שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן כב
ב"ה שאץ ב' וישב תדס"ה. לכ' ידידי הרב המאוה"ג החו"ב פאר היחש וכו' כש"ת מוה"ר העשיל שליט"א
מכתבו הגיעני ועל אשר הקשה בדברי המדרש (בפרשת השבוע) דדנוה לתמר בשריפה מדין בת כהן מדברי הש"ס דסוטה (י' ע"א) דיהודה אמר לתמר שמא קיבל בך אביך קדושין ואמרה לי' יתומה אני, והרי כבר ידוע קושית העולם בשם הגאון מהר"ץ מהלברשטאט ז"ל לפי דברי ר"ת ז"ל בתוס' חולין (י"א ע"ב) דכל היכי שממנ"פ חייב מיתה שוב לא אזלינן בתר רובא לדון בחמורה דא"כ אמאי חייבה תורה שריפה לבת כהן ניחוש דילמא לאו אבי' הוא והו"ל בת ישראל דבחנק שהרי בכה"ג לא אזלינן בת"ר, והתשובה בזה דמשכחת לה בת כהן בקיבל בה אבי' קדושין דהשתא אם לא ניזל בת"ר ונימא דלאו אבי' וא"כ ל"ה קדושין והרי פני' פטורה מכלום ושוב ל"ה בין מיתה למיתה ואזלינן בת"ר, וא"כ הכא בתמר דמפורש בש"ס דסוטה הנ"ל שלא קיבל בה אבי' קדושין שוב הדק"ל דאמאי דנוה בשריפה הא השתא הו"ל בין מיתה למיתה עכ"ק:
תשובה
א
הנה במדרש הכי איתא אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר"מ משמי' דר"מ תמר בתו של שם היתה דכתיב ובת איש כהן לפיכך הוציאוה ותשרף, ונראה לומר דלהכי מדייק דתלמידו של ר"מ משמי' דר"מ אמר דבר זה משום דלר"מ לשי' א"ש הא דבת כהן בשריפה בכל גוני אפי' בלא קיבל בה אבי' קדושין וממילא ניחא ג"כ הא דתמר:
דתמן תנינן במשנה דתרומות (פ"ז מ"ב) בת כהן שניסת לאחד מן הפסולין וזינתה ר"מ אומר מיתתה בחנק וחכ"א מיתתה בשריפה וע' ברש"י סנהדרין (נ"א ע"א) דטעמא דר"מ דכיון שכבר נתחללה ואינה ראוי' לכהן ל"ה מיתתה רק בחנק ע"ש, והדבר מבואר בירושלמי שם בתרומות את שהיא ראוי' לחזור לבית אבי' בשריפה יצאה זו שאף קודם זנות זה לא היתה ראוי' לחזור לבית אבי' ע"ש:
והנה יש להקשות בזה דהא בגמ' דסנהדרין (מ"א ע"א) אמרינן עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומתוך שהן אין נהרגין אף היא אינה נהרגת דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ופריך בגמ' דא"כ נערה המאורסה דמקטלה היכי משכחת לה ומשני כשזינתה וחזרה וזינתה ע"ש והשתא לר"מ קשיא איך משכחת בת כהן דבשריפה הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דיכולין העדים לומר לאוסרה על בעלה באנו דהא ליכא לאוקמה כשזינתה וחזרה וזינתה דהא כיון שכבר זינתה שוב אינה ראוי' לחזור לבית אבי' וא"כ שוב אינה בשריפה:
ואכן לפום ריהטא הי' אפשר לומר כמו דאמרינן בגמ' שם דאתרו בה וע"כ לא באו אלא להורגה ואף דבגמ' שם הקשה ואלא אשה חבירה דמקטלה היכא משכח"ל כיון דא"צ התראה גם זה ל"ה קשיא לר"מ דהא ר"מ ס"ל דגם אשה חבירה צריכה התראה וכמבואר בסנהדרין (ח' ע"ב) דר"מ ורבנן דפליגי במוצא ש"ר פליגי בפלוגתא דריבר"י ורבנן לענין תבר וס"ל לר"מ כרבנן דחבר צריך התראה ע"ש:
אבל באמת גם בזה לא ניחא דהא אמרינן בגמ' דסנהדרין (מ"א שם) מנין להתראה מה"ת ומפיק לי' מקרא דמקושש ומקרא דעל דבר אשר ענה ופריך תרתי בנסקלין למה לי ומשני אם אינו ענין לנסקלין תנהו ענין לנשרפין והשתא לר"מ תקשה דלמה לי קרא לרבות נשרפין להתראה תיפוק לי' דממילא ידעינן דאל"כ איך משכח"ל בת כהן דבשריפה הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דבזינתה וחזרה וזינתה ליכא לאוקמא לר"מ וע"כ לא משכחת רק באתרו בה וא"כ ממילא מוכרח דצריך התראה אף בנשרפין וקרא למה לי:
והנראה בישוב קושיא זו עפ"ד הר"ת ז"ל בתוס' מכות (ב' ע"א) בהא דקאמר התם א"כ בטלת תורת עדים זוממין דמה הסוקל אינו נסקל כו' שכ' דהיינו דכל שאין מקיימין בהעדים אותה מיתה עצמה שרצו לחייב את הנידון רק מיתה אחרת שוב לא קרינן בי' כאשר זמם ע"ש:
והנה מבואר עוד בתוס' מכות שם דכל היכי דא"א לקיים כאשר זמם לא בעינן בעדות זה כלל שיהי' עדות שאתה יכול להזימה ע"ש:
וא"כ מעתה יהי' נמצא דבעדות דבת כהן לא בעינן כלל שיהי' עדות שאתה יכול להזימה דהא קיי"ל במשנה דסנהדרין (פ"ט ע"ב) דכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן וע' בתוס' סנהדרין (נ"א, פ"ב) ד"ה לאחיו וכ"ה בתוס' מכות שם ד"ה זוממי דאפי' היכי דאין דנין את הבועל מ"מ אין דנין את העדים במיתה דידה רק במיתה דידי' ע"ש, וא"כ כיון דלעולם אין דנין את העדים במיתה זו ממש שוב לא קרינן בי' כאשר זמם וא"כ ממילא לא בעינן בבת כהן כלל שיהי' עדות שאתה יכול להזימה וא"כ שפיר ניחא הא דאיצטריך לר"מ קרא לנשרפין דבעי התראה דליכא למילף מבת כהן דמה בכך דיכולין העדים לומר לאוסרה לבעלה באנו והו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה הא בבת כהן לא בעינן כלל שיהי' עדות שעתה יכול להזימה:
ב
עכ"פ הוכחנו מזה דלר"מ מוכרח לומר דבבת כהן לא בעינן שיהי' עדות שאתה יכול להזימה וא"כ ממילא לא קשיא לשי' זו קושית מהר"ץ מהלברשטאט ז"ל:
דהא אמרינן בגמ' דחולין (י"א פ"ב) אתיא מעדים זוממין דאזלינן בתר רובא דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם וניחוש דילמא הך דאסהידי בי' טריפה הוי אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכ' התוס' שם דלפ"ז ע"כ א"א לחייב מיתה לעולם רק מטעם רוב דאל"כ הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דניחוש דילמא הך דאסהידי בי' טריפה הוי ע"ש וכ"ה בתוס' מכות (ז' ע"ב):
וא"כ שפיר ניחא הא דבת כהן בשריפה דאין לומר כיון דממנ"פ נהרג לא אזלינן בתר רובא דז"א דהא אם לא ניזיל כלל בתר רובא א"כ לא יהי' אפשר למידן אותה אפי' בחנק דהא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דניחוש דילמא הך דאסהידי בה טריפה הויא וא"כ ע"כ מוכרח למיזל בתר רובא דשוב ל"ה בין מיתה למיתה וא"כ מה לי אם אזלינן בתר רובא דאינן טריפות ונידון אותה בחנק או ניזל בתר רובא דאבי' הוא ונידון אותה כדינא בשריפה, ובשלמא אם גם בבת כהן הוה בעינן שיהי' עדות שאתה יכול להזימה וא"כ בין כך ובין כך הוה בעינן למיזל בתר רובא דאינן טריפות ובבת כהן הוה בעינן עוד רוב אחד דאבי' הוא שוב הוי אמרינן דלענין רוב השני הוי בין מיתה למיתה ולא אזלינן בתרי', אבל לר"מ לשי' דגבי בת כהן לא בעינן שיה' עדות שאתה יכול להזימה וא"כ לא איכפת לן אם טריפה היא משא"כ אם נדון אותה בדין בת ישראל יהי' מוכרח ליזל בתר רובא דאין טריפות וא"כ בכל אחד אין צריכין רק לרוב אחד ושוב ל"ה בין מיתה למיתה וא"ש מיושבת קושית מהר"ץ מהלברשטאט ז"ל ור"ת בעל סברא זו דבין מיתה למיתה לטעמי' בזה וז"פ:
וזהו דמדייק דתלמידו של ר"מ משמי' דר"מ אמר הא דדנוה לתמר מדין בת כהן דלר"מ לטעמי' אף בלא קיבל בה אבי' קדושין ל"ה בין מיתה למיתה ודו"ק:
ויש להעיר עוד בזה מד' התוס' סנהדרין (מ' ע"ב) ד"ה מנין ומד' התוס' סוטה (כ"ז ע"ב) בשם הירושלמי ע"ש ודו"ק:
ג
ובהיותי בענין זה אמרתי ליישב קושית התוס' במכות שם שהקשו בהא דאמרינן בסנהדרין דבועלה אינו בשריפה מדכתיב היא ולא בועלה דלמה לי קרא לזה תיפוק לי' דממילא ידעינן דהבועל אינו בשריפה מהא דכתיב לאחיו למעט אחותו:
והנה התוס' ז"ל שם תי' דאיצטריך קרא לרבות שאפי' היכי שאין הבועל נידון כלל ואין לחייב את העדים במיתה דידי' אפ"ה אין העדים נידונים במיתתה ע"ש:
ואכן עדיין תקשה לשי' רש"י ז"ל בסנהדרין (צ' ע"א) וכן מבואר גם מדברי הרמב"ם ז"ל בה' עדות (פ"כ ה"י) דכל היכי שאין הבועל נידון וא"א לקיים בהו כמיתה דידי' דיינינן להו להעדים במיתה דידה ע"ש וא"כ שוב הדק"ל דקרא דהיא למעט בועלה למה לי:
והנה על הרמב"ם ז"ל הי' אפשר לומר דלטעמי' אזיל שכ' בה' עדות (פ"ט ה"ד) העבדים פסולים לעדות מה"ת שנאמר ועשיתם נ"ו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית כו' וא"כ לשי' הרמב"ם ז"ל איצטרך לאחיו למעט עבדים ולא ידעינן כלל דהבועל בחנק ומשו"ה איצטרך היא למעט בועלה, אמנם לפירש"י ז"ל קשה וגם הגוף דברי הרמב"ם ז"ל תמוהים מגמ' דב"ק (פ"ח ע"א) וע' בלח"מ שם:
והנראה לישב הקו' עפ"מ דאמרינן בגמ' סנהדרין (ט' ע"ב) אמר רב יוסף הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל מדי הבעל נהרגין ואן משלמין ממון, ושם בדף (י' ע"א) אמר רבא פלוני בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה ופירש"י ז"ל בא על בתו של פלוני נהרגין משום שניהם שבאו להרוג אותו ואותה ומשלמין ממון שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין ומשלמין טובת הנאת כתובה כדין כל זוממי כתובה ולא פליגא דרבא אדרב יוסף דאמר לעיל עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון דהתם כיון דניסת הנך תשלומין דכתובה דידה בעי מיהוי וכיון דעלה מקטלי לא משלמי לה ממון אבל היכי דלא ניסת הנך תשלומין דהזמה דאב נינהו והו"ל ממון לזה לאב ונפשות לזה משום דבועל ונערה מקטלי עכ"ל רש"י ז"ל, ומבואר מזה דאף היכי שהעדים מחוייבים מיתה משום שהעידו להרוג את הבועל לא חשבינן בשביל זה ממון לזה ונפשות לזה היינו שנאמר ממון להאשה ונפשות להבועל אלא דאמרינן דהוי ממון ונפשות לחד כיון דגם עלה מקטלי וגם הכתובה דידה וכנ"ל:
וא"כ מעתה א"ש מיושבת קושית התוס' הנ"ל גם לשי' רש"י והרמב"ם ז"ל דשפיר איצטרך קרא דהיא למעט בועלה דאי לאו קרא דהיא הוה אמינא באמת דגם הבועל בשריפה וליכא למפרך דא"כ מאי נפ"מ בהא דאמרה תורה לאחיו ולא לאחותו כיון דמיתת שניהם שוה דז"א דשפיר איכא נפ"מ טובא דאילו המיתה היתה על אחותו אפי' שהעדים יתחייבו גם על אחיו מיתה זו ממש אפ"ה הי' פטורין מתשלומי כתובתה דחשוב ממון ונפשות לחד ולהכי אשמעינן קרא דהמיתה לאחיו ולא לאחותו ומחוייבין גם בתשלומי כתובתה שרצו להפסידה דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה אבל לעולם הו"א דבועלה ג"כ בשריפה ולהכי איצטרך היא למעט בועלה דאינו אלא בחנק:
ובזה א"ש לישב ג"כ פי' הר"ת ז"ל במכות שם בהא דומה הסוקל שפי' דהק"ו היא שיהי' עדים זוממין לעולם בסייף דהוא תמוה דא"כ איך משכחת לאחיו ולא לאחותו וכבר תמה בזה הנוב"י ז"ל בתשו' סי' ע"ב, ולהנ"ל א"ש דהא אפי' אי הוה לעולם מיתת סייף מ"מ הוה נפ"מ בהא דלאחיו ולא לאחותו כדי שיהי' ממון לזה ונפשות לזה וכנ"ל וז"פ:
ד
עודני עומד בזה אמרתי לתרץ פירש"י ז"ל במכות שם בהא דכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה שפי' דלשון מקדימין היינו שלא יענו את הדין וע"ז הקשו התוס' שם דהא פשיטא הוא ומאי קמ"ל דין זה בעדים זוממין דוקא:
והנראה ליישב ע"פ התוספתא דסנהדרין (פ"י ה"ג) דאמר ר"ע שם עדים זוממין אין ממיתין אותן מיד אלא מעלין אותן לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרים אותם עד הרגל וממיתין אותם ברגל שנאמר וכל העם ישמעו ויראו א"ל ר"י וכי נאמר וכל העם יראו וייראו כו' למה מענין דינו של זה אלא ממיתין אותן מיד כו' ע"ש, וא"כ נמצא דלר"ע באמת, בעדים זוממין מענין את דינן ושפיר אשמעינן רבותא בהא דמקדימין וכר"י דתוספתא הנ"ל אף דבעלמא הלכה כר"ע מחבירו וע' סנהדרין (פ"ט) לענין בן סורר ודו"ק:
אוהבו הדוש"ת: