שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן כח
לק' קראקא יצ"ו.
ע"ד העגונה יוטא קראמער שהעיד הר' יעקב ב"ר חיים מפי עד ה' יצחק ווערנער שהוא כעת באמעריקא כי בשעה שהי' במלחמה קבר הרוג אחד שהוציא מבגדיו פתקא הנקרא קאבסעל והי' רשום בו שמו ושם אשכנזי ושם עירו ומספר הרעגימענט הכל מכוון כאותו הבעל של האשה יוטא הנ"ל וגם עיין בו וראה שיש לו חוטם משונה שהוא רחב מאד ודק והאשה טוענת שברי לה שמת כי אלמלי הי' חי הי' בא או כותב לה כדרכו תמיד, והאשה היא כבר באה בימים ואינה בת בנים עכת"ד השאלה:
תשובה הנה מקום הספק הוא א' אם חוטם משונה ברחבו הוי סימן, ב' אם מהני סימן זה כיון שהוא ספק אם הוא תוך ג' ימים, ג' אם הבגדים עם הקאבסעל הוי סימן או חיישינן לשאלה:
והנה בדבר הסימן של החוטם הרמ"א ז"ל באה"ע (סי' י"ז סכ"ד) כ' חוטמו עקומה הרבה או כדומה לזה הוי סימן מובהק ואכן מקור הדין הביא מתשו' תה"ד (סי' רל"ד) ושם מבואר דבעינן שתהי' חוטמו עמוקה כל כך שיהי' כוחל בשתי עיניו דהיינו חרום האמור בתורה ע"ש וא"כ לפ"ז בנ"ד שאינו כותל בשתי עיניו ל"ה סימן:
והנה לפום ריהטא עלה על לבי דיש לצדד להקל לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דפוסק בה' ביאת מקדש (פ"ח ה"ז) דחרום דקרא הוי אע"פ שאינו כותל וא"כ להחה"ד דמדמה מום דכהן לסימן דעדות אשה יהי' נמצא דלהרמב"ם ז"ל עכ"פ הוי סימן להתיר אע"פ שאינו כוחל:
ואכן בתשו' הרדב"ז ח"ב (סי' חשפ"ח) כ' בהדיא דחרום שכוחל בשתי עיניו ודאי הוי סימן מובהק אבל כל שאינו כוחל אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דהוי מום לגבי כהן מ"מ אין מעידין עליו דטובא איכא כה"ג ע"ש:
אבל עדיין יש לצדד ולומר דאפי' להרדב"ז ז"ל סימן מובהק הוא דלא הוי אבל עכ"פ סימן אמצעי הוי ויהי' נפ"מ דבצירוף סימן הבגדים יהי' מהני עפ"ד המהר"ל מפראג ז"ל הובא בב"ש (סי' י"ז ס"ק ס"ט) דסימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלים מצרפי ממנ"פ דבגמ' דיבמות איכא ב' אוקימתות בהא דתנן אע"פ שיש סימנים בכליו לא מהני חד משום דסימנים דרבנן ולא מהני סימנים שאינן מובהקין וחד משום דחיישינן לשאלה וא"כ הכא ממנ"פ מהני דאי סימנים דאורייתא א"כ נהי דחיישינן לשאלה ולא מהני סימן דבגדים אבל עכ"פ הרי מהני סימן אמצעי דגופו דהא למ"ד סימנים דאוריתא לא בעי סימן מובהק ואי סימנים דרבנן ובעינן סימן מובהק א"כ שוב קיי"ל דלא חיישינן לשאלה ומהני סימן מובהק דבגדיו וגם החכ"צ ז"ל בתשו' החזיק בהוראה זו ומטעמא אחרינא משום דכיון דיש לנו סימן אמצעי עכ"פ בגופו א"כ ע"כ לא חיישינן לשאלה רק שהשאיל לאיש שיש לו סימן אמצעי כזה וא"כ הו"ל כמו נפילה דיחיד דלא חיישינן וכן צידד בסברא כזו הגאון נוב"י ז"ל בתשו' להיתרא, וא"כ גם בנ"ד דיש סימן אמצעי דחוטם בגוף וסימן מובהק דרשימה בבגדים א"כ שוב ממנ"פ מהני:
ואכן עדיין יש להסתפק בזה מכח ס' ג' ימים דקיי"ל דאין מעידין על גופו רק תוך ג' ימים:
ומבואר עוד בתשו' הרא"ש (כלל צ"ז) והובא בטור (סס"י קי"ח) וששאלת על יהודים שנהרגו בדרך ולסוף ט"ו ימים מצאו והכירו ראשו של אחד מהם בסימנים מובהקים כו' דע כי אינו עדות להתיר כו' כי המת משתנה אחר ג' ימים כו' אבל אם אמר סימן מובהק כגון שהי' לו חסר יד או רגל או שינוי בא' מאבריו סומכין עליו וע' ב"ח ופרישה שם שמה שכ' הרא"ש מקודם דסימנים מובהקים לא מהני לא קאי אסימן מובהק ממש רק אסימן אמצעי עיי"ש עכ"פ מבואר דאפי' סימן לא מהני לאחר ג' ימים כל שאינו רק סימן אמצעי וא"כ בנ"ד שוב איכא למיחש שמא הוא לאחר ג' ימים ושיטת הרשב"א ז"ל דגם בספק ג"י אזלינן לחומרא וכ"ה בשו"ע (סי' י"ז סכ"ז) דיש אוסרין בספק ג' ימים ואם כי בתשו' עה"ג צידד להקל בספק ג' ימים אף בסי' אמצעי וכ"ה בתשו' נוב"י כבר, חלק עליהם הגר"ע ז"ל מכח תשו' הרא"ש הנ"ל:
אמנם נ"ל לצדד להיתרא בנ"ד דאיכא ג"כ סימן דבגדים דבכה"ג לכו"ע יהי' מהני אף בספק ג' ימים:
דהנה הטו"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) הקשה בדין זה דספק ג' ימים ממ"ש המהר"ם מינץ ז"ל בתשו' לענין אבילות דכל שאין אנו יודעין אימת מת קרובו אמרינן דמת בקרוב משום דמוקמינן אותו בחזקת חי ואמאי לא אמרינן כאן ג"כ כן דודאי נהרג תוך ג' ימים ותי' ע"ז הב"ש (בסקפ"ד) דשאני הכא דאמרינן אדרבה אותו ראובן שאנו מכירין אותו הוא עדיין בחזקת חי ואיש אחר הוא שמת קודם ג' ימים ונשתנה צורתו דאין לומר דגם אותו אחר נעמיד בחזקת חי דז"א דאותו אין אנו מכירין והרי בודאי מתים רבים איכא בכל יום ול"ש בכה"ג חזקת חי ע"ש ובפוסקים:
וא"כ מעתה נראה דכ"ז רק היכי שאנו מסופקין סתם על איש דעלמא ולא על איש פרטי אבל בנ"ד דיש לנו סימן בבגדים ורק דחיישינן לשאלה שהשאילן לאיש חיל אחר וא"כ הרי אנו מסופקין אם הוא עצמו מת או זה האיש ששאל הבגדים ממנו וא"כ הרי אנו מדברים מאיש פרטי שיודעין אנו עכ"פ שהי' חי ועשה מעשה ששאל בגדים מזה האיש וא"כ מה לנו חזקת חי של זה שאנו מכירין אותו בשמו או זה שאנו יודעין אותו ע"י מעשה השאלה בין כך ובין כך אנו דנין על אדם פרטי וא"כ שוב מוקמינן להמת בחזקת שהי' חי עד הנה ומת תוך ג"י ושוב מהני הסימן בגופו:
ומלבד מה שדבר זה פשוט בסברא נ"ל עוד ראי' לזה מהש"ס דיומא (נ"ה ע"ב) דאמרינן התם אהא דתנן רי"א לא הי' שופרות לקיני חובה מפני התערובות מאי מפני התערובות אמרי במערבא גזירה משום חטאת שמתו בעלי' ופריך ומי חיישינן והתנן השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ומשני משום חטאת שמתו בעלי' ודאי ע"ש:
והשתא קשה דאמאי פריך מהא דשולח חטאתו אהא דשופרות הא שאני התם דאנו דנין על איש פרטי ששלח חטאתו ומוקמינן אנו אותו בחזקת חי משא"כ בהא דשופרות דאין אנו יודעין מי הם ואמרינן שמא אחד מת שהרי בלא"ה רבים מתים בכל יום אע"כ מוכרח דכיון דגם בשופרות אנו דנין על איש שנתן מעות בשופרות דומה לאיש פרטי דמוקמינן בחזקת חי:
וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דיש סימן בבגדים ורק דחיישינן לשאלה וא"כ אנו דנין על האיש ששאל שפיר מוקמינן לי' בחזקת חי ונמצא דודאי מת בתוך ג' ימים ושוב מהני הסימן דגופו:
וחוץ מזה יש לצרף עוד דאותן הבגדים, של איש חיל עם הקאבסעל הוייין כלים דלא מושלי אנשי דהוי כמו קמיע שכ' המהרי"ט בתשו', ח"א (סי' קל"ט) דלא חיישינן לשאלה כמו בכיס וארנקי ע"ש וגם כיון דמוזהר ע"ז בקנס מטעם הצבא א"כ אפשר דיש לדמות זה לנידון הצ"צ (בסי' ק"ו) שכ' דאם נמצא אצל ההרוג דבר ששאל מאחר כיון דדינא הוא דאין השואל רשאי להשאיל ל"ח לשאלה ע"ש וה"נ בנ"ד:
וע"ע בתשו' רדב"ז (ח"ז סי' כ"ז) דאם יש לתלות שהעד הראשון הי' מעיד שהוא תוך ג' ימים לא חיישינן וה"נ בנ"ד:
ומה שחשו עוד כיון דהמעיד איש חיל ויש חשד שחילל שבת שלא באונס ואף דעכשו הוא מתנהג בכשרות מ"מ בשעת הוית העדות הי' בפסלות:
והנה שי' מהריב"ל דבעדות אשה לא בעינן שיהי' תחילתו וסופו בכשרות ואכן מדברי הרדב"ז ז"ל בתשו' (ח"ב סי' תרנ"ז) נראה בפשיטות להיפוך וא"כ הי' מקום לספק בנ"ד, ואכן כבר פסק הגרע"א ז"ל בתשו' דכל דלא חזינן ריעותא אין לחוש בכך:
וע' עוד בסמ"ע חו"מ (סי' ל"ד ס"ק נ"ז) דאפי' אם ידע שיש חילול שבת בדבר אבל לא ידע שיפסול עי"ז לעדות לא נפסל ע"ש וע' בנתה"מ שם:
ומלבד זה נ"ל לדון עוד דבנ"ד יהי' מהני לכו"ע לפמ"ש שהאשה טוענת ברי לי שמת:
והנה ברש"י כתובות (כ"ב ע"ב) בהא דפריך הש"ס היא עצמה באשם תלוי ומשני באומרת ברי לי ופירש"י ז"ל שם ברי לי שאילו הי' קיים הי' בא הנה מבואר ברי כזו, ואכן הר"ן ז"ל שם חולק ע"ז וכ' דזה ודאי ל"ה טענת ברי אלא איירי בברי שהוא ודאי ע"ש:
והנה זה פשוט דאפי' לפירש"י ז"ל לא מהני טענה זו רק החם לענין תרי ותרי שלא תתחייב באשם תלוי אבל אין להתיר. על ברי לחודא וכן מבואר בהדיא בירושלמי יבמות (פט"ו ה"ב) באחד שבא לפני רבי ואמר אילו לא הויין מייתין הויין אתיין ואמר רבי מאן דלא נשאת לא תנשא ע"ש:
ואכן בנ"ד לענין להכשיר את העד יש לצדד שיהי' קצת תועלת ע"י ברי דידה:
דהנה בש"ס דב"ק (ט"ו) בהא דתנן ע"פ עדים בני חורין ובני ברית אמרינן בגמ' דממעט עבדים ועכו"ם ופי' הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש שם דהצריך למעט עדות עבדים ונכרים לפי שיעלה על הדעת שנוותר ונקל בעדות הנזקין לרוב מאורעותיהן ולמיעוט מה שיזדמן שיהי' עליהם עדים כשרים כו' וכ"כ ג"כ בה' נזקי ממון לפי שרוב ארות הסוסים לא נמצא עדים כשרים כו' ע"ש ומזה דן התה"ד בתשו' (סי' שנ"ג) לענין מקומות נשים בבהכנ"ס וכן לענין כל מקום דלא שכיחי עדים כשרים דמהימנינן לעדים פסולים ורק בנזקין החמירו משום דא"כ לא שבקת חיי לכל ברי' שיעמיד עליו עדים פסולין ויוציא ממון שלא כדין וכ"ה בדרישה בחו"מ (סי' ת"ח) ע"ש:
והנה הרמ"א ז"ל בחו"מ (סי' ל"ה) פסק כן להלכה וכ' דתקנה קדמוניות היא להאמין בכה"ג כל דלא שכיחי עדים כשרים וסיים דהיינו דוקא כשהתובע טוען ברי וכן מבואר בהדיא בתשו' מהרי"ק ע"ש:
וכה ראיתי להחת"ס ז"ל בתשו' ביו"ד (סי' קי"ב) שהעיר קצת דאמאי בעינן בעכו"ם מסל"ת דוקא אף במקום דלא שכיחי אחרים ורצה שם להוכיח מזה דאף דנשים מהני אבל עכו"ם דחשידי לשקר לא מהני ואכן כבר הבאתי מהתה"ד דמכשיר אפי' בעכו"ם בכה"ג, וא"כ לפ"ז גם בעכו"ם הי' מקום לצדד להיתרא והא דבעינן בכ"מ מסל"ת היינו משום דאין התובע טוען ברי וכמבואר שם:
וא"כ מעתה בנ"ד דלא שכיחי שמה עדים אחרים יותר כשרים והאשה טוענת ברי וא"כ שפיר יש לצרף גם זה לסניף להיתרא:
והנה יש לדון עוד על פרט אחד במ"ש שהאשה באה בימים ואינה בת בנים והנה בטור ושו"ע לא מצינו שום חילוק בעגונה אם היא בת בנים או לא אבל ראה זה במרדכי (בסוף יבמות) שהביא תשו' הרבינו גרשום בדין עכו"ם מסל"ת וכ' בתוך דבריו וז"ל וא"כ כ"ש הכא במעשה הבא לפלינו שהיא זקינה ואינה בת בנים ואינה יראה מקלקול דטעמא מאי הוחזקו להיות משיאין ע"י עד מפ"ע דאמר מתוך שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה הכא ליכא למימר הכי כו' עכ"ל, וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שהוא רק עד מפי עד וא"כ עיקר ההיתר מכח מתוך שהחמרת וא"כ בשאינה בת בנים לפי דברי המרדכי הנ"ל יהי' לכאורה מקום להחמיר:
ואכן מלבד מה דלא מצינו בטוש"ע מי שהביא לחוש לזה, הנה לענ"ד נראה לדון בזה מדברי התוס' ז"ל שכ' ביבמות (צ"ג ע"א) באיבעיא דע"א ביבמה וז"ל וא"ת והיכי מצי למימר דדייקא כשמתירה ע"א להתייבם והא ליכא חומר בסופה כשנופלת מן הנשואין דהא מותרת לו לחזור ותי' דהואיל ואיכא חומר בכל שאר נשים מדקדקת גם זו כאחרות שמורגלות לדקדק ע"ש, וא"כ ה"ה בנ"ד שפיר שייך דייקא כיון דשאר נשים מדקדקות:
ואף דהתוס' ז"ל שם תירצו עוד תירוץ אחר דחיישת שמא יחליף ותנשא לשוק ואכן בתוס' בדף צ"ד ע"א (ד"ה וליטעמיך) כ' שם עיקר הטעם כתירוץ הנ"ל משום דשאר נשים מורגלות לדקדק וא"כ ה"ה בנ"ד, וכ"ש הוא דהא אף דליכא חומרא דהולד ממזר עכ"פ איכא שאר חומרות וגם הר"ג ז"ל במרדכי שם לא אסר התם רק בצירוף שאר חומרות ואין זה ענין לנ"ד:
ובפרט בנ"ד שכבר עברו כמה שנים יש לצרף
שי' הר"א מורדון והמבי"ט ז"ל לענין מים שאל"מ דכין דאם נשאת לא תצא יש לצרף היתרא דאריכת הזמן וכבר ביארתי בתשו' לק' ראהאטין (לעיל סי' ד' אות י"ד) פרט זה דעכ"פ לסניפים אחרים יש לצרף גם זה לסניף להיתרא ובכן דעתי מסכמת להתיר:
כפר וואיטקיווקע ח"י סיון תרפ"ד: