שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לב · י
והנה ראיתי לזקיני הגאון ז"ל בשו"ת מנחת שי שכ' דבר חדש דאף דאין ירושת השררה מצד הדין כיון דהוי טוה"נ אבל עכ"פ יש בו מדין מצרנות ומשו"ה כתב דלפי המבואר בשו"ת ב"ח הישנות (סי' י"ג) דגם בחתנו שייך דין מצרנות וא"כ ממילא יש לו טענת חזקה ע"ש:
והנה בעיקר הקו' שפלפל שם שם מלבוב ז"ל דאמאי מן ריש זכות זה הא הוי טוה"נ תמה אני על גדולי עולם שלא ראו ד' הד"מ (סי' רע"ו) שהבאתי לעיל שבעל הלכה זו המהרי"ק ז"ל הרגיש בעצמו מהא דשררה וכ' דשררה שאני וכ"כ בתשו' עה"ג הנ"ל:
ובעיקר הדבר שחידש דמהני עכ"פ מדין מצרנות ומטעם זה פסק דגם בחתנו הדין כן, אם כי סברא נכונה היא אבל יש להוכיח להיפך שהרי קיי"ל דאם נתייאש אבד חזקתו וכמ"ש המהרי"ק בתשו' לענין חזקת ישוב והראנ"ח ז"ל שהבאתי לעיל והביא כן בשם המרדכי וכ"ה במג"א (סי' קנ"ג) ע"ש והרי לענין מצרנות לא מהני יאוש:
וראי' לזה דהא קי"ל דשומא הדרא לעולם וכמבואר בחו"מ (סי' ק"ג) והא שומא הוא רק משום ועשית הישר והטוב וכש"ס דב"מ (ל"ו ע"א) וה"ה מצרנות ג"כ מכח הישר והטוב וכש"ך חו"מ (ק"ג שם) שדימה דין דמצרנות לשומא ע"ש וא"כ גם יאוש לא תיהני לבטל חזקתו:
ועי' בש"ע חו"מ (סי' רנ"ט) גבי המציל מזוטו של ים דחייב להחזיר מטעם ועשית הישר והטוב: