שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לב · ב
ולפי"ז הי' נראה לכאורה לומר דדין זה דקטן בשעת מיתת אביו יהי' תלוי בפלו' דר"מ ור"י:
ואכן ע"כ א"א לומר כך דהא הרמב"ם ז"ל פסק בעבד ורוצח כר"י דאינו חוזר וכן בהא דחוניו קיי"ל כר"י וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש דמנחות שם וא"כ יהי' נמצא לפסק הלכה דכל שנדחה שעה אחת שוב אינו חוזר לשררה, והרי כבר הבאנו לעיל שי' הרמב"ם ז"ל דעל בן קטן מחויבין להמתין עד שיגדיל
וע"כ דשאני בהא דעבד ורוצח דילפינן להו שם מקראי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וגם הרי כ"כ המרדכי שם בעצמו דאפי' ר"י מודה בשאר אונס דחוזר דשאני הא דרוצח ועבד דהוא עבירה חמורה וכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכ' בה' רוצח שם (פ"ז ה"ד) הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו:
וגם הרי באירע פסול בכה"ג ליכא פלוגתא כלל ולכו"ע ראשון חוזר לעבודתו וכמבואר בש"ס דיומא (י"ב ע"א) ור"מ גופי' דס"ל התם דחוזר לעבודתו אצטריך לי' בעבד ורוצח קראי יתירי וע"כ דשאני הני וז"פ, וע' במג"א סי' קנ"ג סקמ"ט: