שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן כג
ב"ה גלינא שנת תרפ"א שוכט"ס לכ' ידידנו הרב הגדול מוה"ר נפתלי הירץ באך נ"י בעיר זאלקווא יצ"ו.
מכתב שאלתו הגיעני ואם כי טרדותי רבות בכ"ז אמהר להשיבו כחפצו, יען לשמע אוזן שמעתי כי שוקד הנהו על דלתי תוה"ק ועושה חיל בלמודים, וכה יטה ה' חסדו עלי אהלו ויהי' תורה וגדולה על ידו צמודים:
וע"ד השאלה שפתחו ראש בהמה ובצבצו מים וספק אם הקיף המוח, וגם יש ספק במים עצמם שמא לא הי' כ"כ שיהי' שוחה בחוט השדרה, ויצא כבודו לצדד להיתרא מטעם ס"ס:
תשובה
א
הנה לכאורה יש לעמוד בס"ס זו לפי המבואר בתוס' כתובות (ט' ע"א) דבספק נוטה יותר לאיסור כגון דאיסורא שכיחא אין מצרפין לס"ס שכ' שם אהא שהקשו דנצרף ספק דמו"ע לס"ס וז"ל וא"ל דמו"ע לא שכיח כו' הרי דאם לא הי' שכיח להיתר כמו לאיסור אין מצרפין לס"ס וכן תי' באמת הה"מ הא דמו"ע משום דלא שכיח ע"ש בדבריו (בפי"א מהא"ב) וכ"כ הב"י באהע"ז (סי' ו') והיינו כשי' הירושלמי (דפ"ב דכתובות) דאמר מו"ע לא מצוי ע"ש וכן הוכיח הב"ח ז"ל מהא דמו"ע להלכה (בסי' נ"ג) וכ"ה בש"ך (בסי' ק"י) וכן יש ללמוד עוד מד' הכ"מ (בפ"ט מה' טו"מ) לענין אשה שהטילה נפל לבור שכ' דאין לצרף לס"ס דשמא רוח הפילה משום דרובא ולד מעליא הוא ע"ש:
והרי מבואר מכל זה דהיכי דלא הוי ספק השקול אין מצרפין לס"ס וא"כ מעתה לפ"ד הר"ם מלובלין בתשו' (סי' ס"ו) שכ' ליישב הקושיא אמאי אנו מחמירין במים בראש וספק אם הקיף המוח ואמאי לא נימא להיתר מטעם נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ותי' בזה עפ"י התוס' יבמות (ל') דבשכיח איסורא לא אמרינן כן וא"כ הא דמים בראש לא שכיח שיקיפנו המוח ע"ש:
וא"כ לדברי מהר"מ מלובלין הנ"ל גם ס"ס לא תיהני בי' כיון דהא לא שכיח דלא מנרפינן לס"ס וכנ"ל:
ב
והנה לפום ריהטא הי' נראה לצדד דדין זה יהי' תליא בפלוגתא שבין הד"מ ומהר"ם מלובלין הנ"ל שנחלקו בכונת התוס' דיבמות דלדעת הד"מ שי' התוס' ז"ל הוא למסקנא דכל היכא שנולד הריעותא מחיים לא אוקמינן בחזקת היתר וה"ט דבדרוסה ל"א נשחטה הותרה משום דריעותא הוא מחיים ולא משום דשכיח, וכן ה"ט במים בראש ג"כ ולא משום דשכיח ע"ש בד"מ סי' ל"א) והר"ם מלובלין ז"ל חולק עליו וכתב דאדרבה מדברי התוס' שם ובחולין (מ"ג) משמע דגם בכה"ג היכי שהריעותא נולדה מחיים אנו מחזיקין בחזקת היתר והכא דמחמרינן במים בראש הוא משום דשכיח איסורא וכ' דלהתוס' הטעם ג"כ בדרוסה ובישב לו קוץ הוא משום דשכיח ולא משום שנולד הריעותא מחיים וע' ש"ך (סי' נ') מ"ש ליישב שי' הד"מ דלמסקנא ביבמות שם דמוקמינן דתני בקידושין וה"ה בגירושין ממילא לא קיי"ל כהאי סברא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ושפיר אמרינן דבכה"ג לא מוקמינן אחזקת היתר ע"ש:
וא"כ נמצא דדין זה אי הא דמים בראש והקיף המוח מקרי ספק השקול או לא תליא בפלוגתת הד"מ והר"מ מלובלין ז"ל, ומעתה לכאורה בנ"ד לפמ"ש דכל שאינו ספק השקול אין מצטרפין לס"ס יהי' הדין תלוי בשתי שיטות אלו של הד"מ והרמ"ל ז"ל:
ג
והנה לפום ריהטא הי' נ"ל עוד דעיקר פלוגתא זו שבין הד"מ והר"מ ז"ל שהרעישה עולם וכל הפוסקים מסתבכים בזה אי הא דבחזקת היתר לשוק עומדת הוא גם לפי מסקנת הש"ס וכשי' המהר"ם ז"ל או רק לפי ההו"א ולמסקנא דאמרינן יגיד עליו רעו תני בקידושין וה"ה בגירושין ממילא לא קיי"ל כהאי סברא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כיון שלא היתה אז בחזקת היתר שהרי בעלה הי' חי וכשי' הד"מ יהי' תליא בפלוגתא אחרת שבש"ס אי קידושין תופסין ביבמה לשוק:
דהנה בש"ס יבמות (קי"ט ע"א) במשנה דהאשה שהלך בעלה וצרתה למד"ה ובאו ואמרו לה מת בעליך דתנן לא תנשא ולא תתייבם ומפרשינן בגמ' דר"מ היא דחייש למיעוטא ופריך הש"ס אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת אמאי וליחוש למיעוטא דזכרים ומוקי לה ר"נ רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו ופריך לי' רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אלא ה"ט דלא חיישינן בסיפא משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והו"ל מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ ע"ש:
הנה לאוקימתא דרבא ע"כ מוכרח למסקנא ג"כ סברא זו דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואף דאין מוכרח כן ממשנה דד' אחין בהא דקרוב לו קרוב לה דאמרינן תני בקידושין וה"ה לגירושין ורבא גופי' משני לה כה"ג אבל הלא מוכרח היא ממשנתנו זאת כי היכי דלא תקשי רישא לסיפא ואכן עיקר הקושיא מרישא לסיפא היא משום מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו:
והנה בש"ס יבמות (מ"ט) פליגי רב ושמואל אי קידושין תופסין ביבמה לשוק ומפרש רש"י שם דרב ס"ל אין קידושין תופסין ומוקי להא דלא תהי' לומר דאין קידושין תופסין ע"כ לדידי' יבמה לשוק ליתא בלאו אלא בעשה ורק לשמואל דס"ל קידושין תופסין מוקי לא תהי' בלאו ע"ש וכן גריס ביבמות (נ"ה) יבמה לשוק מנלן אי למ"ד לאו לאו אי למ"ד עשה עשה ופירש"י ז"ל דקאי אפלוגתא זו דרב ושמואל ע"ש:
והנה אף דאמרינן מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו היינו דוקא בלאו שיש בו מלקות אבל בעשה מודה ר"מ דלא חיישינן למיעוטא וכמ"ש המל"מ בפ"א מה' יו"ט וא"כ לרב דיבמה לשוק אינה רק בעשה ממילא לא קשה מרישא לסיפא דהא בסיפא דאינה אלא עשה שפיר אמרינן דר"מ לא חייש למיעוטא ושפיר אמרינן דלרב לא קיי"ל כהא דאשה זו בחזקת היתר עומדת:
ד
והנה בזה יש מקום אתי לבאר הפלוגתא שבין רש"י ותוס' ז"ל במס' מכות (ד' ע"א) במימרא דרב חבית מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה ופירש"י ז"ל הטעם משום חששא דבא ראשו ורובו במים שאובים והתוס' שם גרסי חבית יין ומשום דביין לא מהני טבילה:
והנראה עפ"י הנ"ל דאזלי לשי' דפליגי ביבמות ג"כ אליבא דרב דלשי' רש"י ז"ל אליבא דרב יבמה לשוק אינה אלא בעשה והתוס' ז"ל לא גרסי שם הא דעשה וכתבו דגם לרב הויא יבמה לשוק בלאו ע"ש:
דהנה כבר הוכיח המהרי"ט בתשו' (סי' פ"א) דלשי' זו דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומוקמינן לה בחזקת היתר ואף שבחיי בעלה היתה אסורה משום אשת איש אין מחזיקין מאיסור לאיסור יוצא הדין דבטובל מטומאה חמורה וספק אם נגע בטומאה קלה יהי' טהור דהא טומאה חמורה אזדא לה וע"ש במה שהקשה בזה מהא דנזיר ומ"ש בזה:
וא"כ מעתה תקשה מהא דחבית מים שנפלה לים הגדול כיון דעיקר החשש עתה משום ראשו ורובו במים שאובין דבזה קיי"ל ספיקו לקולא וכמבואר במקואות (פ"ב) ובתוספתא שם וא"כ אף שהוא טובל מטומאה חמורה הרי אין מחזיקין מאיסור לאיסור ועל טומאה זו דבא ראשו ורובו במים שאובין אנו מוקמינן אותו בחזקת טהרה:
ואכן רב לשי' דס"ל דיבמה לשוק אינה אלא בעשה ולדידי' לא קשיא רישא לסיפא ולא ס"ל הא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וס"ל שפיר דמחזיקין מאיסור לאיסור ומשו"ה קאמר הטובל שם לא עלתה טבילה:
וכ"ז רק לשי' רש"י ז"ל דלרב יבמה לשוק אינה אלא בעשה ומשו"ה שפיר גרס במס' מכות מים והטעם משום בא ראשו ורובו במים שאובין:
אבל התוס' ז"ל לשי' דס"ל דגם לרב הויא יבמה לשוק בלאו ומשו"ה ע"כ גרסי יין דלא עלתה לו טבילתו הראשונה כלל והוי עדיין בחזקת טומאתו הראשונה אבל משום בא ראשו ורובו במים שאובין לא חייש דכיון דטומאתו הראשונה אזלה לה מוקמינן לי' בחזקת טהרה דאין מחזיקין מאיסור לאיסור דהא כיון דלשי' התוס' ז"ל ס"ל לרב דיבמה לשוק הויא בלאו וקשיא מרישא לסיפא וע"כ משום דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואף שבחיי בעלה הי' עלי' איסור אשת איש והיינו משים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ולכך גרסי התוס' חבית יין במילתי' דרב במכות, ויש להעיר עוד בזה מד' הר"ש (פ"ב דמקואות) וע' משל"מ (פ"ו מה' מקואות) מ"ש בדברי הר"ש אלו ע"ש:
ה
והנה כבר נשאלתי מאו מח"א מק' קראקא בדברי הש"ס יבמות (קי"ט) הנ"ל דאמאי מקשה רבא כ"כ בפשי' מה לי כרת מה לי לאו והא איכא לאוקמי כרב דאינו אלא בעשה:
ואז השבתי עפ"י שי' הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה"א) דבועל, בלא קידושין לוקה משום קדשה וא"כ קשיא כיון דלרב אין קידושין תופסין ביבמה א"כ שוב איכא לאו דקדשה ואמאי ל"ה אלא בעשה:
ואכן הראב"ד ז"ל שם חולק על הרמב"ם בזה ומביא ראי' דלא הויא קדשה דאל"ה איך חייבה תורה קנס במפותה והא אין לוקה ומשלם:
ובאמת הרמב"ם ז"ל בעצמו נזהר בזה, וכ' בה' נערה (פ"ב הי"ד) דהא דמפותה לוקה היא משום שלא הכינה עצמה לכך ע"ש:
וא"כ שפיר ניחא מה דקאמר דלרב אינו אלא בעשה דאף דאין קידושין תופסין מ"מ לא הויא קדשה וכנ"ל:
ואכן זהו דוקא לרב אבל בסוגיין דיבמות דמוקי למתניתין כר"מ דחייש למיעוטא והרי ר"מ ס"ל גבי קנס לוקה ומשלם וכש"ס דמכות (ד' ע"ב) וניחא לדידי' קנס דמפותה ואמרינן בפשי' דבכל ענין הויא קדשה וא"כ אף דלית בי' לא תהי' אית בי' לאו וע' רמ"א אהע"ז (סי' כ"ו) ומשו"ה קאמר בפשי' דאית בי' לאו לכו"ע כיון דלר"מ קאי ואליבי' הא שפיר איכא לאו דקדשה וכנ"ל:
ואכן כעת נ"ל שפיר לומר דאוקימתות אלו יהי' תליא באמת בפלוגתא דרב ושמואל הנ"ל ואף לר"מ לית בי' לאו אליבא דרב פפ"ד הירושלמי יבמות (פ"א ה"א) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה ת"ל לא תהי' ופריך ולאו מתני' הוא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת ומשני תמן יבמה אחת והכא שתי יבמות וע' בפי' פ"מ שם דהירושלמי מסיק דהא דאין קידושין תופסין הוא רק ביבמה אחת דהיא היתה עומדת לחלוץ או להתייבם אבל לא בשתי יבמות ע"ש:
וא"כ הכא במשנה דיבמות דלא תנשא דאיכא שתי יבמות דהיינו צרתה וקידושין תופסין בהו ושוב לרב ל"ה אלא בעשה ול"ק לדידי' רישא לסיפא ושפיר ס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור ולדידי' הא דמים בראש הוא משום דהריעותא נולדה מחיים והוא כשי' הד"מ הנ"ל:
ו
הנה הראיתי פנים מסבירות לשתי השיטות בפלוגתא בגמ' ועתה נחזיר לענינינו מה שכתבנו להעיר שדין זה יהי' תליא במחלוקת הד"מ והרמ"ל ז"ל דלשי' הד"מ היכי דל"ה שכיח מהני ס"ס אבל לא לדעת הרמ"ל ז"ל:
והנה אפשר עוד לצדד להתיר לכו"ע דהא עיקר השי' של הרמ"ל ז"ל דעיקר הטעם דמטרפינן בספק משום דשכיחא ודמיא לדרוסה והרי בדרוסה גופא אמרינן ס"ס וכמ"ש הר"ת בתוס' ביצה (ג' ע"ב) ובכ"ד ואף הר"י דחולק עליו הוא רק משום דהוי ס"א בגוף וס"א בתערובת אבל בלא"ה הי' מהני ס"ס וע' בפמ"ג (ק"י) שעמד בזה:
ולענד"נ עפ"ד המג"א ובסי' תס"ז סקי"ח) שהקשה מהא דתולעים בסי' פ"ד דמהני ס"ס אף דשכיחא לאיסורא ותי' דל"א דלא מהני רק היכי דשכיחא טובא וע' תוס' כתובות (ט') בהא דרוב ברצון מדרבנן, וא"כ ממילא ניחא הא דדרוסה וניחא ג"כ הא דמים בראש דדמיא לדרוסה ושפיר שייך בהו ס"ס לכו"ע וע' רמ"א יו"ד (סי' קפ"ז) וטו"ז (סי' ק"צ) ודו"ק
ולעיקר הדין הנה כבר הסכימו כן גדולי האחרונים להתיר ע"פ ס"ס ובחי' רע"א (בסי' ל"א) מבואר כן בפשי' דמצרפין לס"ס הא דשמא לא הי' שוחה בחוה"ש:
וגדולה מזו מצאתי בעקרי הד"ט לסי' ב' אות א') וז"ל מים שנמצאו בראש הבהמה ולא נודע אם הי' המוח מגולה או מכוסה ואם נחסר מהמוח שיעור המים רבו הספיקות והמחמיר מאבד ממונם של ישראל עכ"ל וכן הורה זקן הגאון מברעזאן זצ"ל:
ידידושת"ה הכותב בחפזון מאפס פנאי: