שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יח · ב
והנה בעיקר הפלוגתא דרב ושמואל בהא דיבמה לשוק אמרתי להעיר עוד דלשי' אזלי דהנה על עיקר דברי המל"מ הנ"ל דר"מ מודה באיסור עשה דלא חיישינן למיעוטא יש להקשות ממקור הדין דחייש ר"מ למיעוטא דילפינן לה בכולי' הש"ס מהא דאר"מ דאין מייבמין את הקטנה משום דחייש למיעוטא שמא תמצא איילונית:
שהרי בתוס' יבמות (ב' ע"ב) הקשו דאמאי לא אמרינן דקטנה תתייבם ממנ"פ אף לר"מ דאם אינה איילונית שפיר מתייבמת, ואם היא איילונית ג"כ יכולה להתייבם לפי"מ דאמרינן במשנה יבמות (ב' ע"ב) דכולן שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות משום דקידושי איילונית לאו קידושין נינהו ע"כ קו' התוס' ז"ל:
ובתוס' ישנים שם תי' וכ"ה בריטב"א שם דהחשש הוא משום צרתה דצרתה תנשא לשוק בלא חליצה על סמך הייבום של הקטנה ושמא תמצא איילונית ול"ה יבום כלל ונמצאת צרתה יוצאת לשוק בלא חליצה ע"ש וא"כ מעתה לשי' זו דר"מ לא חייש למיעוטא באיסור עשה תקשה דא"כ אמאי חייש ר"מ לשמא תמצא איילונית הא להיא עצמה לא חיישינן כיון דממנ"פ מותרת להתייבם ורק החשש הוא משום הצרה והרי בכה"ג לא חייש ר"מ למיעוטא:
ואכן נראה דרב ושמואל דפליגי בהא דיבמה לשוק אי הויא בלאו או בעשה לשי' אזלי דפליגי בכתובות (ע"ב) בקידשה על תנאי ונמצאו עלי' נדרים דלרב צריכה גט משום דאי, אדם עושה בב"ז וגמר ובעל לשם קידושין ולשמואל א"צ גט והנה הרבינו ישעי' בס' המכריע (סי' ל"ד) פוסק דהא דאיילונית תליא בפלוגתא דרב ושמואל דאיילונית בסתמא הוי כתנאי בשאר מומין ומשו"ה איילונית שכנסה לרב צריכה גט ולשמואל א"צ גט ומפרש שם דלרב הא דוכולן שנמצאו איילונית דהויא מקח טעות היינו בארוסה דוקא ע"ש:
ולפי"ז הא דר"מ דקאמר דקטנה אינה מתייבמת אתיא שפיר לרב ביבמה מן הנשואין דכיון שכנסה גמר לשם קידושין והויא אשת אחיו ואינה מתייבמת משום דממעטינן מאשר תלד, וא"כ משו"ה שפיר קאמר רב דאינו אלא בעשה ולא קשיא מהא דקאר"מ דחיישינן שמא תמצא איילונית דשפיר איכא החשש משום אשת אחיו דהא תפסי בה קידושין אבל שמואל לשי' דקאמר דאיילונית א"צ גט וע"כ דעיקר החשש משום צרתה דמשום היא עצמה ליכא למיחש דתתייבם ממנ"פ וכקו' התוס' הנ"ל וע"כ מוכרח דביבמה לשוק איכא לאו דאל"כ ל"ה ר"מ חייש למיעוטא: