שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן כג · ב
והנה לפום ריהטא הי' נראה לצדד דדין זה יהי' תליא בפלוגתא שבין הד"מ ומהר"ם מלובלין הנ"ל שנחלקו בכונת התוס' דיבמות דלדעת הד"מ שי' התוס' ז"ל הוא למסקנא דכל היכא שנולד הריעותא מחיים לא אוקמינן בחזקת היתר וה"ט דבדרוסה ל"א נשחטה הותרה משום דריעותא הוא מחיים ולא משום דשכיח, וכן ה"ט במים בראש ג"כ ולא משום דשכיח ע"ש בד"מ סי' ל"א) והר"ם מלובלין ז"ל חולק עליו וכתב דאדרבה מדברי התוס' שם ובחולין (מ"ג) משמע דגם בכה"ג היכי שהריעותא נולדה מחיים אנו מחזיקין בחזקת היתר והכא דמחמרינן במים בראש הוא משום דשכיח איסורא וכ' דלהתוס' הטעם ג"כ בדרוסה ובישב לו קוץ הוא משום דשכיח ולא משום שנולד הריעותא מחיים וע' ש"ך (סי' נ') מ"ש ליישב שי' הד"מ דלמסקנא ביבמות שם דמוקמינן דתני בקידושין וה"ה בגירושין ממילא לא קיי"ל כהאי סברא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ושפיר אמרינן דבכה"ג לא מוקמינן אחזקת היתר ע"ש:
וא"כ נמצא דדין זה אי הא דמים בראש והקיף המוח מקרי ספק השקול או לא תליא בפלוגתת הד"מ והר"מ מלובלין ז"ל, ומעתה לכאורה בנ"ד לפמ"ש דכל שאינו ספק השקול אין מצטרפין לס"ס יהי' הדין תלוי בשתי שיטות אלו של הד"מ והרמ"ל ז"ל: