין בהא דיצא שם מזנה בעיר דאין חוששין אפי' לכהונה ועטו"ז (סי' ד') דל"ד בפנוי' אלא אפי' בא"א ודלא כהב"ח ע"ש וע' סוטה (כ"ז) בהא דלא ישא דומה ע"ש:

וקצת ראי' נ"ל עוד דבקד"פ אין חשש מגמ' ש דמו"ק (י"ח ע"ב) דאמרינן התם אין אדם נחשד בדבר אא"כ עשאו לא עשאו כלו עשאו מקצתו לא עשאה מקצתו הרהר כו' ופריך מהא דאמר ר"פ לדידי חשדן ולא הוה בי ומשני הא בקד"פ הא בקלא דל"פ:

הרי דבקד"פ אפשר דאפי' הרהור אין כאן וא"כ אפי' לכתחילה עלינו להתירה:

אך זה נשאר לנו לבאר בנ"ד אי הוי קלא דפסיק או דל"פ:

והנה כל היכי דאיכא אויבים בין לנטען בין לנטענת בין לבעל אמרינן אויבים הוא דאפקוהו לקלא ומבואר ביש"ש יבמות (פ"ב סי"ח) דלאו דוקא כשידעינן בודאי דאויבים אפקוהו לקלא אלא אפי' אם יש קצת רגלים לדבר והביא שם בשם הראב"י דאפי' אם לא אפקוהו לקלא רק ע"י האויבים הי' סיוע שלא ישתתק הקול ג"כ הוי קד"פ:

והב"ח ז"ל (בס' ק') הרחיב לנו הדרך דבעתים הללו שרוב ע"ה מתכבדים בקלון חבריהם ורבו מוציאי דבה יש לנו לתלות כל קול בהם שאם לא היינו תולים לאלו וכיוצא בהם לשונאים לא הנחנו בת לאברהם אע"ה ע"ש שהביא ג"כ בשם הר"י מינץ וז"ל ואם הם בדורם אמרו כך אנן מה נענין אבתרי' ע"ש:

וא"כ אחרי שהוכחנו דבנ"ד מיחשיב לקלא דפסק א"כ יש לנו להתיר אפי' לכתחילה הן אמת דבאו"ז בה' יבום (סי' תרי"ד) מבואר דאפי' בקד"פ אינו כונס לכתחילה וכן מטין דברי הח"מ (בסק"ד) דכ' דאפשר לומר דאפי' בקול דעלמא כל היכי דאיכא לעז ירחיק משום לזות שפתים ע"ש:

ואכן הב"ש שם (בסק"ז) כ' ג"כ כלשון הח"מ דבלעז בעלמא לא יכנוס וסיים שכן משמע ברשב"א ע"ש והרי כבר הבאתי דבתשו' הרשב"א שם איתא קלא דל"פ וא"כ ע"כ דגם הב"ש קאי על קלא דל"פ אלא בא למעט עידי כיעור דאשי' המחבר קאי דבעי תרויהו וכן יש ללמוד מד' הב"ש (בסקי"ב) שכ' ול"ד למ"ש בסמוך משום דקול כזה לאו ריעותא כלל מיקרי ע"ש:

ומלבד זה נראה דהכא בנ"ד יש להתיר לכו"ע אפי' לכתחילה ואפי' לשי' זו דבלעז בעלמא אסור לכתחילה לפמ"ש הב"י (בסי' י"א) תשו' הריב"ם בשם מ"כ שכל שאינו מיציאה ואומר לה משום ש"ר אני מוציאך מותרת לנטען וא"כ כ"ש בנ"ד דמיירי שנתארמלה דיש להתיר דהא ל"א משום ש"ר ואפי' לשי' הד"מ שם דחולק ע"ז וס"ל דלא מחלקינן בין נתארמלה לנתגרשה וכן מבואר בב"י שם בשם תשו' הרא"ש ובתשו' הרשב"א ח"א (סי' תקצ"ו) מ"מ הכא בנ"ד דאיכא תרתי לטיבותא דהיינו שלא הוציאה בעלה אלא נתארמלה וגם הוא קד"פ וכמ"ש לעיל נראה דלכו"ע יש להתירה אפי' לכתחילה וכדעת הרשב"א והרא"ש ושיט' כמה ראשונים הנ"ל ובפרט לפמ"ש דחיישינן שיצאו לתרבות רעה א"כ יש לצרף דברי הרמ"א באהע"ז (סי' קע"ז) דבכה"ג לא חיישינן ללזות שפתים וע' ביאור הגר"א שם ובד"מ שם ובכן ישתמט נא כבודו מלסדר קדושין אבל עכ"פ לא יצא למחות בידם:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה